אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיקוב נ' עירית בני ברק

קיקוב נ' עירית בני ברק

תאריך פרסום : 30/08/2011 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
49040-10-10
30/08/2011
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
מאיר חי קיקוב ע"י ב"כ עוה"ד רדעי וגדות
הנתבע:
עירית בני ברק ע"י ב"כ עוה"ד ליבוביץ והראל

החלטה

התובע הגיש נגד הנתבעת (להלן: "העירייה") תביעה ובקשה להכיר בה כתביעה ייצוגית מנהלית. עניינה של התביעה הוא הקנסות שהעירייה גבתה לטענת התובע בשיעור הגבוה מהמותר. על פי הטענה, שיעור הקנס בכין עבירת חנייה לפי ס' 11(א) לחוק העזר לבני ברק (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"א – 1980 (להלן: "חוק העזר") הוא 95 ₪, ואף על פי כן, העירייה גובה קנסות בשיעור של 100 ₪ בגין העבירה.

העירייה בתגובתה טענה כי אין לתובע עילת תביעה, משום שלאחר שהקנס שולם דינו כדין עבירה שבית המשפט הרשיע בה ונקבע עונשו. התובע לא מערער על ההרשעה – ומכאן שהיא הרשעה כדין. לכן, כך נטען, אין מדובר ב"מס אגרה או תשלום חובה אחר" ואלה אינם סכומים שהרשות גבתה שלא כדין – בהתאם לפריט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

עוד טענה העירייה, כי גביית הקנס מתבצעת מכוח צו התעבורה (עבירות קנס) (להלן: "צו התעבורה"), ושיעור הקנס בגין העבירה מכוח צו התעבורה הוא 100 ₪.

בתשובת התובע, נטען בין היתר כי העירייה מתייחסת בהודעת הקנס לחוק העזר (לס' 11(א) בו) ולא לצו התעבורה. כך גם עולה מנוסח הדרישה המופיעה בס' ב(1) להודעת הקנס, כי מדובר בקנס ששיעורו נקבע בחוק העזר. עוד נטען כי בתביעה אין מדובר בערעור על עצם ההרשעה הפלילית, אלא על טענות במישור המשפט האזרחי מנהלי. קבלת טענת העירייה בהקשר זה, כך נטען, תקנה חסינות לעירייה מפני גביית קנסות מעבר לשיעורים שנקבעו בחוק, וזו אינה מסקנה סבירה.

ביום 27.2.11 בוצע תיקון צו העיריות (עבירות קנס) (תיקון מספר 6) התשע"א – 2011 במסגרתו שונה סכום הקנס לדרגה "ו" בצו העיריות, מסכום של 95 ₪ לסכום של 105 ₪.

לאחר התיקון הנ"ל, הגיעו הצדדים להסכם פשרה. בהסכם הפשרה נקבע כי לאור התיקון בצו העיריות, וחרף יכולתה של העירייה לעדכן את גובה הקנס לשיעור של 105 ₪, העירייה תותיר את שיעור הקנס בגין העבירה לשיעורו הנוכחי – 100 ₪, לתקופה של 24 חודשים מיום אישור הסכם הפשרה. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי הסכמה זו היא משיקולי העירייה, ומבלי לקבוע כל קביעה באשר לטיעוני התובע. בתום התקופה הנ"ל, כך נקבע, תהיה העירייה רשאית לערכן את סכום הקנס בגין העבירה הנ"ל בהתאם להוראות הדין שיהיו באותה עת, ללא כל מגבלה.

הצדדים בקשו כי בית המשפט יקבע את הגמול לו זכאי התובע, וכן את שכר הטרחה לו זכאים עורכי דינו.

טענות הצדדים

לגישת התובע, לולא הפשרה, היתה העירייה מעדכנת את הקנס ל-105 ₪.

התובע טען כי מבחינת התועלת לחברי הקבוצה, הוא מעריך כי מדובר בסכום של 500,000 ₪ עד 700,000 ₪ לתקופה של שנתיים, לאור כמות הקנסות השנתית שהעירייה מטילה.

מבחינת שיקולי ההכוונה והחשיבות הציבורית, התביעה ממחישה את החשיבות של פיקוח וביקורת ציבורית על פעולת הרשות. מדובר בתביעה הנוגעת לציבור גדול של אנשים, מדובר בסכום תביעה נמוך יחסית, דבר היוצר חוסר כדאיות כלכלית מבחינת כל אחד מחברי הקבוצה לבחון את החוקיות של הגבייה.. העובדה כי העירייה לא השמיטה עד היום את האזכור לס' 11(א) בתוספת לצו העיריות אומרת דרשני, ומעלה חשש כי העירייה מותירה לעצמה את הזכות לבחור את שיעור הקנס לפי הגבוה מבין השניים – זה שבצו העיריות וזה שבצו התעבורה.

