פלג נ' כהן ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' תמיר) מיום 26.11.2026 בת"א 28847-09-24, בה נדחתה בקשת המבקש לפיצול סעדים.

הרקע הרלוונטי

במוקד ההליך בבית משפט קמא – מחלוקת בנוגע להסכם שכותרתו "סכום בנושא מגרש גוש 6288 חלקה 44 רח' עיראקי/הפלמח ראשלצ" (להלן: ההסכם) שעל פי האמור בו נערך ביום 1.2.2007 בין המבקש, לבין יורשיו של אהרון כהן ז"ל (להלן: יורשי המנוח) באמצעות המשיב 10. עניינו של ההסכם במקרקעין הידועים כגוש 6288, חלקה 44 (להלן: המקרקעין). לפי הנטען, המשיבים 9-1 הם בעלי הזכויות במקרקעין נושא ההסכם מכוח ירושה. לפי ההסכם, הוטל על המבקש לטפל באופן בלעדי במכירת הזכויות במקרקעין, כך שהם יימכרו לארבעה רוכשים שונים עבור יורשי המנוח ובשמם. המבקש מכונה בהסכם המארגן, ויורשי המנוח מכונים המוכר או המוכרים.

ההסכם (בנוסחו המלא) קובע כך:

המוכר מעוניין למכור את זכויותיו בחלקה הכוללת 4 מגרשים, והמארגן מתמחה במכירה ובניהול מקרקעין לפיכך סוכם כדלהלן:

1) המארגן יטפל באופן בלעדי במכירת הזכויות שבמקרקעין ל-4 רוכשים שונים עבור ובשם המוכרים.

2) התמורה הכוללת מכל 4 המגרשים הינה 860,000 $ כולל מע"מ (4.2 = 1 $).

3) המארגן ישאף להשיג את המחיר המכסימלי האפשרי עבור המוכרים. במידה והתמורה תהיה גדולה יותר יקבל המארגן 50% מהתמורה העודפת. למשל אם התמורה תהיה 880,000 $ כלומר העודף מהתכנון הינו 20,000 $ יקבל המארגן 10,000 $ וכך הלאה.

4) המארגן מתחייב לרכוש עבורו או עבור מי שהוא יפנה מגרש אחד מתוך הארבעה שסימונו מגרש 190 חצי מזרחי ששטחו כ-400 מ"ר והפונה לרח' עיראקי בסך של 220,000 $.

5) המארגן מתחייב להעביר כמקדמה עבור המגרש הנ"ל את החוב של המוכרים לעיריית ראשל"צ בסך כ-241,000 ₪ בתשלומים ובתנאים שהוא יסכם עם עירית ראשל"צ.

6) המארגן יפעל עם נציג המוכרים במינהל מקרקעי ישראל וברשויות השונות לקידום ומימוש עסקאות המכר.

7) המארגן יסייע למוכרים בטיפול בכל התשלומים הנדרשים כגון מעיריית ראשל"צ עבור פיתוח, השבחה, מסי שבח ומכירה, מינהל וכו' כך שתישאר תמורה מכסימלית אפשרית למוכרים מתוך תקבולי המכירה.

8) במידה ומסיבה כלשהיא לא תאפשר העברת הזכויות במינהל מקרקעי ישראל לקונים תוך שנה (01/2/08) ויתברר כי אין אפשרות לביצוע העיסקה תוחזר המקדמה/הלוואה ששולמה ע"י המארגן בסך כ-241,000 ₪ ולמארגן לא יהיו טענות/תביעות נוספות מהמוכרים.

9) הנציג הבלעדי של המוכרים בכל הקשור לטיפול בעיסקה הינו בועז כהן.

לענייננו רלוונטיים בעיקר שני סעיפים בהסכם. סעיף 3 הקובע כי תמורת מכירת המקרקעין, יהיה המבקש זכאי למחצית מהתמורה העודפת, שהיא ההפרש בין המחיר שיתקבל מהמכירה לבין הסכום של 860,000 דולר (להלן: סעיף התמורה העודפת); וסעיף 4 – בו מתחייב המבקש לרכוש עבורו או עבור אדם אחר מחצית ממגרש 190 במקרקעין תמורת סכום של 220,000 דולר (להלן: סעיף הרכישה).

ביום 11.9.2024 הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבים 9-1 בה התבקש בית המשפט לאכוף את סעיף הרכישה כך שיתאפשר לו לרכוש מחצית ממגרש 190 במקרקעין (להלן: המגרש) תמורת הסכום הנקוב בסעיף. נטען כי הסכום שעל המבקש לשלם תמורת המגרש עומד על 306,215 ש"ח – וזאת עקב קיזוז המקדמה שהוא שילם בהתאם לסעיף 5 להסכם ועלות העבודות שהוא ביצע עבור המשיבים. לחלופין, טען המבקש להשבת מלוא הסכום שהוא שילם עבור המשיבים כאשר סכום זה צמוד לעליית הערך בשווי המגרש; ולמצער – להשבת הסכום האמור בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.

1.  

2. כן צוין בכתב התביעה כי המבקש צפוי להיות זכאי בעתיד לתשלום נוסף בגין סעיף התמורה העודפת (אותו העריך המבקש בכ-7 מיליון ש"ח). אולם – כך צוין בכתב התביעה – מאחר שהמקרקעין דנן טרם נמכרו, הרי "בעניין זה ולמען הזהירות, תוגש ע"י התובע בקשה לפיצול סעדים" (סעיף 48 לכתב התביעה).

3.  

   בכתב הגנתם, טענו המשיבים 8-1 (להלן: המשיבים) כי ההסכם אינו הסכם מכר מקרקעין; וכי הם אינם צד להסכם שנערך בין המבקש לבין המשיב 10 – שאינו בעל זכויות במקרקעין ולא הייתה לו הרשאה לחתום עליו בשמם. על כן, ההסכם איננו מחייב אותם. כן נטען כי יש למחוק את הסעדים הכספיים החלופיים המתבקשים בכתב התביעה מטעמי התיישנות. לצד זאת, הגישו המשיבים הודעת צד שלישי נגד המשיב 10.

    

   במסגרת רשימת הבקשות שהגיש המבקש, צוינה בקשה לפיצול סעדים שתתיר לו להגיש בעתיד תביעה נוספת מכוח סעיף התמורה העודפת. בהחלטתו מיום 13.5.2025 ציין בית משפט קמא כי יש ממש בטענת המשיבים (שנטענה בבקשתם לדחייה התביעה על סף) לפיה מדובר בבקשה לפיצול סעד לסעדי משנה ולא בבקשה לפיצול סעדים. על כן, ניתנה למבקש שהות של עשרה ימים להגיש את הבקשה לפיצול סעדים ולהבהיר עניין זה.

4.  

   בהמשך לכך, ביום 25.5.2025 הגיש המבקש בקשה לפיצול סעדים. הוא עתר כי יותר לו לתבוע בעתיד את הסעד בגין סעיף התמורה העודפת, שעניינו כאמור בקבלת מחצית הפרש התמורה ממכירת המקרקעין אם זו תעלה על 860,000 דולר. לטענתו, מדובר בחיוב חוזי אשר ישתכלל רק עם מכירת המקרקעין, ומאחר שהם טרם נמכרו – הוא אינו יכול לתבוע אותו בשלב זה. נטען כי פיצול הסעדים מתבקש כדי שלא יימנע ממנו לתבוע בעתיד את הסעד האמור בשל קיומו של מעשה בית דין.

    

   לאחר שהוגשו תגובות הצדדים והתקיים דיון בעל פה דחה בית משפט קמא את הבקשה לפיצול סעדים בהחלטתו מיום 26.11.2025 (להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע כי מן הראוי שטיב ההסכם יתברר בהליך הנוכחי, כדי למנוע העלאת טענות נוגדות בהליכים מקבילים. לכן, משהועלתה בכתב התביעה טענה לזכאות לסעד כספי מכוח סעיף התמורה העודפת, יש לבררה במסגרת ההליך דנן ולא במסגרת הליך עתידי אחר.

    

   על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

    

   טענות הצדדים

    

   לטענת המבקש שגה בית משפט קמא כאשר הסיק שעומדת לו כבר עתה זכות תביעה לסעד כספי מכוח סעיף התמורה העודפת. המבקש מדגיש כי זכות כזו עשויה לצמוח לו רק בעתיד, אם וכאשר יימכרו המקרקעין. עוד צוין כי ההסכם לא הופר באופן המקנה למבקש זכות תביעה לתמורה כלשהי מכוח הסעיף האמור.

    

   המבקש מוסיף כי זכותו העתידית לקבל את סכום מחצית הפרש התמורה נובעת מעילת תביעה שונה מזו שבכתב התביעה. זאת משום שכדי לזכות בסכום ההפרש – יהיה עליו להוכיח שהמקרקעין נמכרו, מה שלא קרה עדיין בשלב זה. על כן הבקשה לפיצול סעדים הוגשה רק למען הזהירות, שכן ממילא המבקש לא היה יכול – ולכן אף לא חייב – לתבוע סעד בגין סעיף התמורה.

    

   מנגד טענו המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. ראשית, נטען כי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור אינה גורמת נזק מידי ובלתי הפיך למבקש, שיוכל להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. משכך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה זו בשלב הנוכחי. שנית, נטען כי ההחלטה לגופה נועדה לשרת את יעילות הדיון על ידי ריכוז כלל הסעדים תחת קורת גג אחת. היא ניתנה בהתאמה לדין ולהלכה הנוהגת; היא אינה גורמת לעיוות דין; ואין מקום להתערב בה.

    

   המשיבים טוענים, בין היתר, כי בבקשתו לפיצול סעדים מנסה המבקש לאחוז במקל בשני קצותיו: מצד אחד הוא טוען לאכיפת סעיף הרכישה תוך סיווג ההסכם כ"הסכם מכר מקרקעין"; ומן הצד השני, הוא מבקש לפצל את הסעד מכוח סעיף התמורה העודפת, תוך סיווג ההסכם כ"חוזה למתן שירותים ושכר טרחה למארגן". אם משמעות הדברים היא כי ההסכם יכול להיות מסווג הן כחוזה מכר מקרקעין והן כחוזה למתן שירותים ושכר טרחה – הרי שהבקשה לפיצול סעדים מהווה בפועל בקשה לפיצול עילות, המנוגדת לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין).

    

   עוד נטען כי הבקשה לפיצול סעדים מתעלמת מהוראות תקנה 25(א) לתקנות סדר הדין. זאת מאחר שהמבקש אינו דורש בתביעה דנן את מלוא הסעד הכספי המגיע לו, אף שהוא יכול כבר עתה לתבוע סכום נוסף כלשהו. לבסוף, נטען כי התשתית העובדתית והמשפטית המפורטת בכתב התביעה מקימה את עילות התביעה לגבי כלל הסעדים הנתבעים על ידי המבקש. על כן הכרעותיו של בית משפט קמא בנוגע לתשתית זו תקים ממילא השתק פלוגתא כלפי המבקש, באופן המייתר את תכלית בקשתו לפיצול סעדים.

    

   דיון והכרעה

    

   לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה על נספחיהן, מצאתי לנכון לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין. כפי שיפורט להלן, לטעמי דין הערעור להתקבל.

    

   תקנה 25(ב) לתקנות סדר הדין (אשר החליפה את תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות)) קובעת כי על תובע לכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת. החובה הזו חלה בהתאם לתקנה אלא אם כן הדין מתיר אחרת; או אם בית המשפט התיר לתובע לפצל את סעדיו.

5.  

