המשיבה תבעה את המבקש בלשכת ההוצאה לפועל באילת בתביעה לסכום קצוב לתשלום חוב ארנונה.
המבקש הגיש התנגדות ובירור התביעה הועבר לבית משפט השלום באילת.
המבקש פנה לבית המשפט קמא ב"בקשה דחופה לדחיית התביעה על הסף".
בקשתו נדחתה, בהיעדר עילה, ביום 5/3/14 , והוא חויב בתשלום הוצאות המשיבה בסכום של 750 ₪.
חלפו ימים ספורים והוא פנה פעם נוספת לבית המשפט קמא "בבקשה דחופה למתן החלטה בהיעדר תגובה" וכרך בה בקשות לביטול ההחלטה הקודמת ובקשה חוזרת לדחיית התביעה על הסף.
בית משפט השלום (כב' השופט ל. ברינגר) מצא כי המדובר בבקשת סרק, כי "הנתבע (המבקש) מרבה בפניות סרק לבית המשפט", דחה את הבקשה (מרובת הסעדים הנ"ל) וחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסכום של 1,500 ₪.
בפני בקשת המבקש לרשות ערעור על חיובו בהוצאות בשתי ההחלטות הנ"ל.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה לא מצאתי מקום למתן רשות הערעור.
ראשית, על פי ס"ק 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009 – לא תינתן רשות ערעור על החלטת ביניים "בעניין הטלת הוצאות משפט...".
די בכך לדחות הבקשה דנן מניה וביה.
למעלה מן הצורך אוסיף כי כביהמ"ש קמא, גם אני בדעה כי שתי הבקשות שהגיש המבקש לבית המשפט קמא אכן היו בקשות סרק ונטולות עילה על פניהן.
בנסיבות אלה – היה מקום לחייבו בהוצאות המשיבה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.