קומימי נ' ברוך ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.12.09 שבה היו מעורבים רכב התובע מסוג וולקסואגן טרנספורטר ורכב הנתבעת מסוג סוזוקי סויפט שהיה מבוטח בעת התאונה על ידי הנתבעת 2.

2.לדברי התובע הוא נסע אחרי רכב אחר ופתאום קפץ כלב לפני אותו רכב – התובע הצליח לבלום אך הנתבעת שנסעה אחריו נכנסה ברכבו מאחור ודחפה אותו לרכב לפניו.

שלושת כלי הרכב נסעו בנתיב השמאלי וברכב התובע ילדים שאותם הסיע לבית הספר.

לרכב התובע נגרמו נזקים לחלק האחורי ולחלק הקידמי.

התובע בעתירתו הסתמך על 2 דו"חות של השמאי.

הראשון ממועד התאונה מגלה 2 מוקדי נזק קדימה ואחורה בסכום כולל של כ – 3,000 ש"ח. ודו"ח נוסף מיום 7.4.10 שנערך עקב תקלה ברכב, במהלך הבדיקה התגלה נזק מהתאונה שלא היה גלוי בעת הדו"ח הראשוני בסכום של 6,485 ₪.

3.לנתבעת גירסה שונה. היא נסעה בנתיב הימני ובינה לבין הרכב לפניה היה מרחק סביר ובטוח - אולם התובע נכנס בינה לבין הרכב הנוסף באופן פתאומי ומיד בלם ולכן לא היתה לה כל אפשרות שלא להתנגש בו . היא טוענת נמרצות ששמעה רעש של התנגשות בין רכב התובע לבין הרכב לפניו לפני שהיא התנגשה ברכב התובע. לכן לא יתכן שהרכב הקטן שלה דחף את רכב התובע. למעשה , התובע הוא זה שלא שמר על מרחק סביר, וגרם לתאונה

שהתרחשה עקב מעשיו.

בעת התאונה טען התובע שלא יכול לפתוח את המטען האחורי, אך אבא של הנתבעת הגיע וצילם את המטען שנפתח בלחיצת כפתור.

4.לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א.כללית גירסת הנתבעת היתה משכנעת יותר מאשר דברי התובע.

ב.אם יש לסמוך על דו"ח השמאי, נגרמו נזקים משמעותיים בחלק הקידמי הפנימי של רכב התובע – אך לא יתכן כי רכב קטן כמו זה של הנתבעת יצליח להדוף את הטרנספורטר של התובע ולגרום נזק כה מהותי.

ג.שוכנעתי שהתובע "התברג" בין רכב הנתבעת לבין הרכב לפניו בצורה רשלנית ומיד נאלץ לבלום – פגע ברכב לפניו ומבחינת הנתבעת לא היתה לה כל אפשרות להתחמק מההתנגשות.

5.אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, יב' חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.