קסלר נ' עיריית חולון

פסק דין

הזכאי התובע, שהוא עובד עיריית חולון, לשכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות בעד התקופה שמדצמבר 2004 עד מאי 2007? זוהי השאלה שבפנינו.

התשתית העובדתית

התובע מועסק בעיריית חולון החל מדצמבר 1987, כנהג פינוי אשפה במחלקת התברואה של העירייה.

הסתדרות המעו"ף שבהסתדרות העובדים החדשה היא הארגון היציג של עובדי העירייה. על יחסי העבודה חלות הוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות ובמועצות האזוריות. במהלך שנות עבודתו שימש התובע חבר ועד העובדים ונציג אגף התברואה. החל משנת 2007 הוא משמש יו"ר ועד העובדים.

ביום 3.11.04 הודיעה העירייה לשישה מעובדיה, ובהם התובע, על פיטוריהם. הודעת העירייה ניתנה מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 4.8.03 בדבר פיטורי צמצום ופיטורים רוחביים של עובדים ברשויות המקומיות לשנים 2003-2004 (להלן: "הסכם 2003"). בעקבות הודעת הפיטורים, הסתדרות המעו"ף הגישה לבית דין זה ביום 8.11.04 בקשת צד לסכסוך קיבוצי למתן סעד זמני כנגד פיטורי ארבעה מתוך ששת העובדים, ובהם התובע. בהחלטה מיום 22.12.04 (סק 184/04, מותב בראשות כב' השופטת נטע רות) נקבע שהפיטורים בטלים בעיקר מהטעם שנעשו במנוגד להסכם 2003, שכן לא התקיים הליך יישוב חילוקי הדעות שנקבע בו, הכולל ועדה פריטטית והכרעת בורר במידת הצורך.

בהתאם, הועברה סוגיית פיטורי העובדים בעירייה מכוח הסכם 2003 הנ"ל, לרבות פיטורי התובע, להכרעת ועדה פריטטית, ומאוחר יותר הועברה אף להליך בוררות.

ביום 29.12.04 הודיעה העירייה לתובע כי הוא יוצא לחופשה עד מציאת תפקיד חלופי עבורו, לאור העובדה שמשרתו בעירייה, נהג במחלקת התברואה, בוטלה.

ביום 26.1.05 נשלח לתובע מכתב על ידי מר גדעון גבאי, סמנכ"ל תפעול ומנהלה, שבו נאמר שהעירייה הודיעה לתובע ביום 4.1.05 על שיבוצו הזמני, עד לסיום ההליך הקיבוצי, במשרה חלופית. זאת, מאחר שמשרתו הקודמת בוטלה. במכתב זה התריעה העירייה בפני התובע על כך שחרף האמור לעיל, הוא טרם הודיע לה באיזה הצעת עבודה חלופית הוא מעוניין, וכי המשך אי הודעה מצידו בעניין זה תהווה סירוב לעבוד במשרה חלופית על כל המשתמע מכך (נספח ג' לכתב התביעה).

בין לבין, הסתדרות המעו"ף פנתה לבית דין זה במסגרת הליך סק 184/04 הנ"ל, ב"בקשה דחופה ליישום החלטת בית הדין מיום 22.12.04 ולעיכוב הליכי הבוררות", שבה עתרה להורות לעירייה להשיב את העובדים המפוטרים לעבודתם ערב פיטוריהם, וכן להורות שהחלטת העירייה בדבר ביטול משרותיהם תוקפא או תבוטל עד לבירור טענות ההסתדרות. במסגרת הליך זה הוסכם בין הצדדים להעביר לוועדה פריטטית הדנה בנושא הפיטורים גם את נושא ביטול המשרות. על רקע האמור, הודיעה הסתדרות המעו"ף כי היא מעכבת את הדיון בדרישתה להשיב את העובדים למשרותיהם המקוריות, עד לבירור כאמור בוועדה הפריטטית, ובמועד מאוחר יותר הודיעה על מחיקתה.

ביום 27.3.05 התובע שלח מכתב למר גבאי בנוגע לניודו ממחלקת התברואה, והלין על כך שהתפקיד המוצע לו כנהג במחלקת התאורה מהווה הרעת תנאי שכר ועבודה. התובע עמד על שיבוצו במחלקת התברואה.

ביום 4.4.05 הודיעה העירייה לתובע כי החלטתה בנוגע לשיבוצו החלופי והזמני כנהג במחלקת התאורה עד תום ההליך הקיבוצי עומדת בעינה. העירייה התריעה בפניו כי במידה ויעמוד על סירובו להשתבץ לעבודה כאמור, יהווה עצם סירובו זה טעם נוסף בפני ועדת הפיטורים השוקלת את המשך העסקתו, וכי אי הגעתו לעבודה בשיבוץ הנ"ל תהווה הודעה מצידו על סירובו לעשות כן, על כל המשתמע מכך (מוצג נ/1).

ביום 21.4.05 הסתדרות המעו"ף עתרה לבית דין זה בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי לסעד שיצהיר על כך שהחלטת העירייה באשר לשיבוצו הזמני של התובע, מהווה פגיעה בו בשל היותו חבר בוועד העובדים. להלן ובהמשך פסק דין זה נתייחס אל התדיינות זו, שיש לה חשיבות לצורך ההכרעה שבפנינו, כאל "ההתדיינות הקודמת".

