אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רבקין נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

רבקין נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

תאריך פרסום : 05/09/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
588-07-07
03/09/2010
בפני השופט:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
התובע:
נינה רבקין
הנתבע:
1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
2. מרכזים לקהילה ולהתחדשות שכונות בעפולה בע"מ
3. אריה חברה ישראלית לביטוח

פסק-דין

פסק דין חלקי

(בשאלת החבות)

התביעה

גב' רבקין נינה (להלן: "התובעת"), עבדה, במועד האירוע, כמטפלת קשישים, במעון יום לקשיש המופעל על-ידי מרכזים לקהילה ולהתחדשות שכונות בעפולה בע"מ (להלן: "המעון" או "הנתבעת 2"), והיה מבוטח ע"י אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת מס' 3" או "חברת הביטוח") בביטוח מסוג חבות מעבידים. הנתבעת מס' 1, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), נתבעה בעילה לפי סעיף 12 (א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התביעה הוגשה כתוצאה מנזקי גוף אשר נגרמו לתובעת במהלך עבודתה, עת סייעה בידיו של קשיש, אשר הגיע למעון, לרדת מרכב ההסעה. כתוצאה מכך, נתפס גבה התחתון של התובעת. נטען בתביעה, כי ביום 04.02.2002 (להלן: "מועד האירוע"), ובמהלך עבודתה, סייעה התובעת לקשיש גדול מידות, המוגבל בהליכה עם הליכון, לרדת מרכב טרנזיט להסעת נוסעים (להלן: "הרכב"). התובעת תיארה את התאונה כך: "התובעת עמדה מחוץ לרכב וסייעה לאותו קשיש לרדת. בעת שהוא ירד מהרכב נפל הוא עם פלג גופו העליון בכיוונה של התובעת, אשר הושיטה ידיה ותפסה אותו על מנת למנוע נפילתו והתובעת נפגעה" (להלן: "האירוע או התאונה").

חוות הדעת של מומחה מטעם התובעת, ד"ר פינקלשטיין מאוריציו, (להלן- "מומחה התובעת") קבעה, כי כתוצאה מהתאונה לתובעת נותרה נכות צמיתה משוכללת בשיעור 10%, ואילו בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת (ד"ר יעקב נרובאי, להלן- "מומחה הנתבעת") נקבע, כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מהאירוע.

טענות התובעת

תביעתה של התובעת נסמכת על שני אדנים: האחד, לפי פקודת הנזיקין (להלן: "הפקודה"), לרבות חובת הרשלנות שהופרה על ידי המעון, כמעסיק של התובעת ; השני, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במישור הראשון, הופנו עיקר טענותיה של התובעת אל המעון, בו היא עבדה. לשיטתה, התאונה ארעה בשל רשלנותו הבלעדית או המכרעת של המעון או של עובדיו (שלוחיו או מי מטעמו), אשר התבטאו במעשים ובמחדלים שלהלן: הנהיג שיטת עבודה בלתי בטיחותית; לא סיפק לתובעת מקום עבודה בטוח; לא הזהיר את התובעת מפני הסכנות הכרוכות בעבודתה; לא פעל כפי שמעביד סביר וזהיר היה פועל בנסיבות העניין; לא דאג כי פעולות הורדת הקשישים מהרכב בהתחשב בנסיבות העניין, גילם, מצבם הבריאותי של הקשישים, תבוצע על ידי מספר אנשים; לא התייחס בכלל ו/או במידה מספקת לתלונות העובדים בדבר הקושי בהורדת הנוסעים; לא הדריך את התובעת לגבי אופן ביצוע העבודה; לא ניהל רישום של מספר הרכב ושם הנהג של הרכב ממנו נפל הנוסע על התובעת, ולא אמרו לתובעת לעשות כן ובכך גרמו לתובעת נזק ראייתי.

לעניין נטל ההוכחה נטען, כי יש להטילו על שכמו של המעון, מאחר ומדובר באירוע שלתובעת אין ידיעה אודות הנסיבות הממשיות שהביאו לתאונה וכי עצם אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה, כי המעון לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות כזו, ולפיכך חל עליו נטל ההוכחה כי לא הייתה מצידו רשלנות.

