קטרי נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דין של בית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו [כב' השופטת דלית ורד], אשר הרשיע את המערער בעקבות הודאתו ביום 17.05.11 בכך שנהג בשכרות כתוצאה משימוש בסמים ובעבירה של נהיגה בקלות ראש בכך שניסה לעקוף ניידת משטרה וכמעט פגע בה.

באותו יום, 17.05.11, התקיימה ישיבת המענה. הנאשם הורשע, כאמור, בעקבות הודאתו.

טרם להודאה, בית משפט קמא חזר והאיץ במערער לקחת לו ייצוג משפטי, סנגור.

תשובותיו של המערער לבית המשפט היו: "אני לא רוצה עו"ד, אני רוצה לגמור עם זה" וביטויים דומים, גם משהוצע לו סנגור ציבורי, אמר "אני לא מוכן לקבל עו"ד".

בערעורו, אותו הגיש בעצמו ללא סיוע או ייעוץ משפטי, טוען המערער כנגד תקופתה שלילה אותה פסק לו בית משפט קמא בעקבות הודאתו, עשרים חודשי פסילה, שהינם, כידוע, פחות מפסילת המינימום בת השנתיים עפ"י הוראות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

אין בערעורו טענה שהודאתו הייתה הודאת שווא או כי הודה בבית משפט קמא למרות שלא היה אשם.

לאחר הגשת הערעור, בערך כשבוע ימים לפני ישיבת היום, הגיש המערער בקשה לבית המשפט שכאן, לקבל סיוע של הסנגוריה הציבורית.

בנסיבות המקרה, סברתי שראוי לעשות כן, למרות שעסקינן בערעור על העונש.

ברשות בית המשפט הסנגור הציבורי אשר מייצג את המערער, הוסיף בטיעוניו בעיקר את הטענה שלא ראוי היה שמשפטו של המערער יתקיים ללא סנגור ציבורי. הסנגור הציבורי מפנה לכך, שלעמדת המערער היום, לפחות לעבירה של נהיגה בקלות ראש אין הוא מודה, לדבריו, הניידת הייתה בתנועה.

כן מפנה הסנגור הציבורי לעובדה, שבית משפט קמא ציין בגזר דינו עובדות, אשר התובע לא ציין בפניו במסגרת הטיעונים לעונש, כך גם עובדות אלה הקשורות בריכוז הסמים שנמצאו בדמו של המערער, אינם מופיעים בכתבי הטענות, אשר הוגשו לבימ"ש קמא, דהיינו, הבקשה להארכת פסילה מלנהוג עד תום ההליכים בכתב האישום.

אכן, בגדר תעלומה נשארת העובדה איך ידע בית משפט קמא אותן עובדות אשר צוינו על ידו בגזר הדין ולא הובאו לפניו, כך לפחות עפ"י הפרוטוקול, ע"י צד מן הצדדים.

עיון בתשובת הנאשם לאישום בפני בית משפט קמא תראה, שיחד עם אמירותיו שהוא מודה ולא רוצה עו"ד, גם אמר "לא הייתי תחת השפעת סמים", אך במקביל גם אמר שהשתמש קודם לכן בסמים וגם כי החזיק ארבעה גרם בכיסו וכו'.

אין לי שמץ של ספק שבית משפט קמא נהג כראוי. בית משפט קמא נזהר ושאל שוב ושוב את המערער האם הוא רוצה סיוע משפטי ובירר עמו שוב ושוב את השאלה האם הוא מודה או לא מודה במה שיוחס לו.

ההלכה היא, גם מבית המשפט העליון, שאין חובת ייצוג בעבירות בהן הורשע המערער (בנוסף ומעבר להוראות הדין, כלומר, חסד"פ לחוק הסנגור הציבורית שאינן דורשות מינוי סנגור בעבירות אלה), ואפילו ההלכה היא, שהרשעה בהיעדר בעבירה של שכרות אינה מצדיקה כשלעצמה ביטול פס"ד שניתן בהיעדר, כלומר, שחומרת העבירה איננה שיקול באותו עניין.

הנני מאריך בדברים רק משום ששוקל אני האם יש חשש או שמץ של חשש שמא נגרם עיוות דין בעניינו של המערער, ולאחר אותו שיקול, בנסיבות ובדברים שאמר המערער בעצמו לבית משפט קמא, ובהינתן שבית משפט קמא לא נתן משקל בגזר הדין למעשה הנהיגה כשלעצמו אלא רק לנושא הנהיגה בשכרות, ובהינתן עברו התעבורתי של המערער, יחד עם העובדה שעונש הפסילה שנפסק לו קצר מעונש פסילת המינימום, שוכנעתי שעיוות דין כזה לא נגרם ולכן, אינני נעתר לערעור ולבקשה של הסנגור הציבורי, שהנני מודה לו לסייע לנאשם.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשע"א, 14/07/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: