פס"ד בבר"ע על מזונות זמניים

האם זכאית המבקשת למזונות זמניים מידי המשיב אם לאו – זוהי השאלה שבלב ההליך שבכותרת.

בקשת רשות הערעור שלפניי מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 13.12.2025 שניתנה בתלה"מ 5793-08-25 ועניינה מזונות זמניים.

בהחלטה מושא דיוננו פסק בית המשפט קמא מזונות זמניים עבור חמשת ילדיהם הקטינים של הצדדים ובנם הבגיר, אך לא פסק מזונות זמניים עבור המבקשת.

בקשת רשות הערעור נסבה סביב אי חיוב המשיב במזונותיה הזמניים של המבקשת.

להשלמת התמונה יצוין, כי המשיב הקדים והגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנדונה בגדרה השיג על גובה מזונותיהם הזמניים של הילדים בהם חוייב, אשר התבררה בפני מותב אחר של בית משפט זה (כב' השופטת ג. לוין), ונדחתה בלא שנתבקשה תגובת המבקשת לה (רמ"ש 75134-12-25).

רקע כללי והשתלשלות העניינים בהליך קמא בתמצית

1. מן המונח לפניי עולה, כי הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2006, והם הוריהם של שישה ילדים. בנם הבכור בגר במהלך השנה החולפת, ואילו יתר הילדים עודם קטינים.

   יחסי הצדדים נקלעו למשבר בחודש אפריל אשתקד, ומאז אין הם דרים תחת קורת גג אחת. בעת הזו, מתגוררת המבקשת יחד עם ילדי הצדדים בדירת הפנטהאוז המשותפת לצדדים ושוכנת ב..., ואילו המשיב מתגורר, כשם שהצהיר בפני בית המשפט קמא ובפני בית הדין הרבני בדירה ב... יחד עם בת זוגו הנוכחית וילדיה.

   ראשיתם של ההליכים המתנהלים בין הצדדים הייתה עם הגשת בקשה ליישוב סכסוך ע"י המבקשת בחודש מאי אשתקד, שלא הוביל להסכם; בחודש יולי הוגשה ע"י המבקשת בקשה לצו הגנה וההליך הסתיים בהסכמת הצדדים לגבי הרחקת המשיב מדירת הצדדים למשך שלושה חודשים.

   בהמשך, ומשהליך יישוב הסכסוך נסגר, הוגשו ע"י המבקשת בחודש אוגוסט תביעה רכושית, תביעת מזונות (עבור המבקשת ועבור ילדי הצדדים) ותביעה בעניין האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות של הקטינים עם הצדדים.

2. סמוך לאחר שהוגשה על ידה תביעת המזונות עתרה המבקשת לפסיקת מזונות זמניים עבורה ועבור ילדי הצדדים, ובה עתרה לחיוב המשיב בדמי מזונות הקטינים בסך 25,200 ₪ לחודש; בדמי מזונותיה הזמניים בסך 37,160 ₪ לחודש; בסך 54,300 ₪ עבור הוצאות המדור שלה ושל הקטינים; ובמלוא ההוצאות הרפואיות והוצאות החינוך של הקטינים.

   בבקשה למזונות זמניים טענה המבקשת, בין היתר, כי היא אינה עובדת מזה שנים רבות בהיותה אמונה על גידול ששת ילדי הצדדים, בעוד המשיב היה אחראי על פרנסת הבית ועל הרחבת עסקיו; כי במהלך השנים היא הייתה תלויה כלכלית במשיב באופן מלא ולא ניהלה חשבון בנק נפרד; כי המשיב הפיק תלושי שכר פיקטיביים על שמה על אף שמעולם לא עבדה בחברות שבבעלותו וכלל לא ידעה על כך; כי המשיב עוסק בתחום הנדל"ן וכי הוא איש אמיד, בעל מניות בתאגידי נדל"ן רבים ונכסים בשווי מיליוני שקלים. לטענתה, המשיב מרוויח מאות אלפי שקלים בחודש, אך מסתיר את הכנסותיו האמתיות, והוא חי ברמת חיים גבוהה ראוותנית המזוהה עם האלפיון העליון, ומוציא סכומי עתק על בילויים, מותגים וסמים. כן טענה, כי עם פרוץ המשבר הזוגי, הפסיק המשיב להעביר כספים לטובת מימון צרכי התא המשפחתי, ביטל כרטיסי אשראי והוראות קבע (לרבות החזרי המשכנתא), וגרם ליתרת חובה בחשבון הבנק המשותף; כי אינה יכולה לצאת לעבוד משהיא מגדלת שישה ילדים לבד, וכי המשיב אינו מקיים את זמני השהות עם הילדים אלא לפרקי זמן קצרים.

