קומר ואח' נ' בנק מזרחי טפחות

פסק דין

1.עניינה של התביעה נזקים כלכליים וגופניים אשר לטענת התובעים נגרמו להם עקב רשלנות הבנק הנתבע בגביית תשלומי המשכנתה בגין שתי הלוואות שנטלו.

ראשיתה של התביעה בתביעת התובעת שהוגשה ביום 11.11.10 על סך 21,250 ₪ בה פירטה התובעת טענות שונות בנוגע לגביית יתר של תשלומי המשכנתה משנת 1998. לאחר שהמשיכה את בירוריה מול הנתבע ניתנה רשות להגשת כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה מפנה התובעת לטעויות נטענות של הבנק במשך שנות ההלוואות. מתואר ארוע מאוקטובר 2004 בו שולם סך של 1972 ₪ אשר לא נקלט במחשב הבנק וגרם לאחת מההלוואות לעבור לפיגור. נטען כי לצורך תיקון המעוות נאלצה התובעת לשאת בעלויות כספיות ואף הוחמר מצבה הרפואי.

לטענתה עקב התשלום העודף באחת מההלוואות נוצר שלא בצדק פיגור בהלוואה השניה וזאת בשנת 2006 ואף בשנת 2009 ארעה טעות נוספת עת תשלום שיועד לשתי ההלוואות הוזן בטעות לאחת ההלוואות ונוצר חוב פיגורים. לטענת התובעים הנתבע לא פעל לתיקון המעוות ונגרמו לתובעת הוצאות מרובות ועגמת נפש עד שהוסדר העניין. כתב התביעה המתוקן כולל חמישה ראשי נזק, הוצאות יועצים בהם נשאו התובעים, תשלומי יתר משנת 2000, חיוב בריבית יתר נוכח העדר אפשרות למחזור הלוואת התובע, עלויות של עמלות והוצאות נלוות ונזק גופני "מוסרי" בסך 8,000 ₪.

2.הנתבע טען כי לא נפל דופי בהתנהלותו והתובעת הינה מתלוננת סדרתית, אשר מחמת ריבוי בקשותיה נאות בסופו של יום הבנק לבטל את הפיגור בהלוואה אשר החל כסך של 500 ₪ והגיע לסך של 1,931 ₪ וזאת כדי למנוע את עלות בירור תלונותיה החוזרות ונשנות.

לגופו של עניין נטען כי התשלום באוקטובר 2004 נעשה בבנק הדואר ולא הגיע ליעדו. לאחר שאותר התשלום זוכתה ההלוואה בערך יום התשלום מבלי שחוייב החשבון בגין הפיגורים. אשר לפיגורים משנת 2006 נטען כי נולדו לאחר שהתובעת הגדילה את ההחזר החודשי לבקשתה ולא עמדה בתשלומים. הבנק הדגיש כי לא ניתן להעביר תשלומים עודפים בין ההלוואות ולמרות שהיה עודף של 1,257 ₪ בתשלומי הלוואת התובעת לא ניתן היה לזכות את הלוואת התובע עד שהתקבלה הוראה בכתב לעשות כן.

3.לאחר עיון בכתבי הטענות ונספחיהם, עולה כי מדובר בתביעה המנוסחת באופן מכביד, תוך הצגת ריבוי נתונים לא רלבנטים באופן שניתן להגדירה כתביעה טרדנית. בכתב התביעה המקורי עולה כי התובעת, או בתה המנהלת עבורה תביעה זו, סברו כי קיימות טעויות בחיוב החודשי של ההלוואות ומסיבה זו הפסיקו את הוראת הקבע לתשלום. בעשותם כאמור, גרמו לכך כי נוצר הפיגור הראשון עקב תשלום אשר לא הגיע ליעדו מבנק הדואר. לא הוכח כי נפל פגם בהתנהלות הבנק ומאחר ובסופו של יום זוכתה ההלוואה במועד התשלום המקורי לא נגרם לתובעים נזק.

הוא הדין ביחס לטענות למעבר כספים בין ההלוואות השונות. התובעים לא הצליחו לסתור את נתוני החוב בתדפיסי הבנק או את טענת הבנק כי נוצרו פיגורים באחת ההלוואות עקב תשלומי חסר. לא הוכחה רשלנות מטעם הבנק באי העברת תשלום עודף בהלוואה אחת לשניה. הבנק פעל בהתאם לנהלים ולמרות הפניית התובעת לתלונות שהגישה, לא הפנתה לממצא אחד אודות מחדל שנמצא בפעולת הבנק.

בכל הנוגע לתביעה לפיצוי בגין תשלומי יתר משנת 2000, מעבר לעובדה כי התיישנה, לא פורטה כנדרש הטענה. לצורך סתירת נתוני המחשב של הבנק יש להצטייד בחוות דעת חשבונאית המנתחת את כל הנתונים והמצביעה על מקור הטעות בחישובי הבנק. מדובר בנטל הוכחה כבד אשר התובעת לא עמדה בו.

גם העילה לחיוב יתר בריבית על התובע מאחר ולא ניתנה לו הזכות להפחית את הריבית בהלוואתו עקב הפיגורים, לא הוכחה. מדובר בטענה כללית ולא ברורה אשר אינה נתמכת בחוות דעת ערוכה כדין. אף חוות הדעת שצורפה לכתבי הטענות אינה ערוכה כדין ולא נשענת על נתונים מהימנים ואין ליתן לה כל משקל. יוער כי לא הוצג הבסיס המשפטי לזכות להפחתת אחוזי הריבית בהלוואה או הבסיס העובדתי לכך כי "מחזור" ההלוואה נמנע עקב הפיגורים בה. ממילא שיעור הפיגורים היה מצומצם ולו ניתן היה למנוע את הנזק הנטען בהוצאה נמוכה, לא עמדו התובעים בחובת הקטנת הנזק.

לא ניתן לקבל את הטענות לפיצוי בגין התדרדרות במצבה הרפואי של התובעת. ראשית, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף יש לתמוך בחוות דעת רפואית. שנית, לא הונח קצה חוט לקשר סיבתי בין מצב רפואי, שלא הוכח, לבין התנהלות הבנק. ככל שמדובר בתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, לא מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה. דווקא התנהלות התובעים מעידה על טרדנות יתר. בגין טענות זניחות משקיעים הם זמן ומשאבים העולים על היקף העוולה שטוענים שנגרמה להם. מדובר במקור בפיגורים בהיקף מצומצם ולו היו דואגים התובעים להסדרת העניין היו נחסכות מהם ההוצאות הנתבעות ועגמת הנפש המתוארת.

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה. נוכח התנהלות התובעים ראוי היה לחייבם בהוצאות, אולם מאחר ומבחינת השירות שהעניק הנתבע בזמן אמת, ניתן היה להפנות את התובעת תוך זמן קצר יותר לסיבה בגינה חוייבה אחת ההלוואות בגין פיגורים, אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ג, 27 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.