רסולי נ' רילון בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

המבקש הגיש בקשה להגשת תביעה נגזרת בקשר להתנהלות המשיבים בקשר עם המשיבה 1 (להלן: "החברה").

ביום 22.2.12 ניתן צו פירוק נגד החברה ומונה לה מפרק זמני (הכנ"ר) וכן מנהל מיוחד (עו"ד בר-ניר).

בנסיבות אלו משמונה לחברה מפרק דין התביעה הנגזרת להיות מסולקת (ס' 205 לחוק החברות, התשנ"ט-1999).

לאור האמור עתר המבקש למחיקת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.

כל שנותר במחלוקת בין הצדדים היא שאלת זכאות המשיבים להוצאות.

המשיבים סבורים כי לבקשה לא היה בסיס משפטי או עובדתי ואילו המבקש סבור כי בקשתו היתה בדין, ורק היקלעות החברה להליכי הפירוק הביאה אוצו בעל כורחו לחזור בו מהבקשה.

הצדדים הגישו טיעוניהם לעניין ההוצאות.

לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המבקש בהוצאות מחד תוך התחשבות בסיבה שהביאה למחיקת התובענה.

יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד.

בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו.

עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד.

יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש.

בד"כ כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו טרם זמנו, מבלי שזכה לסעד אותו ביקש, נקודת המוצא היא כי מגיש ההליך ישא בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד.

במצב זה אין החלטה הקובעת את צידקת הגשתו של ההליך, ומבין שני בעלי הדין, וככלל, ראוי כי זה שגרם להוצאות ישא בהן.

בד"כ מחיקת ההליך ללא קבלת הסעד המבוקש, יש בה כדי להצביע, על פני הדברים, על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה, עם זאת המדובר, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006)).

כך למשל כאשר המשיב/הנתבע שמקבל את התביעה מבצע מעשה או עושה פעולה שהמבקש/ התובע ביקש כי ינתן לו סעד לביצוע אותה הפעולה. עצם העובדה כי תובע מוחק תביעתו מבלי לקבל הסעד אותו ביקש אינה מעידה בהכרח כי התביעה לא הייתה מוצדקת כשם שקבלת הסעד כשלעצמה אינה מעידה על היות התביעה מוצדקת, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וליישם את אמות המידה הנזכרות תוך התאמה לנתוניו של כל מקרה.

בנסיבותיו של מקרה זה אני סבור כי מחד יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שמחיקת הבקשה נכפית על המבקש (עקב הפירוק) ובמידה רבה בשל כך חזר בו מבקשתו.

מצד שני בשיקולי בנושא ההוצאות, לקחתי בחשבון הערותי והארותי במהלך הדיון לגבי ההצדק לכאורה שהיה בהגשת הבקשה כנגד חלק מהמבקשים.

סוף דבר