קוטלר נ' גלובל נטוורקס בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה ע"ס של 15,900 ₪ שעניינה שליחת דברי פרסומת במייל ללא הסכמת התובע ובניגוד להוראות סע' 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) (להלן: "החוק") התשמ"ד 1982 – תיקון מס' 40 התשס"ה – 2008.

לטענת התובע הוא קיבל דברי פרסומת משני אתרים השייכים לחברת "גלובל נטוורקס" והם : "בליינדייט" ואתר "חברה".

על פי גירסתו הוא פנה מספר פעמים לאתרים אלו על מנת שיסירו אותו מרשימת התפוצה, ולאחר שפניותיו לא נענו, פנה ביום 5/12/09 לשרות הלקוחות של האתר בליינדייט ואלה התעלמו ממנו.

זאת ועוד מוסיף התובע ואומר כי ביום 6/12/09 קיבל מכתב שבו נאמר כי כתובת הדואר האלקטרוני שלו הוסרה מרשימת התפוצה.

זאת ועוד באותו יום, כלומר ביום 5/12/09 פנה לאתר חברה בבקשה זהה, אך זו מקשה והקשתה עליו ללא צורך וכתובתו טרם הוסרה עד ליום הגשת התביעה.

מבקש התובע בתביעתו לחייב את הנתבעת בפיצוי כספי כפי שקבוע בחוק ובגין כל הודעה שנשלחה מבקש הוא 800 ₪.

מנגד טוענת הנתבעת כי התובע נרשם לאתר בליינדייט ועל פי תקנון האתר, אשר להם הסכים התובע, מאפשר למפעילי האתר לשלוח למשתמשים דיוורים בעלי אופי פרסומי.

אשר על כן סבור נציג הנתבעת כי הנתבעת פעלה כחוק.

זאת ועוד, טוען נציג הנתבעת ומוכן להודות כי החברה שלחה 3 דיוורים לאחר בקשת ההסרה מטעם התובע.

ביום 27/5/08 התקבל תיקון לחוק התקשורת, וסע' 30 א' שנכנס לתוקף ביום 1/12/08, כל תכליתו לשים קץ לתופעה של גופים שונים פונים לנמעני דואר אלקטרוני ומציעים להם הצעות שרות שונות. וזאת, גם לאחר שהנמען כבר לא מעוניין בכך ולאחר שאף שולח הודעה להפסיק עם הפרסום.

החוק רואה בהפרת הוראות אלה כעוולה אזרחית בהתאם לפקודת הנזיקין. לבית המשפט הסמכות לקבוע פיצוי כספי ללא הוכחת נזק עד לסך של 1,000 ₪ בגין כל פרסום.

על פי הסעיף האמור מי שמשגר דבר פרסומת באמצעות המייל וללא הסכמה מראש ובכתב של הנמען, מפר את הוראת החוק. התיקון גם קובע כי למפרסם לא תהא הגנה במקרה ששוגר דבר פרסומת לאחר שניתנה למפרסם הודעת סרוב מאותו הנמען.

מטעם הצדדים הובאו בפני כתבי הטענות על נספחיהם, עיינתי בהם ושמעתי את העדויות כפי שהובאו בפני. כבר עתה אומר כי העדפתי את גירסתו של התובע על פני גירסתה של הנתבעת.

ובמה דברים אמורים, נציג הנתבעת ציין כי התובע נרשם לאתר, ושנשאל אם יש לו ראיה לכך, השיב כי אין לו כל ראיה כי הרי מדובר במייל וברישומי מחשב.

ואני שואלת את עצמי האם לא ניתן להוציא אסמכתא גם בעידן המחשבים, כי ברי בעיני בעידן של היום להוציא רישום שהרי בענייננו, לא היה מוצג בפני בית המשפט ראיה מעין זו, אזי יתכן שהיתה נחסכת כל הדרך עד הלום.

זאת ועוד, אני רואה לומר כי האמנתי לגירסתו של התובע, כי פנה ב- 5/12/09 לבליינדייט בבקשה להסיר עצמו מרשימת התפוצה גם לאחר שפנה המשיכה הנתבעת לשלוח דברי פרסום. האמנתי לו כי ממש באותו יום פנה בבקשה גם לאתר חברה על מנת להסיר את עצמו מרשימת התפוצה, אך נתקל בקשיים טכניים, ולא יכל לקבל אישור על כך כי שמו הוסר.

לאחר ששמעתי את כל אשר הובא בפני ושקלתי את הדברים ,כפי שציינתי עדותו של התובע נמצאה בעיני אמינה ומהימנה ועל כן דין התביעה להתקבל אך לא במלואה.

השתכנעתי כי אכן עסקינן ב-19 הודעות פרסום, הראיות שהביא בפני התובע היו משכנעות וכן אף עדותו.

אשר על כן אני פוסקת בעבור כל הודעה סך של 500 ₪.