ראה מסמך

1. סיווג התאונה

התובע, נשוי ואב ל8- ילדים, עבד כמפנה אשפה בעיריית ירושלים מיום 18.5.73. ביום
23.11.93 בשעה 07:40, בהיות התובע ברח' השח"ל, עת עמד מאחורי מכונית אשפה בדחס,
השייכת לעיריית ירושלים, שבה נהג הנתבע 2, נדחף התובע לעבר מכונית האשפה, ושתי
רגליו נמחצו על ידי רכב סוברו בו נהגה הנתבעת 1. התאונה הוכרה כתאונה בעבודה.

שני כלי הרכב היו מבוטחים אצל הנתבעת 3 )להלן - הנתבעת(, שאינה כופרת באחריותה
לפצות את התובע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1976-. המחלוקת היא על
גובה הנזק, ובשאלה אם התאונה אירעה "בשירות המעביד" אם לאו.

לאחר הגשת הסיכומים הודיעו ב"כ הצדדים, כי הגיעו להסכמה לפיה: "מוסכם בין הצדדים -
באופן שבית המשפט יימנע מהכרעה בשאלה אם מדובר בתאונת עבודה 'בשירות המעביד' או שמא
שלא 'בשירות המעביד' - כי התובע יהיה זכאי ל%12.5- )שנים עשר וחצי אחוזים( מסכום
הפיצויים בלבד, ולא %25 להם היה זכאי לפי הוראות סעיף 330 )ג( לחוק הביטוח הלאומי,
אם היה מסתבר שמדובר בתאונת עבודה שאינה "בשירות המעביד". וזאת אם יסתבר שתהיה
תחולה לסעיף הנ"ל בהתחשב בסכום הפיצויים שייפסק ותשלומי המוסד לביטוח לאומי".