ראה מסמך

החלטה

נחה דעתי שנשללות שלא כדין זכויות המקנות בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי )סמכויות
אכיפה - מעצרים(, התשנ"ו-1996, מהמבקש וזאת מזה תקופה ממושכת של כחודש וחצי לפחות.
כך למשל נשללת ממנו הזכות לקבלת מבקרים )סעיף 9)ב()6( לחוק(, אשר לפי לשונו המפורשת
של החוק היא זכות לא מסויגת כאשר מדובר במי שכבר הוגש נגדו כתב אישום. כמו כן נשללת
ממנו הזכות להליכה יומית, שכן תקנה 9 לתקנות סדר הדין הפלילי )סמכויות
אכיפה-מעצרים( )תנאי החזקה במעצר(, תשנ"ז-1997, קובעת בין היתר כי כאשר תנאי מקום
המעצר אינם מאפשרים מימוש הזכות להליכה יומית של שעה ביום באויר הפתוח לא יוחזק אדם
באותו מקום מעצר יותר מ- 7 ימים )תקנת משנה ב'(. סעיף 9 )ב()5( לחוק מפנה לתקנות
לענין הזכות להליכה יומית ומדגיש כי זכות זו ניתנת להגבלה מטעמים של טובת החקירה או
של שמירה על שלומו של העצור. מובן שבעניננו אין עוד חקירה, ואילו שלומו של העצור
אינו בסכנה בשום צורה אם יממש זכותו להליכה יומית. מובן עוד כי בניגוד להוראות
האמורות מוחזק העצור מזה למעלה מ- 45 יום במתקן שאינו מאפשר הליכה יומית.

המסקנה היא לכן שמזה תקופה ממושכת מופרות הוראות החוק והתקנות בכל הנוגע לזכויות
המבקש כעציר שהוגש נגדו כתב אישום. עם כל ההבנה לאילוצי המערכת בנוגע למקומות
במתקני מעצר ראויים יותר, לא מצאתי שהחוק והתקנות מאפשרות להשלים עם הפרה ממושכת של