רע"א 9733/16

1. המבקש 2 הוא בעל המניות במבקשת 1. בין המבקשים 2-1 לבין המשיבה נכרת בשנת 2009 הסכם (להלן: ההסכם) שהוביל ליסוד המבקשת 3, חברה העוסקת במימון עסקאות של יצוא ויבוא טובין מישראל ואל ישראל (להלן: החברה). ההסכם קבע את אופן חלוקת מניות החברה בין הצדדים; את הסכומים שעל המשיבה היה להעביר לחברה כהלוואות לצורך קבלת אשראי לפעילותה; ואת זכויות בעלי המניות לחלוקת רווחי החברה. בין הצדדים אין מחלוקת כי החברה פעלה תקופה קצרה יחסית וכי פעילותה הייתה הפסדית. ביום 13.10.2015 קיבל בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט י' שקד) את תביעת המשיבה להשבת הכספים שהעבירה כהלוואה לחברה. תחילה, נדרש בית המשפט לטענתם העיקרית של המבקשים שעניינה היעדר יריבות – ודחה אותה, שכן, נקבע, כי הגם שהכספים הועברו מאת גורם שלישי, הם הועברו עבור החברה. בית המשפט הגיע למסקנה זו בשים לב לכך ששם המשיבה ומספר ההתאגדות שלה מתנוססים בכותרת ההסכם שעליו חתמו המבקשים 2-1; ובנתון לראיות חיצוניות ועדויות מטעם הצדדים. עוד עמד בית המשפט על כך שאין בעובדה כי המשיבה החליפה את שמה לזה המופיע על ההסכם כחודשיים לאחר חתימת ההסכם כדי לשנות ממסקנה זו, שכן מדובר באותה אישיות משפטית. משכך, ובהסתמך על חוות דעת מומחה, קבע בית המשפט כי הסכום הכולל שלו זכאית המשיבה מאת המבקשים יחד ולחוד הוא 1,875,308 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה.

2. ביום 7.12.2016 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיא ד"ר ק' ורדי וי' שנלר, והשופטת ע' רביד) את ערעור המבקשים על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). נקבע כי לא נמצא מקום לסטות מן הכלל שלפיו ככלל ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי הערכאה הדיונית. למעלה מן הצורך, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים בעניין היעדר יריבות לגופה. זאת משנקבע כי המבקש 2 ידע בזמן אמת "על זהות היישות המתקשרת עמו בהסכם, בירר ושאל בנקודה זו והחליט להתקשר עם המשיבה". תמיכה במסקנה זו נמצאה בראיות חיצוניות (מכתבים והודעות דואר אלקטרוני). לפיכך, נקבע, העלאת הטענה במועד הגשת התביעה עולה כדי חוסר תום לב, שעה שהמבקשת 3 נהנתה מהכספים שהזרימה אליה המשיבה בהיקפים משמעותיים.

3. מכאן הבקשה שלפניי, שבצידה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקשים ממקדים את בקשתם בטענה להיעדר יריבות. לשיטתם, הכספים שהתקבלו במבקשת 3 לא הועברו מאת המשיבה, אלא מצד שלישי. לתמיכה בטענה זו מציינים המבקשים כי המשיבה לא נתנה ביטוי כלשהו בדו"חות שהגישה לרשויות בסלובקיה (שם רשומה המשיבה) להתקשרות האמורה בינה לבין המבקשים 2-1. בהקשר זה נטען כי היעדר רישום מעיד כי המשיבה לא ראתה את עצמה כצד להסכם. לחלופין, טוענים המבקשים כי נפלו שגיאות בהחלטות הערכאות הקודמות אשר לסכום התשלום שנפסק לטובת המשיבה.

4. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה תינתן במשורה מקום שבו מעלה הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 4955/16 ביטון נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 4 (20.6.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה דנן באה בגדרי אמת המידה האמורה. טענות המבקשים בעניין היעדר יריבות מופנות לקביעות עובדה ומשפט של הערכאות הקודמות – שבהן כידוע לא תטה ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (רע"א 702/15 זבידאת נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (17.5.2015)) – והן אינן מעלות שאלה החורגות מעניינם של הצדדים למחלוקת. טענות אלו התבררו בפסק הדין היסודי של בית משפט השלום, שאומץ על ידי בית המשפט המחוזי.

           הבקשה נדחית אפוא, ומאליה מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י"ט בכסלו התשע"ז (‏19.12.2016).

_________________________