   מנגד טען המשיב בתגובתו, כי הסכומים שנתבעו ע"י המבקשת מוגזמים וללא תימוכין. עוד טען, כי המבקשת עבדה באחת החברות שבבעלותו כ... ושכרה החודשי עמד על כ- 25,000 ₪; הוא הציג תלושי שכר של המבקשת, והוסיף כי היא בעלת הסמכה מקצועית כ... וכ..., ובעבר היה בבעלותה עסק מצליח למכירת ... לטענתו, היא עדיין עובדת בתחום, והכנסותיה אינן מדווחות, ולכן אינה זכאית למזונות אישה. הוא מאשר שהוא איש עסקים ובעל חברות ..., אך טוען, כי על החברות רובצות הלוואות והתחייבויות בהיקף של מיליוני שקלים, ומוסיף, שמאז משבר הקורונה ומלחמת "חרבות ברזל" ספג ענף ה... מכה קשה, החברות נקלעו לקשיים והוא חדל למשוך משכורות בחודש יוני אשתקד. לטענתו, המבקשת התעלמה ממצבן הכלכלי של החברות, והמשיכה לנהל אורח חיים בזבזני.

   עוד נטען על ידו, כי המבקשת היא אישה מורדת, שנהגה כלפיו באופן כוחני ופוגעני, הכולל סילוקו מהבית, ניתוק הקשר הזוגי והטחת האשמות קשות כלפיו; וכי היא יצרה ניכור קשה של הילדים כלפיו. לדידו, היא מנסה ליצור מצג שווא של רצון בשלום בית כדי להשיג יתרון כלכלי; וכי הוא נושא במלוא הוצאות המדור, המשכנתאות והוצאות אחזקת הבית מאז מועד הקרע, בעוד המבקשת לא נשאה בחלקה בהוצאות הללו. לטענתו, הוא גם נשא מראש בכל הוצאות החינוך והחוגים של הילדים עבור שנת לימודים שלמה.

   עוד נטען על ידו, כי המבקשת תכננה מהלכיה מראש, ובתוך כך הבריחה כספים מהחשבון המשותף ורוקנה את תכולת הכספת שכללה כספים ותכשיטים, לרבות שלו עצמו, ומשכך אין ממש בטענתה כי נותרה ללא אמצעי קיום.

3. ביום 19.9.2025 נקבע ע"י בית המשפט קמא, כי מהמסמכים שצורפו לכתבי בי הדין של הצדדים לא ברור גובה החזר המשכנתא החודשי, והמבקשת נדרשה להגיש אסמכתא בעניין, וכי עד אשר יושלמו הנתונים החסרים ותינתן החלטה בבקשה למזונות זמניים, על המשיב לשאת בתשלום חודשי על סך 20,000 ₪ עבור מזונות הקטינים.

    

4. ביום 13.12.2025 ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים, בגדרה קבע בית המשפט קמא, כי על המשיב לשלם סך כולל של 28,000 ₪ בחודש עבור מזונות חמשת ילדיהם הקטינים ובנם הבגיר של הצדדים, הכולל גם את השתתפותו בהוצאות המדור והחזקתו אותה העמיד על 60% מכלל ההוצאות האמורות.

   אשר למזונות המבקשת נקבע, כי היא אינה עובדת, אך עבדה בעבר בעסקי המשיב, ויש לה כושר השתכרות. לפיכך הונח, כי המבקשת תוכל לשוב למעגל העבודה, גם אם תמורת שכר מינימום בסך 6,000 ₪ שיהא בו לממן לכל הפחות את הוצאותיה האישיות ואת חלקה היחסי בהוצאות המדור והחזקתו (שהועמד על 2,200 ₪). לצד זאת נקבע, כי אין לייחס למבקשת הכנסה פנויה, ולכן חוייב המשיב בנשיאה במלוא הוצאות המדור והחזקתו. בית המשפט קמא מצא, אפוא, כי על יסוד הכלל לפיו "מעשה ידיה תחת מזונותיה", פטור המשיב ממזונות המבקשת.

