רע"א 4147-12-16 אבומנהל נ' עיריית אום אל פחם

1.בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מר ח'אלד אבומנהל (להלן: "המבקש") על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר) בת"א 41789-10-10, מיום 27/11/16, במסגרתה דחה בית משפט קמא בקשת המבקש להורות לשמאי המקרקעין שמונה על ידי בית משפט קמא מר יצחק סיון (להלן: "השמאי" או "מר סיון") לשום את שווים של 300 מטרים ממקרקעין שהופקעו מהמבקש, במסגרת תכנית חלוקה ענ/129 (להלן: "התכנית"), ואשר שימשו לטענתו לצורך סלילת כביש שנבנה על ידי עיריית אום אל פחם (להלן: "המשיבה").

2.בקשת רשות הערעור דנן, הינה המשך ישיר של בקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש באותו עניין, אשר נדונה בפניי במסגרת רע"א 18285-09-16 (להלן: "בקשת רשות הערעור המוקדמת"), במסגרתה, ביקש המבקש סעד דומה לזה המבוקש בבקשת רשות הערעור הנוכחית.

3.התשתית העובדתית הרלוונטית הובאה בהרחבה במסגרת פסק הדין שניתן בבקשת רשות הערעור המוקדמת. בתמצית יצוין, כי המבקש הינו בעלים רשום של 1820 חלקים מתוך 50339 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 11 גוש 20324 מאדמות אום אל פחם (להלן: "החלקה").

4.ראשיתו של הסכסוך בין הצדדים, בהליך משפטי שנפתח על ידי המבקש בבית משפט השלום בחדרה בשנת 1994, לפני למעלה מעשרים שנים, ואשר נדון במסגרת ת"א 629/94. בתיק זה עתר המבקש למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לבצע עבודות סלילת דרך מס' 81 ברוחב 13 מטרים בין שני המגרשים המוחזקים על ידו, בחלקה, בטענה, כי ביצוע הדרך הינו בסטייה מתוואי הדרך שנקבע בתכנית.

ביום 09/03/95 הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, לפיו התחייבה המשיבה להרוס, לתקן, או להעביר את תוואי כביש מס' 81 בקטע שליד חלקה 21/16 וחלקה 21/13, וזאת, ככל שיתברר, כי תוואי הכביש שמבוצע על ידה אינו תואם את התוואי הקיים בתכנית.

ביום 16/04/96 הוסכם בין הצדדים על שינוי הסכם הפשרה באופן שהמשיבה תשלם למבקש את שווי החלק מן המגרש המשמש לצרכי הכביש שנסלל, לפי שווי שיקבע על ידי שמאי מוסכם אשר יתמנה על ידי בית המשפט, כחלק מהסדר הפשרה. אולם, ביום 23/04/96 הודיעה המשיבה על דחיית הצעת ההסדר, וזאת בהעדר הוכחת בעלות מטעם המבקש, ובהעדר תכנית חלוקה המוסכמת על כלל בעלי החלקה. לאור הודעת המשיבה, כתב המינוי של המומחה שאמור היה להתמנות בהתאם להסכם הפשרה, לא נכנס לתוקף.

5.ביום 18/05/97 הגיש המבקש לבית משפט השלום בחדרה, תכנית חלוקה חתומה על ידי בעלי החלקה, לגביה טען המבקש, כי זו אושרה על ידי הוועדה המקומית. אולם, מבדיקת המשיבה עלה, כי תכנית זו הוגשה, אך טרם אושרה.

6.ביום 26/10/09 החליט בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) למחוק את תביעת המבקש, מן הטעם, כי התביעה המקורית למתן צו מניעה קבוע אינה רלוונטית עוד, שכן הכביש נשוא הצו נסלל כבר. בנסיבות אלה, נקבע, כי על המבקש להגיש תביעה כספית חדשה.

7.בהמשך להחלטת בית משפט השלום בחדרה, פנה המבקש לשמאי, מר דן ברלינר, על מנת שזה יישום את הנזק שנגרם לו כתוצאה מסלילת הכביש. השמאי, מר דן ברלינר, העריך בחוות דעתו מיום 10/10/10 את נזקי המבקש כתוצאה מסלילת הכביש בסכום של 1,280,000 ₪.