בעקבות התאונה, סבלה התובעת מהגבלה בתנועת הגב, מכאבים חזקים בגב התחתון. בעקבות זאת, היא טופלה במסגרת קופת חולים וקיבלה, בין היתר, טיפולים אנטי- אינפלמאטורים, משככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה. בבדיקת C.T מתאריך 21.02.2004 הודגם פלט דיסק דיפוזי בחוליית L5-S1 וכן L4-5 . בהמלצת רופא תעסוקתי, הוגבלה התובעת מהרמת חפצים כבדים ועבודה מאומצת, דבר שהביא בסופו של יום לפיטוריה מן העבודה במעון עקב מוגבלויותיה כתוצאה מהתאונה. כאמור, התובעת תמכה טיעוניה לעניין הנזק בחוות דעת של דר' פינקלשטיין, לפיה נותרה לתובעת נכות אורטופדית תפקודית צמיתה בשיעור 10%.

במישור השני, כאמור, נטען כי התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. נטען, כי בין המעון לבין הבעלים של הרכב קיים הסכם, אולם, התובעת שאינה מכירה את זהותו של נהג הרכב, פנתה אל המעון וביקשה לקבל לידיה את פרטיו, אך נתקלה בסירו מצד המעון למסור לה פרטים אלה. אי-לכך, נטען כי מאחר וזהות הנהג האחראי לפיצויים על-פי החוק אינו ידועה לתובעת, חייבת קרנית בפיצוי התובעת, באם תוכר התאונה כתאונת דרכים.

כבר אציין, כי במועד הדיון שהתקיים בפניי ביום 15.01.2009 הוריתי לתובעת להגיש תצהיר נסיבות לעניין התאונה. בתצהיר שהוגש לתיק ביהמ"ש פירטה התובעת את נסיבות התרחשות אירוע התאונה ואשר מפאת חשיבותן אביאן במלואן: "אני עבדתי כמטפלת בקשישים מטעם נתבעת מס' 2. במסגרת עבודתי נסעתי ביום 4.2.2002 ברכב טרנזיט בכדי לאסוף אנשים קשישים שנמצא בשכונת גבעת המורה בעפולה. לאחר שהנהג אסף את הקשישים הוא נסע למרכז היום. כשהגיע הרכב למקום, הנהג עצר את הרכב וכיבה את המנוע. אני ירדתי מהטרנזיט. ניגשתי לתא שבצידו של הטרנזיט. פתחתי את התא והוצאתי ממנו שרפרף. מאחר ויש פער גבהים בין 'המדרגה' התחתונה שבדלת היציאה מהטרנזיט לרצפה אני הנחתי את השרפרף על הרצפה בכדי שלקשישים יהיה קל יותר לרדת. אני עמדתי מחוץ לטרנזיט. רגל אחת שלי הייתה על השרפרף ורגל שנייה על הרצפה. הקשישים החלו לרדת מהטרנזיט ואני עמדתי בחוץ והייתי עוזרת להם ... אחד הקשישים היה אדם גדול מידות שהיה מוגבל בהליכה רק בעזרת הליכון ... כשהוא החל לרדת מהטרנזיט הוא נפל לפתע עם פלג גופו העליון לכיווני ... כשראיתי שהוא נופל אני תפסתי אותו והוא תפס אותי. הפעלתי המון כח בגוף ובגב כדי להחזיק אותו ושנינו לא ניפול. הרגשתי מייד כאבים בגב" (סעיפים 3 - 9 לתצהיר נסיבות אירוע התאונה).

טענות ההגנה של המעון וחברת הביטוח

הגנתן של הנתבעות 2 ו- 3 נסמכת, בעיקרה, על הטענה, כי דיוננו הוא באירוע המהווה תאונת דרכים, ולכן מכוח עקרון יחוד העילה שבחוק הפיצויים אין לתובעת עילת תביעה כנגדם.