    

5. ביום 28.12.2025 התקיימה בפני בית המשפט קמא ישיבת קדם משפט בגדרה נחקרו הצדדים ונשמעו טענותיהם גם בהתייחס להחלטה בעניין המזונות הזמניים. בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע, בעניין עתירת המבקשת לחיוב המשיב במזונותיה, כי הקביעה לפיה המבקשת היא אישה צעירה ובעלת פוטנציאל השתכרות בגובה שכר המינימום עומדת בעינה, ולאור הצהרת המשיב כי הוא נושא במלוא החזרי המשכנתא הרובצת על הבתים ב... וב... שבבעלות הצדדים, אין מקום להשית עליו חיוב נוסף בגין מזונות המבקשת.

    

6. המבקשת לא השלימה עם אי חיוב המשיב במזונותיה וביום 7.1.2026 הגישה בקשת רשות הערעור שלפניי. המשיב נדרש להגיב לבקשה ועשה כן, ומכאן ההחלטה שלפנינו.

    

   טענות הצדדים

7. לטענת המבקשת, ההחלטה לוקה בפגמים מהותיים, נעדרת הנמקה מספקת ובכך פוגעת פגיעה ממשית בזכויותיה, חורגת ממתחם הסבירות ומהווה סטייה קיצונית מן האיזון הראוי. משכך, והגם שמדובר בהחלטת ביניים, ישנה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור; בית המשפט קמא שגה בהתעלמו ממצבה האישי והכלכלי של המבקשת ומן העובדה שמזה שנים רבות היא אינה עובדת, משמשת כעקרת בית, ולאורך כל שנות הנישואין עסקה בגידול הילדים ובטיפוח הקן המשפחתי, כשהיא מספקת למשיב את התנאים שהובילו לקידומו המקצועי ולהצלחתם הכלכלית של הצדדים. בתוך כך נתונה הייתה השליטה המלאה על ענייניה הפיננסיים של המשפחה בידי המשיב; עסקי המשיב נסקו, הכנסותיו גבוהות מאד והוא אמיד ועתיר נכסים. הודות לכך, נוהלו חיי המשפחה ברמת חיים גבוהה מאד המזוהה עם האלפיון העליון; בית המשפט שגה בקבעו, כי למבקשת כושר השתכרות, היות שאין לה היכולת לצאת לעבוד בשלב זה שעה שהיא מגדלת שישה ילדים לבדה ותלויה לחלוטין במשיב. בניגוד לטענות המשיב, והדבר עלה גם בחקירת המבקשת בפני בית המשפט, המבקשת מעולם לא עבדה בחברה שבבעלות המשיב ותלושי השכר הונפקו לצורך ההליך בלבד, בלא שהיא ידעה עליהם כלל; המבקשת פירטה רשימה של נכסים וזכויות שצבר המשיב על מנת לתאר את עושרו ואת יכולותיו הכלכליות ואת הפער במצבם הכלכלי של הצדדים, והוסיפה ותיארה את אורח חייו ורמתם מאז עזב את הבית; שלילת מזונות מהמבקשת עומדת בניגוד לדין החל, הוא הדין העברי, משאין עילה לשלילתם והותרתה ללא מקורות קיום, תוך שציינה עוד, כי המשיב פעל לחסימת כרטיסי האשראי שהיו ברשותה ולביטול הוראות הקבע בחשבון הבנק המשותף; המבקשת הדגישה כי היא עומדת על זכאותה לדמי מזונות זמניים בתקופת הביניים (עד לחלוקת הרכוש ו/או מתן פסק דין לגירושין) בסך 25,200 ₪ לחודש (שרכיביו פורטו בבקשה).