6. לצד תקנה 25(ב), אוסרת תקנה 25(א) (אשר החליפה את תקנה 44 לתקנות הישנות) על תובע לפצל סעד אחד לסעדי משנה, ולהגיש תביעה נוספת בגין סעד משנה שלא תבע. בניגוד לאיסור על פיצול סעדים, על איסור זה לא ניתן להתגבר על ידי קבלת היתר לפיצול מבית המשפט (ראו: רע"א 7617/21 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ, פסקאות 9-8 ‏(‏8.8.2022‏)‏‏).

    

   במאמר מוסגר נציין כי תקנה 24 לתקנות סדר הדין קובעת כי על תובע לכלול בכתב תביעה אחד את כלל העילות השונות הנובעות מאותה מסכת עובדתית. החובה האמורה היא חידוש בתקנות סדר הדין לעומת התקנות הישנות – שם חובה כזו לא הייתה קיימת. פרשנות התקנה והשלכותיה על הדין הקיים טרם נבחנו בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: רע"א 21882-01-26 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 ‏(‏22.2.2026‏)‏‏. וכן לגישות השונות בספרות ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 131-130 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, 1.2025); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 150-148 (2026)).

    

   השאלה שיש לבחון אותה לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים, נוגעת לאופן יישום התקנות האמורות על עובדות המקרה דנן.

7.  

   הדין בדבר "השתק עילה"

    

   ההסדר שבתקנה 25(ב) קשור לכלל בדבר "השתק עילה" ונובע מאותם טעמים העומדים בבסיסו. הכלל בדבר השתק עילה מונע מתובע להגיש תביעה נוספת כנגד אותו נתבע, בגין עילת התביעה שעל יסודה ניתן פסק דין סופי בתביעה קודמת שהוא הגיש – בין אם נתבעו בתביעה הקודמת כלל הסעדים שניתן לתבוע מכוח עילת התביעה, ובין אם לאו. זאת – כל עוד לא ניתן לתובע היתר לפצל את סעדיו במסגרת התביעה הראשונה. החובה לבקש פיצול סעדים נגזרת אפוא מהכלל בדבר השתק עילה – שכן היתר לפיצול סעדים נדרש מקום בו אלמלא הוא יינתן, יהיה התובע מנוע מלהגיש תביעה נוספת מכוח אותה עילת תביעה (ראו: ע"א 2340-12-24 מידן נ' איגמה ניהול ומסחר בע"מ, פסקה 8 ‏(‏9.2.2025‏)‏; ע"א 7188/18 אמיר נ' חנאי, פסקה 52 ‏(‏28.12.2020‏)‏‏; נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 90-88 (1991) (להלן: נינה זלצמן)‏).

8.  

   הכלל בדבר קיומו של השתק עילה נועד הן כדי למנוע הטרדה חוזרת של בעלי דין ב"אותו עניין" שכבר נדון והוכרע; הן כדי לייעל את המערכת השיפוטית. זאת על ידי ריכוז כלל הסעדים הנובעים מאותה עילת תביעה להליך אחד, חלף פיצולם על פני מספר הליכים שונים (ע"א 8444/19 גיבור נ' אזורים בנין ‏(‏1965‏)‏ בע"מ, פסקה 21 ‏(‏26.4.2022‏)‏‏; רע"א 1604/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 ‏(‏5.4.2020‏)‏‏ רע"א 3402/18 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום ‏(‏1991‏)‏ בע"מ, פסקה 12 ‏(‏11.6.2019‏)‏‏).

    

   השתק עילה וריכוז סעדים ביחס להפרות חוזה  

    

   השאלה מהי "עילה" לצורך כלל של השתק עילה, נדונה לא אחת בהלכה הפסוקה. בהתייחס לעילות הנוגעות להפרות חוזה, הבחינה הפסיקה בין הפרות שקדמו להגשת התביעה, לבין הפרות המאוחרות לה. באשר לעילות השונות שצמחו מהפרות החוזה שקדמו להגשת התביעה – נקבע כי הן מתמזגות לעילה אחת; קרי אם התובע לא כלל בתביעתו את כלל ההפרות שקדמו להגשתה (ולא קיבל היתר לפיצול סעדים), הוא יהיה מנוע מכוח הכלל של "השתק עילה" מלתבוע את ההפרה האמורה בתביעה עתידית.

