קוז'וקרו נ' וילאג'

החלטה

בפני בקשת הנתבעת-המבקשת למחיקת תביעת התובע-המשיב על הסף משום שהמבקשת אינה אישיות משפטית.נוסף על כך נטען בכתב ההגנה להעדר סמכות מקומית ונתבקשה העברת הדיון לאילת.כן נטען כי תביעת התובע עולה כדי"זוטי דברים" כמשמעם בסעיף 4 לפקודת הנזיקין(נוסח חדש) התשכ"ח-1968 ומשום כך יש לדחות את התביעה על הסף.

אמנם המבקשת לא טענה דבר לעניין הסעד של אכיפה שבקש התובע בתובענה בסעיף 19א אולם החלטתי מיוזמתי להתייחס גם לעניין זה.

בהתאם להחלטת כב' השופט עמית כהן מיום 17.2.2011 התבקש המשיב ליתן תגובה לבקשה זו אולם תגובה כזו לא הוגשה.

עניינה של תביעה זו עפ"י כתב התביעה הוא אירוע ,שלטענת התובע התרחש בחניה של מלון הנתבעת באילת. במסגרת אותו אירוע,כך נטען,נפגע התובע בחניית בית המלון כתוצאה מכך שמכוניתו עלתה על לוח פח אשר לטענתו הוצב ע"י המלון ברשלנות על פתח בור בכביש הגישה לחניית המלון.

לעניין טענת המבקשת באשר לסעיף 4 לפקודת הנזיקין: -

סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968, קובע:

"4. מעשה של מה בכך לא יראו כעוולה מעשה שאילו היה חוזה ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך".

טענת "זוטי דברים" הנטענת בבקשת המבקשת, הינה הגנה העומדת לנאשם במשפט פלילי בהתאם לסעיף 34 יז' לחוק העונשין, שבו נאמר: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך". לפיכך, אין הטענה רלוונטית לענייננו.

אין קשר בין האמור בסעיף 4 לפקודת הנזיקין, לבין טענת זוטי דברים, ועל המבקשת יהיה להביא ראיות להוכחת טענתה לתחולת סעיף 4 הנ"ל.

לעניין טענת המבקשת, לפיה היא אינה אישיות משפטית, הלכה ידועה היא כי בתי משפט נוהגים גמישות בתיקון כתבי טענות, כדי שכל צד יורשה לתקן את כתב טענותיו כפי שנדרש באופן סביר כדי להציג כהלכה את עניינו במשפט. לא תימחק תביעה על הסף אם ניתן לתקן את כתב הטענות כך שיגלה עילה.

לאור הגישה הליברלית בה נוקטת הפסיקה, בעניין תיקון כתבי טענות, אם יבקש התובע לתקן את כתב התביעה – יותר לו לעשות כן, ובהתחשב בעובדה שאין לצפות מאדם המתארח בבית מלון, שיידע את פרטיו המדוייקים של בית המלון ו/או האישיות המשפטית העומדת מאחוריו.

לעניין שאלת הסמכות המקומית: -

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 קובעת:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;