8. מנגד טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות, שעה שהחלטת בית המשפט קמא בעניין מזונות המבקשת נכונה, סבירה ומבוססת, ולא נפלו בה שגגה או פגם מהותיים המצדיק התערבות ערכאת הערעור. עוד טוען המשיב, כי הבקשה מהווה ניסיון פסול לערער על קביעות עובדתיות מובהקות של הערכאה הדיונית ע"י העלאת טענות אשר לא נטענו או לא הוכחו בפני הערכאה הדיונית; כי המבקשת אינה זכאית למזונות מידי המשיב בהיותה אישה מורדת, ובתוך כך עזיבתה את בית הצדדים יחד עם ששת הילדים בצעד חד צדדי, ניסיונות הכפשה של המשיב והשחרת דמותו ופעולות בהן היא נוקטת באופן שיטתי להדרת המשיב מחיי ילדיו, לרבות הרחקתו מהבית על יסוד טענות כוזבות. התנהלות המבקשת נגועה בחוסר תום לב, תוך שהיא עושה שימוש בהליכי המשפט לצרכים טקטיים בלבד; למבקשת פוטנציאל השתכרות ממשי, וטענה זו מבוססת גם על הודאת המבקשת בכך בפני בית המשפט קמא. בתוך נטען, כי המבקשת עבדה כמעצבת פנים, כי היא בעלת הכשרה מקצועית כ... וכ..., ובין השנים 2018-2022 ניהלה עסק מצליח למכירת ...; המשיב נושא באופן מלא ורצוף בכלל הוצאות המדור ואחזקתו מאז מועד הקרע, כשלדידו בית המשפט שגה בשיעור החיוב שהוטל עליו (80%). המשיב קובל גם על גובה החיוב במזונות הילדים שהוטל עליו, ומציין כי בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידו בעניין זה נדחתה; לצד טענות אלו גם הוכחשו ע"י המשיב טענות המשיבה לגוף העניין.

    

   דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה על נספחיהן ובהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

   כן מצאתי, כי דין הערעור להתקבל חלקית, והכל כפי שיפורט להלן.

    

10. ראשית יוזכר, כי החלטה בעניין מזונות זמניים, נושאת, מעצם טיבה, אופי של החלטה בבקשה לסעד זמני, על כל המשתמע מכך, לרבות בשאלת מדיניות ההתערבות של ערכאת הערעור בה. זאת, מבלי לגרוע מאבני הבוחן שהותוו בפסיקה בשאלת התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית מכוח סעיפים 41(ב) ו/או 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

    בהתאם לדין הנוהג, שעוצב בפסיקת בית המשפט העליון, ערכאת הערעור לא תתערב על דרך השגרה בפסיקת הערכאה הדיונית בעניין מזונות זמניים. זאת, לאור שיקול הדעת הרחב המסור בידי בית המשפט לענייני משפחה בדונו בכך, ונוכח אופי המזונות הזמניים כסעד זמני, כאמור, אשר נפסק בשלב מוקדם יחסית של ההליך, וטרם בירור הראיות וטענות הצדדים. מטבע הדברים עניין לנו, אפוא, בסעד שניתן לשינוי במקרה של שינוי נסיבות, ובמידת הצורך תוך ביצוע התחשבנות מתאימה בין הצדדים בהמשך ההליך, אם וככל שהדבר יידרש.

    בנוסף ברי, כי החלטה בעניין מזונות זמניים אינה חורצת את גורל התביעה, וכאמור לערכאה הדיונית הסמכות לשנותה לעבר ולעתיד לאחר ולעתים גם תוך כדי בירור ההליך.

    עם זאת, פסיקת הערכאה הדיונית בעניין מזונות זמניים אינה חסינה לחלוטין מפני ביקורת ערעורית, כך שערכאת הערעור תתערב במקרים חריגים, למשל כאשר החלטת הערכאה הדיונית ניתנה בהתעלם משיקולים מהותיים, שהיה מקום לתת עליהם את הדעת, או במקרים בהם בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה, כי ההכרעה חורגת באופן ברור מהאיזון הדרוש.

     

11. בענייננו המבקשת משיגה, כאמור, על אי חיוב המשיב במזונותיה, וכפי שצוין לעיל, מצאתי כי מקרה זה נופל לגדר המקרים החריגים בהם מוצדקת התערבות של ערכאת הערעור, אם כי מסויגת, בהחלטה הפוטרת את המשיב מנשיאה במזונותיה הזמניים.