9.  

10. שונה דינן של הפרות חוזה המאוחרות להגשת התביעה (קרי הפרות שטרם אירעו במועד הגשתה). הפרות כאלה אינן חלק מ"סיפור המעשה" נושא התביעה במועד בו היא הוגשה. עילת התביעה בגינן היא נפרדת ועצמאית, ולא תהיה לכן מניעה להגיש תביעה מכוחן במסגרת תביעה נפרדת, אף בלא לבקש פיצול סעדים (ראו: רע"א 9440-05-25 ארפל אלומאיר בע"מ נ' יעקבי יוניברסל ייזום והשקעות בע"מ, פסקה 18-17 ‏(‏11.9.2025‏)‏‏ (להלן: עניין יעקבי); ע"א 1894/19 הורוביץ נ' קרן אינטגרל שותפות מוגבלת, פסקה 10 ‏(‏8.7.2021‏); רע"א 2094/04 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' מושלב, פ"ד נט‏(‏3‏)‏ 433, 438-437 ‏(‏2004‏); ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה ‏(‏שותפות רשומה‏)‏ נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ ‏(‏בפירוק מרצון‏)‏, פ"ד מב‏(‏4‏)‏ 805, 810-807 (‏1989‏)‏; ע"א 367/83 מ' שושן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט‏(‏1‏)‏ 633, 638 ‏(‏1985‏); נינה זלצמן, בעמ' 78-77).

     

    הטעם להבחנה האמורה נובע מכך שאין מקום לכפות על תובע לכלול בתביעה שהוא מגיש גם נושאים שטרם התגבשו; שלא ברור אם יתגבשו בעתיד; וכאשר ממילא בית המשפט אינו מוסמך להעניק לתובע סעד אופרטיבי בגינם במסגרת פסק הדין. הכלל של השתק עילה נועד כזכור כדי לשרת טעמים של יעילות דיונית ומניעת הטרדה חוזרת של הנתבע ושל מערכת המשפט באותו עניין מספר פעמים. בהתאם לרציונל האמור, ספק אם מוצדק להעסיק את הנתבע ואת מערכת המשפט במחלוקות שטרם באו לאוויר העולם, ואשר יתכן שלא יתגבשו ולא יחייבו הכרעה גם בעתיד.

     

    האפשרות לתבוע סעד הצהרתי ביחס לסעיף בחוזה שטרם הופר

     

    הצדדים לא העלו טענות ביחס לאפשרותו של המבקש לעתור לסעד הצהרתי ביחס לסעיף התמורה העודפת. אף בית המשפט בהחלטתו לא התייחס לאפשרות זו (אלא רק לטענת התובע לזכאות לסעד כספי מכוח סעיף התמורה העודפת). אולם, מאחר שבשלב הנוכחי אין ספק כי המבקש אינו זכאי עדיין לסעד כספי מכוח סעיף התמורה העודפת (כפי שיובהר להלן בפסקה 21) – נראה כי האפשרות היחידה לדון בסעיף זה במסגרת התביעה, היא בדרך של הצהרה על תוקפו ופרשנותו. למען שלמות התמונה נתייחס אפוא גם לשאלה האם היה על המבקש לכלול בתביעתו בקשה לסעד הצהרתי ביחס לסעיף התמורה העודפת.

11.  

    לטעמי, גם כאשר מתקיימים התנאים להגשת תביעה לסעד הצהרתי ביחס לתוקפו או פרשנותו של סעיף בהסכם; וגם אם הוגשה תביעה לסעד אופרטיבי בגין סעיף אחר באותו הסכם – תקנה 25(ב) אינה מחייבת את התובע לכלול בתביעתו, יחד עם הסעדים האופרטיביים שנתבעו, את כל הסעדים ההצהרתיים הנוגעים לאותה עילה.

12.  

13. גישה הפוכה תוביל לתוצאה אבסורדית, לפיה בכל תביעה ותביעה, יהיה על התובע לכלול סעדים הצהרתיים ביחס למחלוקות היפותטיות שלא באו ואולי לעולם לא יבואו לאוויר העולם; ובית המשפט יצטרך לדון בהן.

