פסק דין
בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעות, לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לה עקב פגיעת רכבה בתאונה, שבה היו מעורבים רכבי הצדדים.
על פי כתב התביעה, ביום 03.09.10, התובעת עמדה עם רכבה ברח' קומוי, ונתנה זכות קדימה לרכבים שבאו מצד שמאל. בזמן זה, רכבה של הנתבעת 1 הגיע מאחור ופגע ברכב התובעת בחוזקה.
במועדים הרלבנטיים לתאונה, רכבה של הנתבעת 1 היה מבוטח אצל הנתבעת 2.
עקב התאונה, התובעת קיבלה ממבטחת רכבה את תגמולי הביטוח בגין הנזקים שנגרמו לרכב, ואילו התביעה שבפניי הינה לקבלת פיצוי בגין ההשתתפות העצמית ששולמה על ידי התובעת עקב הפעלת הפוליסה שבבעלותה.
התובעת שילמה השתתפות עצמית בסך של 665 ₪, והשתתפות עצמית עבור ירידת ערך בסך של 1,833 ₪, כך שסכום התביעה עומד על סך של 2,498 ₪.
הנתבעות לא חלקו על עצם אירוע התאונה כפי שנטען בכתב התביעה, אך לטענתן, הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה לא נגרמו עקב התאונה, ואין בינם לבין התאונה קשר סיבתי כלשהו. להוכחת טענתן זו, הנתבעות צירפו חוות דעת של בוחן תנועה.
כעולה מחוות דעת השמאי מטעם התובעת, ומחוות דעתו של בוחן התנועה מר וולמרק רפי שמטעם הנתבעות (להלן: חוות דעתו של וולמרק"), רכבה של התובעת נבדק במוסך וצולם ביום 05.09.10. היינו, מדובר בתקופה קצרה מאוד וסבירה מאוד (יומיים לאחר התאונה) בין מועד התאונה לבין מועד בדיקת הנזק ותיקונו. זאת ועוד, התאונה ארעה ביום ששי בבוקר, ועל כן, רכב התובעת הוכנס למוסך ביום ראשון, לאחר שעמד יומיים בחניית הבית (ראו: עדותה של התובעת בעמ' 3 לפרוטוקול, שורה 5).
בחוות דעתו של וולמרק נקבע כדלקמן: " ברכב צד ג' (הכוונה לרכב התובעת) תועד נזק בחלקו אחורי במרכז הפגוש, הנזק מלווה במעיכת פח אחורי, עיוות רצפת תא מטען ופח אחורי. מעיון בתמונות השמאי ניתן להבחין כי פגוש אחורי לא התנתק ממקומו וכי נמצא עיוות ברוחב אשר אינו עולה על 20 ס"מ, כמו כן נמצא עיוות קל ברצפת תא המטען, המלמד כי האימפקט היה במרכז פגוש אחורי. לא מצאתי כל תיעוד לנזק בדלת תא המטען וכן בגובה הסמלים ברכב צד ג'. מעיון בדו"ח שמאי רכב המבוטח (הכוונה לרכב הנתבעת 1) וכן בתיעוד הנזק ניתן לראות כי הנזק היחיד הינו בכיפוף לוחית הרישוי, בגינה אושר החלפת הלוחית, בנוסף נגרם שפשוף קל בפגוש הקדמי בצמוד ללוחית הרישוי, לפיכך אישר השמאי צביעת הפגוש. ממדידת גבהים שערכתי לרכבים הזהים בדגמם לרכבים המעורבים, מצאתי כי גובה עליון של פגוש רכב טויוטה (היינו, מסוג רכב הנתבעת 1) הינו 54 ס"מ, לעומת זאת גובה עליון של פגוש אחורי ברכב מזדה (היינו מסוג רכב התובעת) הינו 51.5 ס"מ, כלומר רכב חזית הטויוטה מעט גבוה מחלקו האחורי של המזדה ולכן במידה ורכב הטיוטה פוגע עם חזיתו בחלקו האחורי של המזדה ובעוצמה שתיעד השמאי כהן אשר (הכוונה לשמאי מטעם הנתבעות), הרי ברכב המבוטח יגרם נזק ללוחית הרישוי. הנזק אשר נגרם לרכב המזדה אינו תואם בצורתו לנזק שנגרם לרכב הטיוטה, אזור לוחית הרישוי ברכב הטיוטה הינו שטח ישר יחסית ואילו הנזק ברכב המזדה הינו מעיכה כתוצאה ממגע עם פינת רכב ו/או לחילופין מעמוד בנסיעה לאחור. ערכתי מדידה לגובה מכסה תא המטען ברכב המזדה ומצאתי כי הינו בגובה של 55 ס"מ מפני הכביש, בנוסף לכך מכסה תא המטען מרוחק מחלק חיצוני של הפגוש ב- 4 ס"מ, כלומר ע"מ לגרום נזק למכסה תא המטען יש צורך לדחוף את הפגוש האחורי 4 ס"מ לפנים. במידה ואכן היה נגרם נזק למכסה תא המטען היה צריך להימצא נזק תואם בגובה ובעוצמה ברכב המבוטח, בפועל לא נמצא כל נזק הדומה לכך".
חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם הנתבעות מתעלמת מנתון חשוב מאוד, הלא הוא הבדל המסה בין שני הרכבים המעורבים בתאונה. לא מן הנמנע, כי פח רכב המזדה חלש יותר מפח רכב הטיוטה, ומשקלו של רכב המזדה קל יותר ממשקלו של רכב הטיוטה, כך שהבדל זה מוביל להבדל באפקט האימפקט על כל רכב משני הרכבים. כאמור לעיל, חוות דעתו של בוחן התנועה אינה מתייחסת להבדל זה, ועל כן, ולו מטעם זה בלבד, אין בידי לקבל את קביעתו של בוחן התנועה מטעם הנתבעות.
לא זו אף זו: כעולה מחוות דעתו של וולמרק, פגוש רכב הנתבעות גבוה במעט מפגוש רכב התובעת. בנסיבות, סביר יותר להניח, כי התנגשות פגוש רכב הנתבעת בפח רכב התובעת (בתא המטען) אכן גרמה לנזק חמור יותר ברכב התובעת, שכן פגוש הרכב חזק יותר מהפח ומיועד למניעת נזקים עקב התנגשות, והראיה לכך, הנזק ברכבה של הנתבעת היה קל ואילו הנזק ברכב התובעת היה חמור יותר. הנזק שנגרם לרכב התובעת (מעיכת פח אחורי, מעיכה ברצפת תא המטען, ומעיכה בפגוש אחורי) מתיישב עם הפרשי הגובה בין הרכבים ועם העובדה כי ההתנגשות ארעה בין פגוש רכב הנתבעת (החלק החסין מפני פגיעות) לבין פח ופגוש רכב התובעת.
התובעת העידה כי רכבה לא היה מעורב בתאונה אחרת כלשהי. עדותה של התובעת יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותה של התובעת לא נסתרה כלל וכלל על ידי הנתבעות ואף נהפוך הוא, שכן הנתבעת 1 בעצמה לא הצליחה לאשר את טענת הנתבעות שלפיה הנזק שנגרם לרכב התובעת כפי שהשתקף בתמונות לא נגרם ביום התאונה, הנתבעת 1 הוסיפה וציינה, כי היא התמקדה בנזק שנגרם לרכבה ולא בנזק שנגרם לרכב התובעת (ראו: פרוטוקול הדיון, שורות 27-29). מנגד, התובעת ידעה לספר, ללא כל היסוס, כי ראתה שהפגוש נמעך ואף לא הצליחה לפתוח את תא המטען (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 2).
זאת ועוד, הנתבעות לא הביאו ולו בדל ראיה אחת להוכחת טענתן בדבר מעורבותו של רכב התובעת בתאונות אחרות.
מכל המקובץ לעיל, ברי כי הנתבעות לא הצליחו לסתור את טענות התובעת, ועל כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 2,498 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, וכן בתוספת סך של 350 ₪ בגין הוצאות משפט.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ב, 08 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.