רע"א 2488/14 עו"ד ניר יוסטר נ' עו"ד גיא סגלוביץ

             לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ב' טולקובסקי) בהפ"ב 6599-11-13 מיום 9.3.2014, במסגרתו קיבל בית המשפט את בקשת המשיב לאישור פסק בוררות.

תמצית הרקע העובדתי לבקשה

1.          המבקש, עו"ד ניר יוסטר (להלן: המבקש), והמשיב, עו"ד גיא סגלוביץ (להלן: המשיב), עבדו יחד מאז שנת 2007 בשיתוף פעולה, תוך שכל אחד מהם שומר על לקוחותיו ותוך חלוקת הוצאות המשרד ביניהם בתום כל שנה. מדי שנה פנו שני הצדדים לרו"ח אבי ליברמן, ששימש כרואה החשבון המשותף של שני הצדדים (להלן: רו"ח ליברמן), על מנת שיערוך עבורם תחשיב חשבונאי של הוצאותיהם באותה שנה ויעבירוֹ לאישורם. במהלך השנים לא התעוררו מחלוקות בנוגע לחלוקת הוצאות המשרד, וזו נעשתה בהסכמה של הצדדים מדי שנה.

2.          ביום 2.12.2010 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן: ההסכם), שבתחילתו נאמר כך: "מאחר ובמשך שנים מספר אנו מתנהלים באופן שבו אנו מנהלים שני משרדים שונים, כאשר אנו מתחלקים בהוצאות ובעלויות החזקת המשרד ועלויות תשלום שכר לעובדים, אך הלקוחות הינם עצמאיים של כל אחד מאיתנו [ו]ההכנסות הינם[ן] עצמאיות. ומאחר ואנו מעוניינים להמשיך לפעול בדרך שדומה לנהוג עד כה, כך שנמשיך לנהל משרדים נפרדים, תוך שיתוף בהוצאות המשרד, אבל בדרך שתפורט להלן". ההסכם ממשיך וקובע את מנגנון חלוקת ההוצאות בין הצדדים, תוך הבחנה בין התיקים של כל אחד מהם בנפרד ותוך פירוט רשימת התיקים המשותפים שמטופלים על ידי שניהם (סעיפים 6-3 להסכם). ההסכם קובע מועד מסוים שהוגדר כ"מועד קובע", שעד אליו ישולמו כל הוצאות המשרד בהתאם למנגנון שהיה נהוג בין הצדדים עד למועד חתימת ההסכם (סעיפים 2-1 להסכם), ואילו ממועד זה ואילך נקבע מנגנון חדש שבעיקרו קבע כי המשיב ישלם 75% מההוצאות והמבקש ישלם 25% מההוצאות (סעיף 8 להסכם). ההסכם קובע עוד כי גם למנגנון זה ישנם חריגים וסייגים כאלה ואחרים, כשבסוף כל חודש יערכו הצדדים התחשבנות מסוימת (סעיף 9 להסכם). בנוסף נקבע כי בסוף כל שנת מס יערכו הצדדים התחשבנות נוספת "בראייה שנתית", שבה יבחנו האם יש מקום לאיזון ושינוי בהתחשבנות ביניהם (סעיף 9(ד) להסכם). לבסוף קובע ההסכם כי "כל סכסוך אשר יתעורר בין הצדדים, יפעלו הצדדים להסדירו בדרך של מו"מ. אם לא יצליחו לנהל מו"מ בעצמם, יעזרו ככל שניתן במגשר או צד שלישי (זהותו תקבע בהסכמה). אם כל אלו לא יצליחו, הצדדים מסכימים להפנות כל סכסוך ביניהם לבוררות, הבורר יהיה ______ או כל בורר אחר אשר לגבי זהותו תהיה הסכמה" (סעיף 10 להסכם). 

