רע"א 5500/16

השופט נ' סולברג:

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בפש"ר 35270-10-15; במוקד הבקשה – דינן של הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצאה לפועל, כאשר החייב מבקש לערוך הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2. המבקש מצוי בחובות, ששה תיקים פתוחים נגדו בהוצאה לפועל, וסכומם המצטבר 73,898 ₪ – נכון למועד הגשת בקשתו להסדר נושים. ביום 19.10.2015 הגיש המבקש בקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, שעניינו יפורט להלן. בית המשפט קבע כי במידה ויפקיד המבקש סך של 10,000 ₪ בידי הנאמן, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל נגדו. המבקש עשה כן, וגם הגיש לבית המשפט בקשה דחופה לביטול הגבלות ועיקולים, ולאישור פתיחת חשבון בנק. ביום 23.12.2015 דחה בית המשפט את הבקשה בהחלטה קצרה. לאחר שהמבקש הגיש בקשה נוספת בעניין זה, ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת אשר דחתה שנית את בקשת המבקש, היא ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו.

3. השאלה העקרונית שהונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי היא מה דינן של הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצאה לפועל, לאחר שהחייב הגיש בקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודה. בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בשאלה שטרם נדונה והוכרעה בהלכה מנחה, וכי בערכאות הדיוניות קיימות החלטות שונות בעניין.

4. סעיף 19א(א) לפקודה מורה כך:

"חייב שחובותיו עולים על 34,963.07 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה – כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס".

           סעיף זה עוסק אפוא בחייב שטרם ניתן נגדו צו כינוס בהליכי פשיטת רגל. חייב כזה, שסכום חובותיו גבוה מהמצוין בסעיף, רשאי לפנות לבית המשפט – בין אם מתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל, בין אם לאו – ולבקש לאשר הצעת הסדר עם נושיו. היקף שיקול דעתו של בית המשפט באישור ההצעה נקבע בסעיף-קטן 19א(ג); סעיף-קטן 19א(ה) קובע כי, ככלל, יחולו על הסדר זה הוראות הדין החלות על הסדר נושים שנערך לאחר מתן צו כינוס.

5. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי חייב המבקש הסדר נושים לפי סעיף 19א, אינו נכנס תחת עוּלם של דיני פשיטת הרגל: לא מוטלות עליו הגבלות לפי סעיף 42א לפקודה, והוא אינו כפוף להוראות ולהנחיות הכנ"ר. משכך, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לקביעה גורפת לפיה הגשת בקשה להסדר מחייבת ביטול הגבלות שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל. אמנם, נהוג בבתי המשפט כי לאחר שהחייב מפקיד 'דמי רצינות' שנקבעו, מורה בית המשפט על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ואולם, חייב המנהל הליך במסגרת סעיף 19א נותר כפוף למערכת ההוצאה לפועל; הוא רשאי לבקש מרשם ההוצאה לפועל ביטול הגבלות שונות שהוטלו עליו, אך הדבר מסור לשיקול דעתו של הרשם, במסגרת דיני ההוצאה לפועל. אין הצדקה להוציא את החייב מתחת כנפי מערכת ההוצאה לפועל באופן חד צדדי, ללא בסיס בדין, רק משום שהגיש בקשה להסדר. הדבר עלול ליצור נזק בלתי הפיך לנושים ואף מעורר חשש לניצול לרעה של הליך ההסדר בחוסר תום לב על-ידי חייבים. אמנם, גם לבית המשפט נתונה סמכות להורות על ביטול הגבלות שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל, ואולם כל מקרה צריך שיהא נדון לגופו ובהתאם לנסיבותיו. באשר להגבלות הספציפיות שהוטלו על המבקש הרי שטענותיו לעניין ביטולן לא נתמכו בתצהיר, ולא נטען כי קיימות נסיבות או כי ישנם נימוקים מיוחדים להסרתן; לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

בקשת רשות הערעור