רוזליה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן:"המבקשת") לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית וחילופין להעברתה לבית הדין האזורי לעבודה.

עסקינן בתביעה להשבת כספים שהגיש המשיב כנגד המבקשת מכוח היותו עמית בנתבעת.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת עפ"י סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 (להלן:"החוק") הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה זו נתונה לבית הדין לעבודה, שכן עסקינן בתובענה של חבר בקופת גמל ובכלל זה קרן השתלמות כנגד הקופה, כאשר, לדידה, התביעה נובעת מהחברות בקופה .

מנגד טוענת המשיבה כי כי עילת התביעה אינה נובעת מהחברות בקופה אלא מדובר בעילה נזיקית אשר החוק החריגה מסמכות בית הדין לעבודה וקבע כי זו עילה המצויה בסמכות בית משפט.

המשיבה טוענת כי הנזקים שנגרמו לה קשורים להתנהלות כושלת של הנתבעת בכך שלא העבירה את כספי המשיבה לאחר שהאחרונה נתנה הוראת העברה. המשיבה דורשת החזר על ההפסד הכספי שנגרם לה בשל כך. ברור איפוא טוענת המשיבה כי עסקינן בעילה נזיקית נטו אשר אינה קשורה למשפט העבודה.

דיון

על מנת להכריע בשאלה שבמחלוקת מיהי הערכאה השיפוטית בעלת הסמכות לדון בתובענה נבחן את הוראת החוק הרלבנטית.

סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשל"ט-1969 (להלן:ב החוק), שזו לשונו:ו

"(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-

(3)תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד".

הסמכות העניינית

על פי תכליתו של חוק בית-הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד-מעביד. סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הורחבה והוחלה אף על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם של אלה.

הגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 כוללת גם קרו השתלמות:

" 'קופת גמל' - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963".

העולה מהוראות אלה הוא, כי בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם "על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית (ראה ע"ע 513/06 קריסלדה נ' מבטחים פורסם ביום 3.5.07).

לפנינו אם כן 2 תנאים מצטברים אשר בהתקיימם קונה בית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה:

ראשית , שהצדדים לתובענה הם עמיתים או מעבידים וקופת הגמל ובכלל זה גם קרן השתלמות .

שנית, היות התובענה קשורה או נובעת מאותה חברות בקופת הגמל או קרן ההשתלמות וקשורה למשפט העבודה יותר מאשר לענפי משפט כלליים.