    בהתאם להוראות החוק לתיקון לדיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, חבות במזונות אישה נקבעת על פי הדין האישי החל על הצדדים, ובענייננו, הדין העברי. על פי הדין העברי, החבות נוצרת עם הנישואין והיא חלה כל עוד קשר הנישואין שריר וקיים ולא הותר (ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני פ"ד לח(3) 744).

    על פי הדין העברי אישה נשואה זכאית כי בעלה יזון אותה לפי מעמדה ובהתאם לרמת החיים לה הורגלה מכוח הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו". על האיש למלא כל מחסורה ולספק כל צרכיה של אישתו, לרבות ביגוד, מדור והחזקת מדור כל עוד היא דרה עמו ומקיימת את חיוביה כלפיו. אישה החיה בנפרד מבעלה זכאית למזונות אם תוכיח לבית המשפט שהפירוד לא נגרם בשל אשמה מצידה. רמת ההוכחה הרובצת על כתפיה בעניין זה הוגדרה כ"משקל נוצה".

    הדין העברי מכיר בעילות ספורות נוספות, מעבר לפירוד פיזי בין בני הזוג, שיש בכוחן לפטור את הבעל מחובתו לזון את אישתו, ובהן נאיפת האישה או מרידתה. בנוסף, כאשר האישה עובדת ומתפרנסת, זכאי הבעל לטעון "מעשה ידיה תחת מזונותיה", דהיינו לקזז את הכנסותיה מגובה צרכיה.

     

12. בענייננו, אין חולק כי הצדדים אינם דרים תחת קורת גג אחת מאז חודש אפריל אשתקד (הוצהר על ידיהם כך במשותף בפני בית הדין הרבני); כי ביום 27.7.2025 נעתר בית המשפט קמא לבקשת המבקשת וניתן צו הגנה במעמד צד אחד, המורה על הרחקת המשיב מבית הצדדים, אשר הוארך בהסכמת המשיב לתקופה בת שלושה חודשים; עוד אין חולק, כי בתום שלושת החודשים לא חזר המשיב להתגורר בבית, וכי הוא מתגורר עם בת זוגו בהרצליה פיתוח (כעולה מעדותו בפני בית המשפט במסגרת הדיון מיום 28.12.2025); אין גם חולק, כי תלויה ועומדת בפני בית הדין הרבני האזורי תביעת גירושין שהוגשה ע"י המשיב כנגד המבקשת.

    בהחלטה מושא הבקשה שלפניי אין התייחסות לשאלת ה"אשם" בפירוד הפיזי בין הצדדים. טענות הצדדים בעניין זה קוטביות, עת מחד וכעולה מבקשת המבקשת לצו הגנה, היא חששה מפני המשיב, שנהג כלפיה באלימות בעבר, וחודשים ספורים לאחר שעזב את הבית, נכנס אליו ונטל משם תכשיטים וחפצים אישיים שלה, ואף ניתק את החשמל, ומאידך טען המשיב, בין השאר, כי המבקשת היא שעזבה את בית הצדדים עם ששת ילדיהם (ושבה אליו), כי היא מכפישה אותו ומוציאה דיבתו רעה, ואף הגישה תלונת סרק במשטרה כנגדו, אשר נסגרה, וכי הצהרותיה בפני בית הדין הרבני כמו גם התביעה לשלום בית (כמו גם התביעה שהגישה לשלום בית) אינן כנות.

    ברי, כי אין זה הפורום הראוי ואין זו המסגרת הדיונית המתאימה להכרעה בשאלה זו, הטעונה בירור עובדתי. עם זאת, שעה שאין חולק, כאמור, כי המשיב מנהל מערכת יחסים זוגית עם אחרת ואף חולק עמה מגורים משותפים, ועומד על גירושין מהמבקשת, נהיר, כי אינו מעוניין לשוב למגורים משותפים עם המבקשת ולחלוק עוד את חייו עמה.

    המשיב טען עוד, הן בהליך דנא, הן בהליך קמא והן בפני בית הדין הרבני, כי המבקשת מורדת, בעוד שטענה זו הוכחשה על ידה כשלדידה, עד אשר עזב המשיב את הבית, חיי האישות של הצדדים היו תקינים לחלוטין.