בפסק דין מיום 3.8.05 (סק 237/05, מותב בראשות כב' השופטת (כתוארה אז) הדס יהלום) נדחתה הבקשה לאחר שנמצא שהחלטת העירייה לשבץ את התובע כנהג בענף התנועה או התאורה, לאחר שמשרתו באגף התברואה בוטלה, ניתנה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד. זאת, על אף שעל העירייה הייתה מוטלת חובה להיוועץ עם ועד העובדים גם בקשר לשיבוץ הזמני. נקבע שהחלטת העירייה בעניין זה התבססה על שיקולים מקצועיים ועניינים הנוגעים לאופן ביצוע העבודה על ידי התובע, והן על פעולות שנקט בהיותו חבר ועד העובדים, שבית הדין ציין לגביהן כי בוצעו תוך שימוש לרעה בסמכות. בית הדין קבע כי לא נפל פגם בשיבוצו הזמני של התובע עד הכרעת הבוררות, בהינתן הודעת העירייה כי בתקופת ביניים זו שכרו של התובע לא יפגע, ועצם הדרישה לעבוד ביום עבודה מלא שבתחומה של משרה רגילה היא סבירה.

ביום 15.8.05 הודיע מר גבאי לתובע כי בעקבות פסק דינו של בית הדין מיום 3.8.05 הנ"ל, הוא מתבקש להתייצב לשיבוץ לעבודה כנהג בענף התאורה, כששעות העבודה הכרוכות בביצוע תפקיד זה הן שעות העבודה הרגילות המקובלות בעירייה, ועליו להחתים שעון נוכחות בכניסה וביציאה (נספח ח' לכתב התביעה).

פחות משבועיים מאוחר יותר, ביום 25.8.05, ניתן פסק הבוררות (פסק בוררין מס' 76/05, נספח ז' לכתב התביעה), שבו נקבע כי עיריית חולון אינה חייבת לפטר עובדים מכוח הסכם 2003, והיא מנועה מלפטר עובדים כאמור. זאת, נוכח התחייבות תקפה שניתנה על ידי ראש העירייה שלא לפטר עובדים מכוח הסכם קיבוצי זה.

בדצמבר 2005 התובע פנה בתביעה נוספת לבית דין זה, בעקבות חילוקי דעות הנוגעים, בין היתר, לביצוע תפקידו כ"נהג פעיל" במחלקת התאורה (עב 10107/05; בש"א 9261/05). התובע הסכים לחזור לעבודתו בעירייה בעקבות הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בנוגע לטיבו ומהותו של התפקיד שהוצע לו כנהג פעיל במחלקת התאורה, כפי העולה מהודעתו של סמנכ"ל תשתיות מבנים גנים וסביבה של העירייה מיום 18.1.06 (נספחים ט'-יא' לכתב התביעה). נוכח הודעת העירייה כי עבור ימי עבודה בפועל ישולם לתובע מלוא שכרו על פי הדין, והודעת התובע כי הוא שומר על כל הטענות שהעלה במסגרת הסעד הזמני, לרבות תשלום שכר עבודה עבור התקופה שעד מועד חזרתו לעבודה בעירייה, ההליך נמחק בהסכמת הצדדים ביום 31.1.06 (בש"א 9261/05, כב' השופטת חנה טרכטינגוט).

בדצמבר 2006 הגישה ההסתדרות בקשת צד לסכסוך קיבוצי בעקבותיה הגיעו הצדדים ליחסי העבודה להסכמות שונות בנוגע למכסת עובדי העירייה הקבועים באגף התברואה, וקליטת עובדי עירייה חדשים ותגבור כוח אדם. בנוגע לתובע הגיעו העירייה וארגון העובדים להסכמה על חזרתו לעבודה בתפקיד נהג במחלקת התברואה, והוא שב לעבודתו זו בשנת 2007. להסכמות אלה ניתן תוקף של פסק דין ביום 23.7.07 (סק 283/06, 284/06).

להשלמת התמונה נציין שבשנת 2008 הוגשה בקשת צד לסכסוך קיבוצי נוספת, בעקבות החלטת העירייה על השעייתם מעבודתם של שישה עובדים, ובהם התובע, בשל פעולות שביצעו כחברי ועד העובדים במסגרת סכסוך עבודה עליו הכריזה הסתדרות המעו"ף בעירייה ביום 30.6.08. בד בבד הוגשה גם תביעה אינדיווידואלית על ידי ששת העובדים ובהם התובע. מאחר שהליכים אלה אינם קשורים במישרין לתביעה זו, לא מצאנו מקום להידרש אליהם כאן (לפירוט ראו פסק הדין ב-עב (ת"א) 10650-08 שניתן ע"י מותב בראשות כב' השופט אילן איטח ביום 10.8.11, וכן פסק דינו של בית הדין הארצי בערעור – עע 17671-09-11 שניתן על ידי כב' השופט אילן סופר ביום 3.1.12).

המחלוקת ועיקר טענות הצדדים