     

    יתרה מכך – במקרים רבים (שהמקרה דנן הוא אחד מהם), הכרעה "הצהרתית" בשאלה העקרונית על אודות תוקפו או משמעותו של סעיף בהסכם, לא תמנע בהכרח דיון עתידי בין הצדדים אם וכאשר ההסכם אכן יופר. כך, עשויה להתגלע גם במקרה כזה מחלוקת בין הצדדים על אודות יישומו של הסעיף שבמחלוקת על נסיבות המקרה נושא ההפרה (למשל – מהו גובה הפיצוי שהתובע זכאי לו בהתאם לפרשנות ההסכם כפי שזו נקבעה על ידי בית המשפט). גם מטעם זה, ספק אם יש מקום לכפות את קיום הדיון בשלב בו הוגשה התביעה הראשונה – ונראה כי ככלל מוטב לדחות את הדיון למועד בו מכלול הנסיבות הרלוונטיות יתגבש – כשניתן יהיה להכריע במחלוקת לגופה ולהעניק את הסעד המתאים ככל שיהיה בכך צורך.

     

    לכן, כאשר תובע אינו כולל בכתב התביעה שלו סעדים הצהרתיים ביחס לסעיפים בחוזה שבאותה עת אין טענה להפרתם – לא נשללת ממנו האפשרות להגיש בעתיד תביעה לסעד אופרטיבי לגבי סעיפים אלה, כאשר מתגבשים התנאים להגשתה.

     

    יוער בשולי הדברים כי אין זה מן הנמנע כי תובע יבקש מיוזמתו לכלול בתביעה שהוא הגיש ביחס להפרות נטענות של חוזה, גם בקשה לסעד הצהרתי ביחס לסעיפים נוספים באותו חוזה. בית המשפט עשוי להעניק לו סעד כזה כאשר הוא מצביע על אינטרס לגיטימי להענקתו (למשל – כאשר נטענת טענה של הפרה צפויה); ומוכיח את קיומן של הנסיבות להן הוא טוען (ראו: ע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'ורני, פסקה 6 ‏(‏10.9.2007‏)‏‏; ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב‏(‏1‏)‏ 85, 90 ‏(‏1977‏)). ואולם, העובדה שהתובע רשאי לעשת כן במקרים מתאימים, אין משמעה כי הוא חייב לפעול באופן הזה; וכי אם לא עשה כן – תימנע ממנו האפשרות להגיש תביעה ביחס להפרת הסעיפים האמורים בעתיד.

     

    סיכומה של נקודה זו – הפסיקה חייבה תובע לכלול בתביעתו את כלל הסעדים שהתגבשו במועד הגשתה ואשר נובעים מאותה עילת התביעה. התובע יהיה מנוע מלתבוע סעדים כאלה במסגרת תביעה מאוחרת אם לא קיבל היתר לפיצול סעדים. זאת מטעמי יעילות – הן של בית המשפט והן של הנתבע. טעמים אלה עצמם מביאים למסקנה לפיה כאשר מדובר בסעדים שטרם באו לאוויר העולם באשר הם נובעים מהפרה עתידית אפשרית של ההסכם, אין מקום לכפות על התובע לכלול אותם במסגרת תביעתו. זאת מאחר שייתכן שכלל לא יהיה צורך בהכרעה בסעדים אלה גם בעתיד; ומאחר שייתכן שהכרעה בתביעה הראשונה לא תייתר הגשת תביעה נפרדת ביחס ליישום הקונקרטי של הסעדים האמורים.

     

    מן הכלל אל הפרט

     

    כפי שהובהר לעיל, במוקד המקרה דנן עומדים שניים מסעיפי ההסכם: סעיף הרכישה אשר אכיפתו מתבקשת בתביעה – המאפשר למבקש לגישתו לרכוש את המגרש כבר בנקודת זמן זו; וסעיף התמורה העודפת, שיזכה את המבקש במחצית הפרש התמורה העודפת ככל שתתקבל, בגין מכירת המקרקעין שעשויה להתבצע בעתיד.