    טענות אלו של הצדדים לא נבחנו וממילא לא הוכרעו במסגרת ההחלטה למזונות זמניים מטעמים מובנים, וברי, כי כוחם של הדברים שנכתבו לעיל, אשר לקוטביות טענותיהם של הצדדים ברובד העובדתי, באספקלריה של ההליך הערעורי, יפה גם לעניין זה (טענת המרידה).

     

    בהינתן רמת ההוכחה הנדרשת בכגון דא מהמבקשת, שמשקלה הוגדר, כאמור, כ"משקל נוצה", ומשלא נקבע ע"י הערכאה הדיונית אחרת, והזרקור הופנה לעבר פוטנציאל ההשתכרות של המבקשת (כעולה מסעיף 9 להחלטה), בנסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה דנא, לרבות העובדה שהמשיב עזב את בית הצדדים כבר בחודש אפריל אשתקד, קרי שלושה חודשים לפחות טרם הגשת הבקשה לצו הגנה ע"י המבקשת והוא מנהל מערכת יחסים זוגית יציבה עם אחרת הכוללת מגורים משותפים, ומבלי לטעת מסמרות, גם לא לגבי ההכרעה בהליך העיקרי, בשלב זה של פסיקת מזונות זמניים, די בכך כדי להרים את הנטל, כי אין אשמה מצד המבקשת בפירוד הפיזי בין הצדדים.

     

13. כפי שהובהר לעיל, ההחלטה על פיה נדחתה עתירת המבקשת לחיוב המשיב במזונותיה הזמניים (זולת חיוב המשיב לשאת ב-80% מהוצאות המדור והחזקתו, הכולל גם השתתפותו בחלקם של הילדים בהוצאות האמורות) נשענת על קביעת בית המשפט קמא, כי למבקשת אשר עבדה בעבר, יש פוטנציאל השתכרות בגובה שכר מינימום לכל הפחות.

    המבקשת אכן אישרה בחקירתה בבית המשפט (במסגרת הדיון מיום 28.12.2025) כי היא מודעת לכך שיהא עליה בעתיד לשוב למעגל העבודה. עם זאת, אין חולק שהיא איננה עובדת כיום ומזה שנים מספר, ואין לה מקורות הכנסה כלשהם.

    מעיון באשר הונח לפניי ובתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, כי קיים פער ניכר במצבם הכלכלי של הצדדים ובהשתכרותם. ודוק, בהחלטתו קבע בית המשפט, כי בשלב בו מצוי ההליך קמא עובר למתן ההחלטה בבקשה למזונות זמניים טרם נחשפו פעילותו העסקית של המשיב במלואה והיקף הכנסותיו, אך מעיון באשר הונח לפניי ובתדפיסי חשבון הבנק המשותף טרם פרוץ המשבר בין הצדדים עולה, כי למשיב הכנסות גבוהות מאד; כי בתקופת החיים המשותפים עלה בידם לצבור רכוש בהיקף לא מבוטל; וכי הוצאותיהם, ולו בהסתמך על היקף העסקאות בכרטיסי האשראי כעולה מעיון בתדפיסי הבנק של החשבון המשותף בו החזיקו, היו גבוהות, ויש בהן כדי להעיד על רמת החיים הגבוהה לה הורגלה המשפחה והמבקשת בתוכה.

    מחקירת הצדדים בבית המשפט קמא עלה, כי כל ההתנהלות הכלכלית של המשפחה התבצעה באמצעות חשבון הבנק המשותף אליו הוזרמו הכנסות התא המשפחתי ובאמצעותו אף כוסו הוצאותיו.

    עוד עולה, כי עם הסלמת הקונפליקט בין הצדדים, בוטלו ע"י המשיב הוראות הקבע בחשבון הבנק, נחסמו כרטיסי האשראי ולמבקשת אין עוד גישה לחשבון.

    לא נעלם מעיניי, כי לטענת המשיב, המבקשת ביצעה משיכות כספיות ורוקנה את חשבון הבנק בחודש אוגוסט אשתקד, ברם לא צורפו על ידו אסמכתאות לתמיכה בטענתו.

