רוזובסקי ואח' נ' כרמון ואח'

פסק דין

ערעור על החלטתו של רשם ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו (כב' הרשם חגי ברנר) ב – ת"צ 25282-06-10, בבקשת המשיב 1 (להלן: "כרמון") לבטל היתר המצאה לחו"ל שניתן למערערים כלפיו של כתב תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית. כב' הרשם נענה לבקשת כרמון וביטל היתר ההמצאה לחו"ל הנ"ל. כמו כן הטיל כב' הרשם הוצאות משפט על המערערים בסך 7,500 ₪ .

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

המערערים הגישו כנגד המשיבה 2 (להלן: "איזי פורקס") וכנגד 16 המשיבים האחרים בתיק, שנושאים משרות שונות בחברת איזי פורקס, תובענה וכן בקשה לאשר את אותה תובענה ייצוגית, בטענות של הונאה שיטתית שביצעה איזי פורקס כלפי ציבור לקוחותיה. המערערים בקשו וקיבלו היתר המצאה לחו"ל לכרמון, המתגורר לטענתם בלונדון, וכן תחליף המצאה באמצעות פרסום בשני עיתונים בלונדון ובאמצעות המצאה במשרדי חברת אפיקס בהרצלייה שבבעלות כרמון שמושבה בהרצליה. כרמון הגיש בקשה לבטל היתר ההמצאה לחו"ל שניתן כנגדו וממילא ביקש גם לבטל את תחליף ההמצאה.

כב' הרשם קבע בהחלטתו מושא הערעור, כי לצורך מתן היתר המצאה לחו"ל יש להוכיח קיומה של שאלה רצינית הטעונה בירור, וכי דבר זה נבחן אך ורק לאור הנטען בבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") ולא לפי הנטען בכתב התביעה עצמו. לשיטת הרשם, בבקשת האישור לא נמצאה כל התייחסות פרטנית לכרמון, הקושרת אותו לעילת התביעה הנטענת כלפי איזי פורקס. כב' הרשם ציין (ולדעתו למעלה מן הצורך) כי גם לפי הנטען בבקשה להיתר המצאה, לא ברורה מעורבותו הקונקרטית של כרמון בהונאה השיטתית והמכוונת של הציבור שביצעה איזי פורקס, לטענת המערערים. לאור האמור, ביטל כב' הרשם את היתר ההמצאה לחו"ל ביחס לכרמון, ובכך התייתר לדעת הרשם הצורך לדון ביתר הטענות של המערערים בעניינו של כרמון.

טענות הצדדים

בערעור טוענים המערערים כי הרשם שגה בכך שהתייחס לבקשת האישור בלבד במנותק מכתב התביעה. המערערים טענו, שמעבר לסעיף 36 לכתב התביעה שהוזכר אגבית בהחלטת כב' הרשם, הרי שמסעיף 49 לכתב התביעה ניתן ללמוד על אחריותו האישית של כרמון הנובעת מעבירות שביצע התאגיד, והן מכוח סמכותו כמנהל. ב"כ המערערים אף הפנה לפסיקה לפיה הוטלה אחריות על נושא משרה בתאגיד מכוח תפקידו. לשיטת המערערים כל מה שהיה עליהם לטעון בכתב התביעה הוא כי התאגיד ביצע עבירות מסוימות ולהצביע על סעיפי החוק המטילים אחריות על נושאי משרה בתאגיד בגין העבירות שביצע התאגיד שבו הם נושאי משרה, וכך עשו המערערים בכתב תביעתם. עוד השיגו המערערים על ההוצאות שהטיל עליהם כב' הרשם בסך 7,500 ₪ ועתרו לביטולם.

