רע"א
בית המשפט העליון ירושלים
|
9645-16
10/01/2017
|
בפני המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. איסק פארי עילית
2. פארי יוסף
עו"ד אסנת הירש
|
המשיבים:
1. נחמיאס משה
2. נחמיאס רבקה
3. לבינסון אליקים
4. דנציגר עירית אניטה
|
| החלטה |
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט הבכיר י' גריל, השופטת ב' טאובר והשופט ס' ג'יוסי), מיום 8.11.2016, בע"א 44583-05-16, במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בחולון, דגנית קציר-ברין (ת.ת. 106/15). התיק החיפאי הועבר לחולון כיון שהמבקש עובד בקרית הממשלה בחיפה. בפסק דינה של המפקחת נתקבלה תביעת המשיבים, והמפקחת הורתה למבקשים להימנע מהקמת חניות בתחומי הרכוש המשותף של הבית המשותף בו הם גרים.
רקע והליכים
ב. בעלי הדין הניצים הם בעלי דירות בבית משותף בעיר חיפה. המשיבים 1 ו-2 הם בעלי זכויות בשלוש מתוך שש יחידות הדיור שבבית המשותף. לכל אחד מן המשיבים 3 ו-4, וכן למבקשים, זכויות ביחידת דיור אחת מתוך שלוש היחידות הנותרות. המבקשים הגישו בקשה להתיר להם להקים מקום חניה בחצר הבית המשותף. חרף התנגדות המשיבים, אישרה הועדה המקומית הקמת שני מקומות חניה בנימוק שלפיו הבקשה נמצאה מוצדקת מבחינה תכנונית. אז הגישו המשיבים תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בחולון נגד הקמת החניות בתחומי הרכוש המשותף. תביעתם התקבלה על ידי המפקחת. המפקחת קבעה בפסק דינה כי הקמת החניות בחצר הבית המשותף מהוה שינוי ברכוש המשותף. שינוי זה, כך נקבע, מחייב הסכמה של רוב בעלי הדירות. בנוסף, נקבע כי מאחר שהקמת החניות אינה בגדר שימוש סביר ברכוש המשותף, במיוחד מקום שהחניות אמורות להיות מיועדות לשימושם הייחודי של המבקשים, מתחייבת הסכמה של כל בעלי הדירות. הסכמה כאמור לא ניתנה, ומשכך התקבלה התביעה.
על החלטת המפקחת הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת הערעור טענו, בין היתר, כי מדובר ב"עריצות הרוב" – ניצול לרעה של העובדה שבידי המשיבים 1 ו-2 מצויות הזכויות בשלוש מתוך שש יחידות הדיור שבבניין.
ג. לאחר דיון, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור. בית המשפט סבר כי לא נפלה שגגה במסקנותיה של המפקחת. נקבע, כי בהיבט הקנייני אין ספק שאין למבקשים רוב שיהא בו כדי לאשר את בקשתם לביצוע החניות המתוכננות בחצר הבניין המשותף. עוד נפסק, כי אין בסיס לטענת המבקשים בדבר "עריצות הרוב", וכי אין לראות ברצון המשיבים, שלפיו חצר הבית המשותף תיוותר ללא שינוי כ"ריאה ירוקה", משום חוסר תום לב או התנגדות סרק. בית המשפט המחוזי הוסיף, כפי קביעת המפקחת, כי הקמת החניות המתוכננות אינה בגדר "שימוש סביר" ברכוש המשותף. נאמר, כי משאלת המבקשים כרוכה בעבודות משמעותיות ברכוש המשותף הכוללות עקירת שבעה עצי אורן ותיקים (ונטיעת עשרה עצים אחרים במקומם), שבירת הגדר המקיפה את הבית, שינוי מיקום פח האשפה, סלילת שביל גישה והקמת החניות. לדברים משנה תוקף משעותרים המבקשים לעשות שימוש ייחודי בשתי החניות המתוכננות, תוך שעשיית שימוש בהן על ידי מי משאר בעלי הדירות שבבניין תהא כרוכה בתשלום. נוכח האמור, לא ראה בית המשפט המחוזי מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינה של המפקחת; נקבע, כי הממצאים בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בה טעות שבחוק. לפיכך נדחה הערעור. כלפי פסק הדין הוגשה הבקשה הנוכחית.
הבקשה
ד. לטענת המבקשים, השאלות המשפטיות העיקריות העולות בבקשה הן:
"1. האם רשאי בעל דירה למנוע שימוש סביר ברכוש משותף מבעל דירה אחר?
- האם התנגדותו של בעל דירה לשימוש סביר ברכוש המשותף צריכה להיות גם היא התנגדות סבירה, או שמא זכות ההתנגדות היא אבסולוטית?