3.          בתום שנת 2012 התגלעו בין הצדדים מחלוקות, והם החליטו לסיים את שיתוף הפעולה ביניהם. כתוצאה מכך עזב המשיב את המשרד. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלת חלוקת הוצאות המשרד לשנת 2012, וגם הפעם נעזרו הצדדים בשירותיו של רו"ח ליברמן בסוגיה זו. ביום 21.3.2012 כתב המבקש הודעת דואר אלקטרוני לרו"ח ליברמן, עם עותק למשיב, שזוהי לשונה: "אבי בוקר טוב, בהמשך לשיחתנו הבוקר ולשיחתך עם גיא [המשיב] ולצורך סיום המחלוקות ככל שישנן עד ליום 30.6.2012 לרבות שנת 2011 מוסכם כי אתה תשמש כבורר יחיד אשר על יסוד תשובתך תערוך התחשבנות כספית בין גיא לביני. נודה כי תפעל מהר ככל שניתן לסיים את העניין. תודה." (ההדגשה הוספה – י.ד.) (להלן: הודעת הדוא"ל).

4.          ביום 23.7.2013 שלח רו"ח ליברמן לשני הצדדים מסמך ללא כותרת, שבמסגרתו הודיעם על תוצאות ההתחשבנות (להלן: המסמך). בתחילת המסמך נאמר כך: "בהתאם להסכם ... ביום 2 בדצמבר 2010 בו הוחלט בדבר מנוי מגשר ובורר להסדרת הוצאתו של ההסכם אל הפועל; ובהתאם להודעת יוסטר [המבקש] בדוא"ל מיום 21 במרץ 2012 בדבר מנויי לבורר יחיד בעניין ההתחשבנות הכספית עם סגלוביץ, והודעתו של סגלוביץ אלי בטלפון למחרת היום שבה אישר מנוי זה". בהמשך ציין רו"ח ליברמן כי שיתוף הפעולה בין הצדדים הסתיים בתום חודש דצמבר 2012, וכי הוא יוצא מנקודת הנחה שהצדדים הסדירו התחשבנויות קודמות ביניהם עד ליום 31.12.2010. לפיכך קבע רו"ח ליברמן כי נכון ליום 31.12.2012 חייב המבקש למשיב סך של 721,000 ש"ח כולל מע"מ בשיעור של 18%. בנוסף נקבע כי הרכב הצמוד לעובדת של המשיב יועבר לבעלותו של המשיב במשרד הרישוי, וכי מחצית מההכנסות שיתקבלו אצל המבקש החל מיום 1.1.2013 בגין שירות שניתן על ידי המשיב תועבר למשיב עם קבלתה. לבסוף ציין רו"ח ליברמן כי ביום 15.7.2013 הודיעוֹ המבקש בעל פה על סיום מינויו הנ"ל.

