א. נ' חברה לביטוח

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' שרון צנציפר הלפמן) מיום 12.12.16 (ת.א 45761-10-14) במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשת המבקש להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדות הרפואיות של המל"ל וזאת ביחס לפגיעתו בתאו"ד מיום 28.5.14 בכתף ימין אך לא ביחס לפגיעתו בצוואר ובגב תחתון.

רקע עובדתי

1. המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 28.5.14 המהווה אף תאונת עבודה, כתוצאה ממנה נגרמו לו, לטענתו, חבלות בצווארו, בכתף ימין ובגב (להלן - התאונה).

2. ביום 20.11.14 נבדק המבקש ע"י ועדה רפואית מדרג ראשון של המל"ל (להלן – הועדה הרפואית), אשר קבעה כי זולת לנכות זמנית לא נותרה למבקש נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. אומנם נמצא ע"י הועדה הרפואית כי המבקש סובל ממגבלות בתנועות בעמ"ש, בגב תחתון ובכתף ימין ואולם הועדה סברה כי אין קשר סיבתי בין פגיעות אלו לאירוע התאונה והעריכה כי הורתן במצב רפואי עובר לתאונה.

המבקש הגיש ערר על קביעת הועדה הרפואית.

3.ביום 3.3.15 נבדק המבקש ע"י הועדה הרפואית לעררים של המל"ל (להלן – ועדת הערר), אשר סברה כי המגבלה ממנה סובל המבקש בעמ"ש צווארי מזכה ב – 10% נכות אלא שהורתה של אותה פגיעה במצבו הרפואי עובר לתאונה וכי לא חלה החמרה במצב זה בעקבות התאונה. עוד סברה הועדה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף לתאונה ואף לא מצאה כי חלה החמרה בבעיות הגב של המבקש כתוצאה מהתאונה.

4. המבקש, אשר הגיש תביעה לפיצויים ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן – חוק הפלת"ד) לבית משפט קמא, הוסיף ועתר להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל.

טענות המבקש היו, בקיצור מילין, כי קביעת ועדת הערר בעניין הפגיעה בכתף ימין התבססה על הנחה שגויה כי סבל לפני התאונה משבר בעצם הבריח, בעניין הפגיעה בצוואר נימוקי ועדת הערר היו חלקיים ופגומים שכן אין בהם התייחסות מפורשת ומנומקת לתוצאות בדיקת CT צוואר שנעשתה למבקש וכן לא נדונו תלונות המבקש במישור הנוירולוגי. כמו כן ממצאי ועדת הערר עצמה המצביעים, לכאורה, על הגבלה חמורה בתנועות הצוואר אינם מתיישבים עם מסקנות הועדה לפיהן ההגבלות בתנועה הינן קלות בלבד. ולבסוף, לעניין הפגיעה בגב התחתון הרי שוועדת הערר לא התייחסה כלל לתלונות המבקש בעניין זה ולא דנה בטענתו להחמרה בכאבים בגבו התחתון בעקבות התאונה.

5. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 12.12.16 קיבל, כאמור, באופן חלקי את בקשת המבקש בכל הקשור לפגיעה בכתף ימין שכן מצא כי קביעת ועדת הערר כי למבקש נגרם בעבר שבר בעצם הבריח עומד בסתירה לתיעוד הרפואי המלמד כי המבקש סבל משבר בעצם השכם (סקפולה) ולא בעצם הבריח, כמו כן התרשם בית המשפט כי הועדה התעלמה מתיעוד משמעותי המלמד על פגיעה ישירה בכתף ימין כתוצאה מהתאונה, לפיכך קבע כי "משהוברר כי התובע לא סבל משבר בבריח ימין עובר לתאונה – נדרש דיון בממצאים ובקשר הסיבתי בניהם לבין התאונה מושא התביעה" ומכאן מסקנתו – "מן המקובץ עולה כי יש צורך בבירור רפואי נוסף בכל הנוגע לפגיעה בכתף ימין" (הדגשה שלי – צ.ו).

לא כך היו מסקנותיו של בית משפט קמא ביחס לטענות המבקש הנוגעות לקביעות ועדת הערר בנוגע לפגיעה בצווארו ובגב תחתון. בית המשפט מצא כי, בניגוד לטענות המבקש, התיעוד הרפואי המלא הנוגע לפגיעות אלו, בין בעבר ובין לאחר התאונה, הונח לפני הועדה אשר בחנה אותו והשתיתה את ממצאיה בעקבות העיון בתיעוד זה וכן בדיקת המבקש. בית המשפט הבהיר כי נוכח העובדה עליה אין חולק כי המבקש סבל בעברו מפגיעות בצוואר ובגב תחתון ומכיוון שהוצגו לוועדת הערר בצד התיעוד הרפואי אף בדיקות הדמיה עדכניות והיא התייחסה אליהן באופן מפורש (סע' 21 לפר' ועדת הערר מיום 3.3.15) הרי שלא נפל פגם בעבודתה.