14.  

    אין מחלוקת בין הצדדים כי מכירת המקרקעין טרם בוצעה. סעיף התמורה העודפת אינו אופרטיבי לכן בשלב זה – כאשר הוא קובע את סכום התמורה העודפת כתלות בתמורה שתתקבל ממכירת המקרקעין. הסעיף מציין כאמור כי "במידה והתמורה תהיה גדולה יותר יקבל המארגן 50% מהתמורה העודפת". הביטוי "במידה ו-" בו בחרו הצדדים להסכם להשתמש (אף שאינו תקין מבחינת כללי הדקדוק), מבטא תנאי. קבלת התמורה מותנית אפוא באירוע של מכירת המקרקעין (ושיעור התמורה שיתקבל בו), אירוע שאין חולק שלא התקיים.

     

    לכן החיוב החוזי לקבלת התמורה העודפת לא השתכלל, ומשכך לא קמה עדיין עילת התביעה לקבלת התמורה הזו. אין מקום אפוא לאכוף על המבקש לכלול בתביעתו את הסעד הנוגע להפרה האפשרית האמורה.

     

    לכן, המבקש לא נדרש לקבל היתר לפיצול סעדים כדי שיתאפשר לו לתבוע בגין עילת התמורה העודפת בעתיד, אם וכאשר עילה זו תתגבש. למעלה מן הצורך – אף לו היה נדרש היתר לפיצול סעדים, הרי בנסיבות שתוארו לעיל ולאור מכלול השיקולים שפירטתי, היה מקום להיעתר לבקשת המבקש ולאפשר לו לפצל את סעדיו.

     

    לא נעלמה מעיני טענת המשיבים כי אין מדובר בבקשה לפיצול סעדים אלא בבקשה לפיצול עילות – שלגישת המשיבים תקנות סדר הדין אינן מכירות באפשרות לקבלה. אין מקום במסגרת ההחלטה דנן להביע עמדה בנוגע לאפשרות בית המשפט להיעתר לבקשת בעל דין לפצל את עילותיו בהתאם לתקנות סדר הדין. זאת משום שבענייננו, כפי שנקבע, המבקש כלל לא נדרש לעתור לפיצול סעדים (או לפיצול עילות). לכן, אין בטענה זו כדי לשנות מהמסקנה האמורה.

     

15. כמו כן, מאחר שמדובר בענייננו על שני סעדים הנובעים מעילות נפרדות שאחת מהן עדיין לא נולדה, הרי שבניגוד לעמדת המשיבים, אף אין מדובר בבקשה לפיצול סעד לסעדי משנה – בקשה שכפי שהובהר לא ניתן לקבלה בהתאם להוראת תקנה 25(א) לתקנות סדר הדין.

16.  

    בשולי הדברים יצוין כי להליך דנן אכן עשויה להיות השלכה על תביעה עתידית שתוגש בגין סעיף התמורה העודפת, ככל שתוגש תביעה כזו. כך, עשוי ההליך דנן להקים השתק פלוגתא שיחייב את הצדדים בהליכים עתידיים ביניהם. אינני קובעת מסמרות בהקשר זה – אשר יתברר על פי הצורך אם תוגש תביעה נוספת לאחר שיינתן פסק דין בהליך דנן. יחד עם זאת, האפשרות שפסק הדין בתביעה דנן עשוי ליצור השתק פלוגתא בין הצדדים, אין פירושה כי יש לקבל את עמדת המשיבים ולכפות על המבקש לתבוע במסגרת התביעה גם סעד היפותטי עתידי.

17.  

    סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. המבקש יהיה רשאי להגיש תביעה נפרדת בעתיד בגין הפרת סעיף התמורה העודפת (סעיף 3 להסכם).

18.  

19. המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בסך 3,000 ש"ח.

     

    ניתן היום, כ"א אדר תשפ"ו (10 מרץ 2026).

    רות רונן שופטת