קשר רנט א קאר בע"מ נ' נחשון ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 10/1/10 בתחנת הרכבת בראש העין, כאשר נכנס רכב התובעת לחניה בהילוך רוורס, "נתקלו" הרכבים זה בזה וארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העידה נתבעת 1 (להלן: "נתבעת 1") שהינה נהגת רכב הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת כאשר עת/1 נכנס לחניה בהילוך רוורס, לפתע הגיח רכב הנתבעים בחוסר זהירות ופגע ברכב התובעת. לפיכך הנתבעים אחראים לקרות התאונה ולנזקים בגינה.

לטענת הנתבעים רכב התובעת נסע לאחור על מנת להכנס לחניה, אך עשה זאת ללא נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים. עת/1 לא ראה את רכב הנתבעים עד לרגע התאונה, ונסע לאחור מבלי להסתכל. לפיכך אחראי הוא לקרות התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בגינה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של עת/1 על פני גרסתה של נתבעת 1. גרסתו של עת/1 נמצאה בעיני אמינה ומהימנה, והיה לה על מה לסמוך.

העיד בפני עת/1 ותיאר כי (עמ' 1 לפרוטוקול): "הסתכלתי במראה ולקחתי רוורס... לקראת סוף החניה מטר משפת המדרכה הגיע הרכב שפגע בי".

כמו כן, העיד עת/1 שנתבעת 1 לאחר התאונה התנצלה בפניו ואמרה לו שהיא "מאחרת".

זאת ועוד, שנשאל בחקירתו הנגדית באשר לגרסת נתבעת 1, לפיה היא זו שראתה אותו מתחיל נסיעה לאחור, צפרה לו לעצור, אולם הוא המשיך בנסיעתו, ואגב הנסיעה פגע בה. השיב (עמ' 2 לפרוטוקול): "לא פגעתי בה והיא לא צפרה".

מנגד העידה נתבעת 1 כי נסעה אחרי עת/1, שלפתע עת/1 החליט להכנס לחניה, והיא זו שהיתה בעצירה מלאה, ציפצפה לו ולטענתה (עמ' 3 לפרוטוקול): "הוא פשוט נכנס בי והיה שפשוף בפגוש הימני שלי עם הצד השמאלי שלו. הייתי בעצירה מלאה".

שנשאלה נתבעת 1 כיצד היא מסבירה שרכב התובעת לא נפגע מאחור השיבה (עמ' 4): "כי הוא לקח רוורס ונכנס ממש לחניה והיה בתוך החניה כמעט...". דומני שדברים אלה דווקא מתיישבים עם גרסתו של עת/1 לפיה היה לקראת סיום החניה.

כמו כן כאשר נשאלה האם מיהרה באותו היום, השיבה כי הדבר נכון.

יודגש, ערה אני לתקנה 45 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 (להלן: "התקנות"):

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה או הטרדה או הפרעה".

בענייננו, העיד עת/1 שעל-מנת להיכנס לחנייה במתחם החנייה נשוא התביעה, היה עליו לנסוע לאחור, ועשה זאת לאחר שנקט באמצעים הדרושים, הביט ימינה ושמאלה.