רע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה

הנשיא (בדימ') א' גרוניס:

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כבוד השופט י' גריל) מיום 27.2.2013 לקבל בשינויים בקשה לאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, עיריית חדרה (להלן – העירייה), בגין מנהגה לעגל את נתוני שטח הנכסים שבתחומה לצורך חיובם בארנונה. ייאמר כבר בפתח הדברים, כי הסוגייה המרכזית המתעוררת בהליך דנא התעוררה אף בהליכים אחרים לאישור תובענות ייצוגיות נגד רשויות מקומיות, התלויים ועומדים בבתי המשפט לעניינים מינהליים.

2. סמכותן של הרשויות המקומיות בישראל להטיל ארנונה כללית מעוגנת כיום בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן – חוק ההסדרים). לפי סעיף 8(א) לחוק ההסדרים, "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמיקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס". תקנה 3(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות ההסדרים), אשר הותקנו מכוח חוק ההסדרים, קובעת מהי יחידת השטח הבסיסית לחיוב בארנונה. זו לשון התקנה:

"חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים; הארנונה הכללית אשר תוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע" (ההדגשה הוספה – א' ג').

           נוסח זהה של ההוראה האמורה נכלל בגרסאות קודמות של תקנות ההסדרים, כולל זו שאליה התייחס בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטתו (תקנה 2(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1997), התשנ"ו-1996; מעתה נעסוק בתקנה 3(א) לתקנות ההסדרים בלבד). תקנה 4 לתקנות ההסדרים מוסיפה וקובעת, כי:

"מועצה רשאית להטיל ארנונה כללית לגבי –

(1) בנין – לכל מטר רבוע, בהתחשב בסוג הבנין, שימושו והמקום שבו הוא נמצא;

(2)     קרקע תפוסה – לכל מטר רבוע בהתחשב במקום שבו היא נמצאת או השימוש בה או בהתחשב בשני המבחנים כאחד;

(3)     אדמה חקלאית – לכל מטר רבוע או דונם, בהתחשב בשימוש בה".