בא כוחו של כרמון טען לעומת זאת, כי צדק כב' הרשם בכך שקבע כי יש לבחון, לצורך היתר המצאה לחו"ל, האם קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה ושאין התביעה תביעת סרק, וזאת אך ורק לאור הבקשה לאישור תובענה כייצוגית ולא לפי כתב התובענה הייצוגית שטרם אושר. עוד הוסיף בא כוחו של כרמון, כי כב' הרשם היה מודע היטב גם לכל יתר הטענות של המערערים ובמודע קבע (בסע' 8 להחלטתו) כי מתייתר הצורך להתייחס אליהן על סמך קביעתו כי לפי הנטען בבקשת האישור אין כל עילת תביעה קונקרטית כלפי כרמון. מדברים אלה הוא גם מסיק כי הרשם לא התעלם מהאמור בסע' 49 לכתב התביעה כפי שטענו המערערים. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה לפיה בתי המשפט נוקטים בריסון בעת בחינת בקשה להיתר המצאה לחו"ל, וכל ספק חייב לפעול לטובת מי שמבקשים להמציא לו המצאה לחו"ל. עוד ציין כי המערערים לא צירפו תצהיר, לכתב התביעה או לבקשת האישור. הוא הפנה במיוחד לבש"א (י-ם) 124/10 אריה אלקלעי נ' בנק דיסקונט (לא פורסם), שם קבע כב' השופט י. ענבר כי יש לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית מאחר שלא צורף לה תצהיר תמיכה, וזאת בהסתמך על תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד– 1984 (להלן: "תקסד"א") המחייבות זאת.

דיון

ככל שניתן להבין מהתיק, בקשת המערערים להמצאה מחוץ לתחום התייחסה הן להמצאת כתב התביעה והן להמצאת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כך עולה מהבקשה מיום 3.10.2011 (שהמשכה היא הבקשה להמצאה מחוץ לתחום מיום 28.11.2010) בשורה הפותחת בעמ' 2 וכן בתחילת פרק ג' שבעמ' 3. ייתכן שמשום כך נקטו המערערים בנוסח מקוצר בבקשת האישור.

לא זו אף זו, בסע' 1 לכתב התביעה, אשר כאמור לעיל המערערים ביקשו באותה בקשה להמציאו לחו"ל יחד עם בקשת האישור, נטען:

"אנו מגישים כתב תביעה זה בשם כל הלקוחות שהפסידו כסף באיזי פורקס בע"מ...יחד עם כתב התביעה אנו מגישים גם בקשה לאישור התביעה כייצוגית.

(כל ההדגשות, כאו ובהמשך שלי - י.ש.)

עולה כי המערערים ראו בבקשת האישור וכתב התביעה מעין מיקשה אחת, כך שהם יכולים להשלים האחד את השני כשבוחנים את קיומה של עילת התביעה כלפי כרמון.

בסע' 36 לכתב התביעה יש פירוט נרחב ביחס למעמדו של כרמון ואחריותו:

"נתבע מס' 8, אייל כרמון, ייסד את איזי פורקס, והיה מעורב לאורך השנים בניהולה. כבעלים של החברה, הוא נהנה מרווחי ההונאה שלה. אם באופן ישיר, ואם מכוח סמכותו הניהולית, לאורך השנים הוא לקח חלק בהונאת הלקוחות שביצעה איזי פורקס, המפורטת בכתב תביעה זה ובבקשת האישור".

גם בסע' 49 לכתב התביעה מפורטת לכאורה המעורבות הקונקרטית של הבעלים ונושאי המשרה בחברה (שכרמון בכללם):

"חבותם של הנתבעים האינדיבידואלים בתביעה זו נובעת מהמעורבות הישירה שלהם בהונאה, או מהאחריות השילוחית המוטלת עליהם מכוח...או מכוח הדין בכללי. בבחינת הוראות דין אלו יש לתת את הדעת, בין היתר, לכך שהנתבעים האינדיבידואליים גרפו לכיסם את רווחי ההונאה של איזי פורקס. בנוסף מעשי ההונאה והפרות הדין אינם מקרה בודד וחד פעמי, אלא עומדים בבסיס המודל העסקי של החברה. על כן מובן כי הנתבעים האינדיבידואליים, שהם הבעלים, המייסדים, והמנהלים של החברה, ידעו אודות ההונאה, תרמו לביצועה, ואף הנחו לקיים אותה".

גם מסע' 50 לכתב התביעה, המופיע בפרק "הסעדים המבוקשים", עולה כי כתב התביעה ובקשת האישור מהווים מבחינת המערערים מעין מיקשה אחת:

"ביהמ"ש הנכבד מתבקש לאשר תביעה זו כתובענה ייצוגית, כמפורט בהרחבה בבקשת האישור המוגשת יחד עם כתב תביעה זה. התביעה הייצוגית היא בשם כל לקוחות החברה בישראל מאז הקמתה".