קרן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשת הנתבעת להעברת הדיון בתיק זה לבית משפט השלום.

לטענת הנתבעת, הבקשה הומצאה לתובע והוא לא הגיב לה ולכן מבוקש להיעתר לה.

אכן, הנתבעת לא הגיב לבקשה. יחד עם זאת, אין בכך משום קבלת הבקשה באופן אוטומטי. שומה על בית המשפט לבדוק האם אכן יש מקום וטעם להעביר הדיון לבית משפט השלום, בנסיבות הענין.

לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת-מבקשת בהקשר זה, ועיינתי בכתבי הטענות – ובסעדים המבוקשים – סבורני כי דין הבקשה להתקבל.

אכן, גדר המחלוקת העובדתית והמשפטית שנפרשה בכתבי הטענות מצדיקה בירור מקיף יותר מזה שמתאפשר בבימ"ש לתביעות קטנות, אשר מטבע הדברים, הדיון בו הינו מהיר, הטיעון קצר ופסקי הדין תמציתיים.

בענייננו, המדובר בתביעה הדורשת בירור של זכויות קניין רוחני, כאשר העובדות הנטענות על ידי התובע בתביעתו מוכחשות בחלקן הארי על ידי הנתבעת וכך גם בפן המשפטי.

יתרה מזו, עיינתי עיין היטב בסעדים המבוקשים על ידי התובע בכתב התביעה. נושא זה לא צויין על ידי הנתבעת-מבקשת. עולה כי בנוסף לסעד הכספי בסך 20,000 ש"ח, עותר התובע לקבל צו להפסקת השימוש בתמונה נשוא התביעה - קרי צו מניעה.

סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, מגדיר את סמכות בית המשפט לתביעות קטנות, וכאמור בו, הסמכות הינה למתן פס"ד עד סכום מסויים וכן למתן צו להחלפת מצרך עד לסכום כאמור (כיום 32,400 ₪).

הווה אומר, התובע עצמו, בעתירתו למתן צו מניעה, "הוציא" את תביעתו מסמכותו העניינית של בימ"ש זה וגם מטעם זה יש להיעתר לבקשה.

נוכח כל האמור אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת התביעה דנא לבית משפט השלום.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים וכן תעביר החלטה זו ואת התיק למזכירות בית משפט השלום להמשך ההליך.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.