ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
56442-10-10
07/04/2011
|
בפני השופט:
לימור מרגולין-יחידי
|
- נגד - |
התובע:
זמיר בן עקיבא
|
הנתבע:
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
|
|
החלטה
לפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: " המבקש") להעברת התובענה לביהמ"ש השלום בקריות מחמת חוסר סמכות מקומית.
עניינינו בתביעת שיפוי לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "הפלת"ד") שהגישה התובעת (להלן: "המשיבה") כנגד המבקש.
טענות הצדדים
המבקש טוען כי מירב הזיקות לפי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") הן לביהמ"ש במחוז חיפה, וזאת מאחר ומקום מגוריו בנהריה והתאונה אירעה בקרית מוצקין. לטענתו, הסתמכות המשיבה על הזיקה של מקום יצירת ההתחייבות והמקום שנועד לקיום ההתחייבות, היא מלאכותית. עוד עומד המבקש על מאזן הנוחות המטה את הכף להעברת הדיון. לפיכך מבקש להעביר את הדיון בתובענה לביהמ"ש השלום בקריות מחמת חוסר סמכות מקומית של בית המשפט בת"א..
המשיבה מתנגדת לבקשה.
המשיבה, טוענת כי מקום יצירת ההתחייבות הוא המקום בו שילמה המשיבה את הפיצוי לנפגע, קרי במשרדה בת"א. לטענתה, זהו גם המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות ומקום המעשה כמפורט בתקנה 3. משכך, לשיטתה בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בת"א.
דיון
תקנה 3 (א) לתקנות סד"א קובעת להלן:
(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2)מקום יצירת ההתחייבות;
(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4)מקום המסירה של הנכס;
(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים
(א1)על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט..."
מקומות השיפוט המנויים בתקנה 3 הם חלופיים, ועל כן אם נתונה הסמכות ליותר מבית משפט אחד, למשיבה הברירה לבחור את בית המשפט אליו תגיש את תביעתה.
המשיבה מבססת את הסמכות המקומית על הזיקות הבאות: מקום יצירת ההתחייבות, והמקום שנועד לקיום ההתחייבות.
המונח התחייבות פורש ע"י כבוד השופט שלמה לוין ברע"א 6920/04 לוי נגד פולג :
"הדיבור "התחייבות" בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי; וכבר היו דברים מעולם שנפסק שהסמכות המקומית נקבעת לפי הוראות הדין המהותי". (וראו: י. זוסמן "סדר הדין האזרחי", (מהדורה שביעית, 1995), בעמוד 76).