רוטשטיין נ' יוסף ואח'

החלטה

לפני בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

המדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר הוגשה כנגד המבקשים בגין נזק גוף אשר לטענת התובע נגרם לו במהלך פינוי הישוב עמונה ביום 1.2.06. התביעה הוגשה ביום 29.12.08.

אין חולק כי על התביעה חל חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב-1952 (להלן – "החוק"). על פי ס' 5א(3) לחוק, תובענות מסוג זו שלפני מתיישנות בחלוף שנתיים מיום המעשה נושא התובענה, למעט אם החליט בית המשפט להאריך תקופה זו בשנה נוספת, לאחר ששוכנע כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש תביעתו בתוך התקופה האמורה.

התובע בענייננו הגיש את תביעתו לאחר שחלפו כבר שנתיים מיום האירוע הנטען. התביעה הוגשה בלא שצורפה אליה בקשה להארכת תקופת ההתיישנות ומניה וביה בלא שניתנה החלטה המאריכה אותה. מכאן כי בעת שהוגשה, התיישנה כבר התביעה.

רק בעקבות הגשת בקשת הנתבעים/המבקשים לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, הגיש המשיב בקשה להארכת תקופת ההתיישנות. בבקשתו טען כי נבצר ממנו להגיש תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות, כשהוא מסתמך על הטעמים הבאים: ראשית - סמוך לאחר האירוע החל לשרת שירות סדיר בצה"ל; שנית - הוא נדרש להמתין לחקירת האירועים במח"ש; שלישית - הנזק לאשורו התגלה לו רק בחלוף תקופת ההתיישנות. לא שוכנעתי בטענות אלה. שירות בצה"ל אינו מונע הגשת תביעה, שכן אין מניעה לפעול בעניין זה באמצעות עו"ד או שלוח. קל וחומר כאשר התברר כי התובע שירת במסגרת ישיבת הסדר, ולפיכך במהלך תקופת ההתיישנות לא שהה ברציפות בבסיס צבאי אלא רק לסירוגין. הגשת תביעה כנגד המדינה אף אינה תלויה בקיומה או סיומה של חקירת מח"ש. אשר למועד בו התגלה הנזק לתובע, הוכח על פי המסמכים מזמן אמת, כי מיד לאחר האירוע מסר התובע כי נקע את קרסולו. גם בחוות דעת המומחה הרפואי מטעם התובע צוין כי מאז האירוע ואילך התלונן התובע על חסר יציבות כרוני של קרסול שמאל. מכאן כי הנזק היה ידוע לו בשלב התחלתי ולא היתה מניעה מבחינה זו להגיש את התביעה במסגרת תקופת ההתיישנות. משכך, אין הצדקה להארכת תקופת ההתיישנות בשנה נוספת.

אשר על כן, אני מורה על דחית התובענה על הסף מחמת התיישנות.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אייר תש"ע, 09 מאי 2010, בהעדר הצדדים.