קרטל הקבלנים במכרז מיגון עוטף עזה - גז"ד לחבר נשיאות התאחדות הקבלנים ובעלים של פולדמיר בנין

גזר הדין יינתן בשעה 14:00.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"א בסיוון תשע"ד, 19/06/2014 במעמד הנוכחים.

<#4#>

גזר דין

בעניינם של הנאשמים 5 ו-7

הנאשמים 5 ו-7 (להלן - הנאשמים) הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום, בעבירות לפי סעיפים47א(1), בצירוף סעיפים 5, 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(2), 2(ב)(4), ו-4 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח- 1988, להלן- חוק ההגבלים.

עובדות כתב האישום בהן הודו הנאשמים, מתארות את השתלשלות ההגעה להסדר בעניין מכרז עוטף עזה ומתייחסות לחלקו של הנאשם 5 שהיה גם חבר נשיאות התאחדות הקבלים, חבר הנהלת אגף פנייה חוזית וחבר ההנהלה המשותפת לאגף בנייה חוזית ואגף תשתיות בהתאחדות, כמו גם בעלים ומנהל של הנאשמת 7 ולחלקה של הנאשמת 7. עובדות אלה תוארו בהרחבה בהחלטה מיום 7.6.12 ובהן מתואר אופן ההגעה להסדר שהנאשמים שלפניי היו צד לו, זאת בנוסף לעובדות המשלימות שהוספו בהודעת המאשימה מיום 16.1.14.

במסגרת ההסדר, הוסכם על הצדדים לעתור במשותף לעונשים הבאים-

הנאשם 5: מאסר בפועל של חודשיים וחצי לריצוי בדרך של עבודות שירות; פיצוי למדינת ישראל לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- חוק העונשין) בסך 80,000 ש"ח, שישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים; התחייבות בסך 250,000 ש"ח להימנע מעבירה לפי חוק ההגבלים במשך 3 שנים ממועד חתימת כתב ההתחייבות.

הנאשמת 7: פיצוי למדינת ישראל לפי סעיף 77 לחוק העונשין, בסך 240,000 ש"ח, אשר ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים; התחייבות בסך 800,000 ש"ח להימנע מעבירה לפי חוק ההגבלים למשך 3 שנים ממועד חתימת כתב ההתחייבות.

הרשעתו של נאשם 5 בכתב האישום באה על רקע הרשעתו הקודמת בעובדותיו של כתב אישום מתוקן קודם, בגדרו הורשע,ביום 13.1.13, בעבירה של צד להסדר כובל, לפי סעיפים 47(א)(1) וצירוף סעיפים 5, 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(2), 2(ב)(4) ו-4 לחוק ההגבלים.

על פי העובדות בהן הודה הנאשם במסגרת אותו כתב אישום, במהלך חודש מאי 2008 או בסמוך לו, המליץ בהיותו חבר נשיאות התאחדות הקבלנים, לפי קבלני מכרז מיגון עוטף עזה (להלן - המכרז), או חלקם, על קו פעולה לפיו קבלני המדף, שניגשו לשלב א' של המכרז וזכו בו, לא ייגשו לשלב ב' במכרז. זאת בשל טענות שהיו להם כלפי התנאים הכלכליים של המכרז, בשל התייקרות מחירי התשומות, בעיקר עליית מחירי הברזל. באופן קונקרטי הודה הנאשם בכך, שבין התאריכים 12.5.08- 20.5.08 השתתף, לכל הפחות, בשתי פגישות עם חלק מנושאי המשרה בקבלני המכרז. במהלך אותן פגישות הביע הנאשם תמיכה במהלך והמליץ למשתתפים שלא לגשת למכרז, ככל שלא יתקבלו טענותיהם נגד תנאיו ובהם הטענה כי במסגרת אותם תנאים לא ניתן פיצוי הולם לעלייה במחירי הברזל. בהמשך, הוסיף הנאשם וקידם את אותו מהלך בכך שפעל מול קבלני המדף להשגת הסכמתם של כל קבלני המדף, שלא לגשת לשלב ב של המכרז.

בגדרי הסדר הטיעון הקודם, הגיעו הצדדים להסדר לגבי עונש מוסכם, שלגבי הטלתו יעתרו לבית המשפט: מאסר בפועל של 60 ימים שירוצה בעבודות שירות, פיצוי למדינת ישראל לפי סעיף 77 לחוק העונשין בסך 60,000 ש"ח וכן התחייבות בסך 250,000 ש"ח להימנע מעבירה לפי חוק ההגבלים במשך 3 שנים ממועד חתימת כתב ההתחייבות.

בגזר דין מיום 18.3.13 אישרתי את הסדר הטיעון והטלתי על הנאשם את העונשים המפורטים בו.

באותו גזר דין פורטה העובדה, שביום 7.6.12 ניתנה החלטת בית המשפט (להלן - ההחלטה הראשונה) למחוק את האישום הראשון, החופף במידה רבה את האישום שבו הודה הנאשם במסגרת כתב האישום המתוקן. ב"כ הנאשם, במסגרת טיעונו לעניין גזר הדין, ציין כי הנאשם נאלץ להתמודד בשתי חזיתות, הן לגבי האישום הראשון בכתב האישום המקורי, אשר לעצם התרחשותו לא הייתה מחלוקת, והן לגבי האישום השני שכאמור לא ברור אם יושב על כנו על ידי בית המשפט העליון. הפיתרון בו בחר, הודיה במסגרת כתב אישום מתוקן ועתירה לעונש מוסכם היו בגדר הרע במיעוטו מבחינתו.

בגזר הדין ציינתי כי כאשר מדובר בהסדר עונשי סגור, אין בית המשפט נצרך לקבוע באופן קונקרטי מתחם ענישה בעבירה בנסיבותיה, וכל שעליו לבחון האם העונש המוסכם אינו מהווה חריגה בלתי ראויה ובלתי מידתית מתווך הענישה הראוי בנסיבות העניין, ובהתחשב באשמו של הנאשם. זאת תוך התחשבות גם בהלכה הפסוקה, לפיה ימעט בית המשפט בהתערבות בהסדרים עונשיים אליהם הגיעו הצדדים ויכבד בדרך כלל את שיקול דעתה של התביעה בהגיעה להסדר.