    בהקשר זה יצוין, כי גם המבקשת אינה חפה ממחדלים והיא לא צירפה לבקשה תדפיסים של התנועות בחשבון הבנק עד לאמצע חודש יוני אשתקד, וכל אשר התרחש בחשבון מאז נותר בגדר חידה.

    המבקשת גם לא הסבירה כיצד היא מתנהלת כלכלית מאז הושבתה למעשה פעילות החשבון המשותף.

    מכל מקום, וככל שלטענת המשיב הוברחו ע"י המבקשת כספים מתוך חשבון הבנק, שמורה לו הזכות להוכיחה במסגרת ההליך הרכושי, על המשתמע ונגזר מכך.

     

14. בנסיבות אלו, עת עסקינן, כאמור, בסעד זמני, שהוא בבחינת "עזרה ראשונה" אשר תכליתו סיפוק צרכי המבקשת, כשהיא נעדרת מקורות הכנסה, אין הצדקה לשלול מידיה מזונות זמניים בהסתמך על פוטנציאל השתכרות, אשר גם בהנחה שהוא קיים, בשלב זה הוא בבחינת נתון תיאורטי, שכדי לממשו ולהשתלב מחדש בשוק העבודה, דרוש זמן.

     

15. בראי כלל הנסיבות, בלא שנעלמו מעיניי טענות המשיב בעניין התנהלותה הכלכלית של המבקשת עובר לפרוץ המשבר בין הצדדים ולאחריו; ואף לא קביעות בית המשפט קמא וגובה החיוב במזונותיהם הזמניים של הילדים; כמו גם יתר טענות הצדדים האחד כנגד משנהו, מצאתי כי המבקשת זכאית למזונות אישה לתקופה קצובה ולצורך התארגנות והשתלבות בשוק העבודה, אשר ייפסקו על דרך האומדנה.

     

    בהקשר זה יוער, כי הסכומים הגבוהים הנקובים בבקשה אינם נתמכים בראיות חפציות, הגם שכידוע עניין לנו בסעד כספי שעל מנת לבססו יש להציג תשתית מתאימה גם כאשר מדובר בסעד זמני.

     

    בהביאי בחשבון את כל האמור אני מעמידה את המזונות הזמניים של המבקשת על סך של 4,000 ₪ בחודש, וזאת למשך שישה חודשים החל מחודש ינואר 2026 ועד לחודש יוני 2026 (כולל) או עד למתן פסק דין לגירושין על פי המוקדם מבין המועדים.

    בנוסף, אני מורה, כי כל עוד הצדדים נשואים זה לזה והמבקשת מתגוררת עם הילדים בדירת הצדדים ב..., יישא המשיב במלוא החזריה החודשיים של ההלוואה המובטחת במשכנתא ורובצת על דירת הצדדים ומשמשת למגורי המבקשת והילדים ובמלוא הוצאות החזקתה בסך כולל של 11,000 ₪ בהתאם לקבוע בסעיף 11 להחלטה מושא בקשת רשות הערעור (ולא בשיעור של 80% כפי שנקבע).

     

    סוף דבר

     

16. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל כך שהמשיב יישא במזונותיה הזמניים של המבקשת בסך 4,000 ₪ בחודש למשך תקופה של שישה חודשים מחודש ינואר ועד חודש יוני 2026 או עד למועד בו יינתן פסק דין לגירושין, על פי המוקדם מבין המועדים; ובמובן זה שהמשיב יישא במלוא הוצאות המדור של המבקשת והילדים ובמלוא הוצאות החזקתו שהועמדו על 11,000 ₪ בחודש כל עוד הצדדים נשואים זה לזה והדירה ב... משמשת למגורי המבקשת והילדים.

    החיוב במזונות המבקשת יהא בכל 1 לחודש קלנדרי, החל מיום 1.3.2026 ואילך. ההפרשים בגין תקופת העבר (עבור החודשים ינואר ופברואר) ישולמו ב-2 תשלומים שווים – הראשון יתווסף לתשלום עבור חודש מרץ והשני יתווסף לתשלום עבור חודש אפריל.

     

17. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 4,000 ₪.

    העירבון שהופקד ע"י המבקשת יושב לה באמצעות באת כוחה.

     

    פסק הדין מותר בפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

     

    המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.

     

    ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"ו, 15 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.