מבחינת שיקולי תשומה, נטען כי מדובר בתביעה מקורית, שלא קדם לה הליך משפטי קודם שהכשיר את הגשתה. לכן היא היתה כרוכה בסיכון לא מבוטל מצד התובע ובא כוחו.

העירייה טענה בתגובתה כי בהסכם הפשרה צוין מפורשות כי העירייה אינה מקבלת את טענות התובע. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי לאחר התקופה נושא ההסכם, העירייה תהיה זכאית לעדכן את סכום הקנס בהתאם להוראות הדין שיהיו תקפות, ללא כל מגבלה. כן הוסכם כי לענין הגמול, תהיה העירייה רשאית לטעון גם ביחס לעצם החבות.

לפי עמדת העירייה היא אינה רשאית לגבות 105 ₪ היום ולכן ה"וויתור" שלה הוא וירטואלי בלבד. התובע הוא שוויתר על עמדתו העקרונית ויצר מראית עין של ויתור, בעוד שבפועל אין כל תועלת לקבוצת התובעים. טענת התובע כאילו אלמלא הסכם הפשרה היתה העירייה מעדכנת את הקנס, אינה נכונה.

עוד נטען כי במקרה דנן לא הוגשו על ידי הצדדים כתבי טענו מרובים, התובע לא נטל על עצמו כל סיכון מיוחד, והתובע לא פירט כיצד הביאה התביעה לה גנה על אינטרס הפרט או האינטרס הציבורי. העירייה טענה כי לא ברור איך חושבה התועלת הכספית שהושגה לציבור בעקבות הפשרה, והתובע לא צירף כל חישוב לענין זה. העירייה טענה כי התובע לא הביא כל תועלת לציבור, ואף גרם לו נזק משום שבהסדר הפשרה הוא הותיר את שיעור הקנס על העבירה לפי ס' 11(א) לחוק העזר בהתאם לשיעורו היום, והתיר גבייה בעתיד האסורה על פי גישתו בתביעה.

התובע השיב לתגובת העירייה. הוא טען כי הסכם הפשרה הועיל לציבור. כך, העירייה לא כפרה בטענת התובע לפיה מדובר בכ-50,000 עד 70,000 דוחות חניה המוצאים מדי שנה. לתקופה של שנתיים שיעור ההטבה הוא אם כן כפי שהתובע טען. עוד נטען כי העירייה התחייבה בהסכם הפשרה שלא להעלות את שיעור הקנס בגין עבירה לפי ס' 11(א) לחוק העזר למשך תקופה של 24 חודשים ממועד אישור הסכם הפשרה. במסגרת אישור ההסכם על ידי בית המשפט, נקבע כי שיעור הקנס ייוותר בשיעור של 100 ₪, אף שהעירייה לשיטתה היתה יכולה לעדכן את שיעור הקנס לסכום של 105 ₪.

התובע טען כי העירייה לא הודיעה על כוונתה למחוק את האזכור של ס' 11(א) לחוק העזר מצו העיריות וענין זה אינו עולה בקנה אחד עם גרסת העירייה לפיה היא פועלת ותפעל לפי צו התעבורה בלבד. בהסכם הפשרה שמרה העירייה לעצמה את הזכות להעלות את גובה הקנס ללא כל מגבלה. מכאן שאין מדובר בוויתור וירטואלי, טענה המנוגדת גם לכלל הפרשנות הבסיסי לפיו יש לתת להסכמים פירוש מקיים, וחזקה על הצדדים כי התכוונו לפעולה שיש לה משמעות מעשית.

דיון

כעולה מטענות הצדדים, המחלוקת העיקרית ביניהם מתייחסת לשאלת החשיבות הציבורית של הסכם הפשרה. בעוד התובע טוען כי כתוצאה מהסכם הפשרה נחסך לציבור סכום של 500,000 עד 700,000 ₪, טענה העירייה כי להסכם הפשרה אין כל חשיבות ציבורית. זאת משום שהיא ממילא לא התכוונה לגבות סכום של 105 ₪, ולא היתה סבורה כי היא רשאית לעשות כן. לכן הוויתור הנטען של העירייה, הוא וירטואלי בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