קולן נ' קולשוב ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 16.2.09 בחיפה.

2.התובעת מסרה בעדותה, כי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נסע אחריה. היא רצתה להחנות מצד שמאל של הכביש, ועל כן אותתה, וידאה כי היא יכולה לבצע הפניה בבטחה, ופנתה שמאלה. הנתבע הגיע מאחוריה במהירות, ופגע ברכבה בדלת הנהג. התובעת מסרה, כי בעת שהחלה לבצע את הפניה שמאלה, היה הנתבע במרחק ניכר מאחוריה, אולם הוא הגביר מהירות ופגע בה בעוצמה, ולכן היא נפצעה ולרכבה נגרם נזק של אובדן מוחלט. התובעת הכחישה את טענת הנתבע, כי נסעה ללא אורות דלוקים.

3.הנתבע מסר בעדותו, כי ראה את רכב התובעת בעצירה. הוא לא ראה אורות דלוקים, ואף לא ראה איתות. רכב התובעת חסם לו את נתיב הנסיעה, ולכן אותת שמאלה ועבר לנתיב הנגדי על מנת לעוקפו. הוא האט את מהירות נסיעתו בזמן העקיפה. בשלב זה ביצעה התובעת פניה שמאלה, והוא התנגש בה.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד את גרסתו ביחס לאופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי בתמונות ובמסמכים שהוגשו לביהמ"ש. באשר לעובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מעדיפה אני את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע. גרסת הנתבע, כי נסע במהירות נמוכה אינה עולה בקנה אחד עם הנזק שנגרם לרכב התובעת, כפי שנראה בתמונות שהוגשו, נזק המצביע על פגיעה בעוצמה ולא במהירות נמוכה. כמו כן, בתמונות ת/5 ות/8 ניתן לראות, כי האורות ברכב התובעת דלוקים. איני מקבלת את טענת הנתבע, כי האורות הודלקו לאחר התאונה, שכן אין זה סביר שבחשיכה ששררה באותה שעה, כפי שמלמדות התמונות, נסעה התובעת ללא אורות.

5.לאור זאת אני קובעת, כי האחריות לתאונה מוטל על הנתבע, אשר לא הבחין בכך שהתובעת מאותתת ופונה שמאלה, וניסה לעוקפה במהירות.

6.נזקי התובעת הם: הפסד פרמיה – 2,456 ₪. ראש הנזק של הפסד הנחת היעדר תביעות, בגינו תובעת התובעת 1,500 ₪, לא הוכח. התובעת תובעת סכום של 1,000 ₪ בגין "טרחה ועגמת נפש", ואולם בתביעות מסוג זה, שענינן נזקי רכוש, אין מקום לפסיקת פיצויים עבור ראש נזק זה.

7.אשר על כן הנני מורה, כי הנתבעים ישלמו לתובעת סכום של 2,456 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסכום של 400 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

8.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ט אדר תש"ע, 15 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.