לגופו של עניין, הכחישו הנתבעות את אירוע התאונה, לרבות נסיבותיה, היפוך נטל הראיה, חוות הדעת של המומחה, המלצותיו של הרופא התעסוקתי והקשר שבינם לבין האירוע הנטען וכן את כל שאר הנזקים הנטענים ע"י התובעת. לטענת הנתבעות, התאונה הנטענת ארעה עקב רשלנותה, חוסר זהירותה ואשמה הבלעדי, המכריע או התורם של התובעת, בכך שהיא עמדה באופן בלתי הולם או במקום לא מתאים; פעלה בחוסר זהירות, חוסר תשומת לב או בהיסח דעת; לא ביקשה עזרה בביצוע עבודתה; איבדה את שיווי משקלה בנסיבות התלויות בה בלבד; ביצעה תנועה לא זהירה ולא נכונה; לא וידאה ירידתו של הקשיש באופן הולם; סייעה לקשיש לרדת באופן בלתי הולם; וכי עשתה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה בנסיבות התאונה הנטענת ולא עשתה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות.

טענות ההגנה של קרנית

טענת ההגנה המרכזית של קרנית היא, כי אין מדובר בתאונת דרכים. לשיטתה, התובעת לא נפגעה עקב השימוש ברכב מנועי והתאונה לא מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. עוד נטען, כי בנסיבות העניין שבכאן אין לתובעת עילה נגד קרנית וכי התובעת לא פעלה בשקידה סבירה.

טענות התובעת בסיכומים

התובעת טוענת, כי המקרה נשוא התביעה אינו חוסה תחת ההגדרה של תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים, מאחר והתובעת לא נפגעה עקב "שימוש" ברכב. לדידה, הפגיעה של התובעת ארעה לאחר ניתוק הקשר הסיבתי בין השימוש שנעשה ברכב (נסיעה) וכן לאחר שהסתיימה פעולת הירידה מן הרכב, ובכך העילה הינה כנגד הנתבעות מס' 2 ו-3, מכוח עוולת הרשלנות.

בסיכומיה, טענה התובעת, כי באם תתקבל הטענה כי מדובר בתאונת דרכים, או אז יש לדחות את הטענה של קרנית, לפיה התובעת "לא פעלה בשקידה סבירה". לשיטתה, על קרנית מוטלת החובה לפצות נפגע שאין בידו לתבוע פיצוי מחברת הביטוח, מאחר וזהותו של הנהג האחראי לפיצויים איננה ידועה. ב"כ התובעת מפנה לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, כפי שניתן על ידי כבוד השופט דר' ורדי בע"א (ת"א) 1344/07 קורן נ' קרנית (ניתן ביום 18.3.08) שם נקבע, בין היתר, כי "הדרישה העיקרית צריכה להיות שהאדם הנפגע יפעל בתום לב לאיתור הנהג הפוגע בלא שנפל פגם בהתנהגותו, מהסוג המצביע על אשם, היכול לשלול זכאותו לפיצוי, כאשר אין להחמיר עימו בעניין זה ולדרוש ממנו דרישות מעבר לכך, כמו ביצוע חקירות ומעשי בילוש לאחר מעשה ...". ב"כ התובעת, מבקשת לקרוא את פסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, כפי שמצמצם את הפרשנות המחמירה של בתי המשפט שניתנה עד אז לסעיף הנ"ל, כאשר נדרש מהתובע להוכיח במאזן ההסתברויות, כי שקד שקידה סבירה בניסיון לאתר את הנהג הפוגע, זאת בהסתמך על מה שנפסק בע"א 502/04 קרנית נ' הורוביץ, פ"ד מ"א (1) 542, ותחת זאת לקבוע, כי "הגיעה העת להעמיד דברים על דיוקם, לקבוע גבולות ברורים ואחידים להפעלת המבחן השולל את זכאות הנפגע לפיצוי ביחס לסעיף 12(א)(1) לחוק, באופן אחר ממבחן השקידה הסבירה, המקל יותר עם הנפגע ומחמיר יותר עם המבקש לשלול את הפיצוי מהנפגע, שיביא לידי ביטוי את מטרת ותכלית החוק תוך העברת הנטל למבקש לשלול את הפיצוי מהנפגע, דהיינו לקרנית, לאחר שהנפגע יוכיח שהנהג שפגע בו אינו ידוע".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