קוגן נ' אצל בועז בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי בקשה לחייב את "בית המשקאות של נפתלי בע"מ", (להלן: "המשיבה"), להעביר לקופת הפירוק את כספי החברה שבפירוק, "אצל בועז בע"מ", (להלן: "החברה"), השייכים לחברה. עסקינן בכספי החברה שהיו מצויים בידי צד ג', לאומיקארד בע"מ. הכספים עוקלו לבקשת המשיבה, נושה של החברה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. לבקשת המשיבה, הורתה כב' רשמת ההוצאה לפועל ביום 7.11.03 על העברתם לב"כ המשיבה (להלן: "הצו").

עו"ד קוגן, שמונה תחילה כמפרק הזמני של החברה, ועם מתן צו הפירוק ביום 27.1.14, מונה כמנהל זמני לנכסי החברה הגיש את הבקשה שלפני נגד המשיבה.

אין ספק שבעת מתן הצו, היה בתוקף צו לפירוק זמני של החברה, שניתן עוד ביום 13.8.12 במסגרת תיק פירוק של חברת אחות בשם "גלינה בר בע"מ" (פר"ק 1007/12) ולפיו מונה עו"ד קוגן גם כמפרק זמני של החברה. בית המשפט הורה ביום 23.10.13 כי צו הפירוק הזמני יבוטל אך הוסיף וקבע שהביטול יכנס לתוקף ביום 30.10.13, על מנת לאפשר למבקשת הפירוק להגיש את בקשת הפירוק בתיק עצמאי. ביום 29.10.13 ניתנה החלטה בתיק פר"ק 38444-10-13 לפיה הואיל ועו"ד קוגן שימש כמפרק זמני של החברה במסגרת תיק הפירוק של חברת "גלינה בר בע"מ", אזי הוא מתמנה כמפרק זמני של החברה. משכך, קיים רצף של הליך פירוק זמני של החברה מאז 13.8.12.

בנסיבות אלה, לא היה מקום שהמשיבה תפנה לראש ההוצאה לפועל ביום 5.11.13 לרשמת ההוצאה לפועל ותבקש את מימוש העיקול והעברת הכספים לבא כוחה, עו"ד פרג'. לא כל שכן, בא כוח המשיבה היה מודע לכך שקיים צו פירוק זמני שעמד בתוקף, זאת ידע בין היתר מהחלטת בית משפט זה מיום 30.10.13, בה נאמר במפורש שהמפרק הזמני ימציא בקשה שהגיש בנוגע לביטול צ העיקול לקופת הפירוק, החלטה שהומצאה לו בו ביום. לא למותר לציין כי המשיבה המשיכה להתנהג כאילו לא ביקשה את מימוש כספי העיקול, כך בתגובה לבקשה מיום 20.1.14 טען עו"ד פרג' בתצהיר כי למשיבה כספים שמצויים בידי לאומיקארד בע"מ, בשל עיקול וכי היא מתנגדת לביטול צו העיקול ודוק. הרי המשיבה נטלה את כספי העיקול שבועות קודם לכן ? לא כל שכן, בדיון לפניי ביום 27.1.14 במעמד הצדדים, הודיעה המשיבה באמצעות ב"כ כי היא מתנגדת לביטול צו העיקול, כאשר באותה עת כבר היה ידוע לה היטב שכספי העיקול מומשו.

ההסבר שניתן על ידי המשיבה בתגובתה שלא נתמכה בתצהיר, לאו הסבר הוא. גרסתה, יש להבחין בין סוגית מימוש העיקול לבין ביטול העיקול, היא טענה מלאכותית שאין בידי לקבלה. גם אם היה ממש בטענה, שומה היה על המשיבה להבהיר לבית המשפט את הדברים בעת התרחשותם, ובוודאי לא להציג מצג כביכול הכספים עדיין מעוקלים.

ללא קשר, שעה שהיה צו פירוק זמני תקף, מוקנים כל נכסי החברה לקופת הפירוק ואין מקום להקנות עדיפות לנושה פלוני, גם אם מדובר בנושה שעיקל כספים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. כאמור, צו הפירוק הזמני היה בתוקף זמן ניכר קודם לבקשת המשיבה למימוש כספי העיקול והוא ממשיך לחול ברציפות עד החלטה אחרת. אוסיף שאין ממש בטענת המשיבה שצו פירוק הזמני לא היה תקף שכן אין בעובדה שהוא ניתן בתחילה בתיק של חברת האחות ואחר כך נמשך בתיק העצמאי של החברה, כדי לאיין את תוקפו מלכתחילה. לכן, גם אם לא ידעה המשיבה על צו הפירוק, בניגוד לממצאים העובדתיים, שומה עליה להשיב את כספי החברה שניטלו על ידה.

לכן, ניתן בזאת פסק דין המחייב את המשיבה לשלם למנהל המיוחד את מלוא הכספים שהועברו לה, מתיק ההוצאה לפועל ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום העברתם למשיבה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשא המשיבה בהוצאות המפרק הזמני בסך 7,500 ₪.

המנהל המיוחד מוסמך לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיבה לגביית פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.