5.          ביום 5.11.2013 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לאישור המסמך מיום 23.7.2013 כפסק בוררות. ביום 21.11.2013 הגיש המבקש מסמך שכותרתו "תגובה לבקשה לאישור פסק בוררות ובקשה לביטול פסק בוררות", במסגרתה טען כי רו"ח ליברמן מעולם לא מונה כבורר על פי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק), כי אין בין הצדדים הסכם בוררות בר תוקף, וכי המסמך מיום 23.7.2013 כלל אינו מהווה "פסק בוררות" ומשכך גם לא ניתן לאשרו ככזה. המבקש טען בתגובתו כי הצדדים "נעזרו" בכל שנה בשירותיו של רו"ח ליברמן לצורך עריכת תחשיב הוצאות והתחשבנות ביניהם בנוגע להוצאות המשרד, וכך עשו הצדדים גם בתום שנת 2012, "ואולם שלא כשם סיכומיו בשנים שקדמו לכך, החליט ה"בורר" לשמש כבורר אמיתי בין הצדדים...ויובהר: רו"ח ליברמן לא מונה מעולם כבורר ע"פ חוק הבוררות. לא ניתנו לו סמכויות בורר ולא היה בסמכותו "לקבוע" (כדבריו בפסק הבוררות הלכאורי) דבר ביחס ל"חובות" כספיים בין הצדדים. הסמכות היחידה שניתנה לו הייתה לערוך תחשיבי ואיזוני הוצאות". המבקש הוסיף וטען כי קיימות עילות לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, כיוון שפסק הבוררות ניתן מבלי שיש הסכם בוררות בתוקף בין הצדדים, מבלי שהבורר התמנה כדין, וכשהבורר מצוי בניגוד עניינים מהותי. לחלופין נטען כי ככל שייקבע כי מדובר בפסק בוררות תקף, הרי יש לבטל את פסק הבוררות מחמת חריגה של הבורר מסמכויותיו, פעולתו תוך משוא פנים ובניגוד עניינים, היעדר הנמקה של פסק הבוררות, והיותו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. המשיב הגיש "תגובה לתגובה לאישור פסק בוררות", ובמסגרתה טען כי דין תגובת המבקש להידחות על הסף כיוון שאינה עומדת בתנאי חוק הבוררות. נטען כי התגובה הינה למעשה התנגדות לביצוע פסק הבוררות, ולכן בהתאם לסעיף 23(ב) לחוק הבוררות לא ייזקק בית המשפט להתנגדות כזו אלא בדרך של בקשה לביטול פסק הבוררות, שעל פי תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: תקנות הבוררות) יש להגישה "בדרך של המרצה". בנוסף טען המשיב כי ממילא "בשלב זה כבר לא ניתן להעלות טענות אלו".

6.          בהחלטות מיום 5.12.2013 ומיום 17.12.2013 קבע בית המשפט המחוזי (הנשיאה (כתארה אז) ה' גרסטל) כי על המבקש להגיש את תגובתו לבקשה לאישור פסק הבוררות במסגרת תיק חדש כבקשה לביטול פסק הבוררות (ולא כתגובה במסגרת ההליך שנפתח כבר על ידי המשיב לאישור פסק הבוררות). אין חולק כי המבקש לא פעל בהתאם להוראת בית המשפט ולא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.

7.          בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 9.2.2014 הבהירה באת-כוחו של המבקש כי הוא לא הגיש בקשה נפרדת לביטול פסק הבוררות כיוון שטענתו המרכזית הינה כי רו"ח ליברמן לא מונה כבורר וכי המסמך מיום 23.7.2013 כלל אינו מהווה "פסק בוררות", ולכן אין מקום לאשר או לבטל את המסמך כ"פסק בוררות". עוד נטען כי ממילא הטענות לביטול פסק הבוררות בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות נכללו בתגובת המבקש לבקשה לאישור פסק הבוררות. עוד צוין כי אילו הייתה מוגשת בקשה לביטול פסק הבוררות הרי שהיה משתמע ממנה כי המבקש מכיר בכך שהמסמך מהווה "פסק בוררות", ולא כך הוא. באת-כוח המבקש הבהירה כי ככל שייקבע כי אכן מדובר בפסק בוררות, אז יגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבוררות. במסגרת אותו דיון טען המשיב, בתגובה לטענות באת-כוח המבקש, כי הוא מתנגד לכל הרחבת חזית מצד המבקש ולכל טענה שלא ניתן לטעון מבלי שהוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות "או טענה שלא ניתן להגיש במועד הנוכחי או במועד שהוגשה התגובה לבקשה". בתום הדיון קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ב' טולקובסקי) כדלקמן: "...משהובהר כי לא הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות, עומדות למשיב טענות כנגד אישור פסק הבורר בלבד, שהרי אין בפניי בקשה לביטול פסק בוררות, ובכל מקרה כבר במועד הגשת הבקשה לאישור פסק בוררות מיום 5.11.13, כבר חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות". לבקשת באת-כוח המבקש איפשר לה בית המשפט המחוזי להשלים בכתב טיעוניה כנגד הבקשה לאישור פסק הבוררות, וכפועל יוצא גם העניק זכות תשובה בכתב למשיב.