קובלרצ'יק ואח' נ' כלל וסע ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקי תאונה מיום 11/8/09.

התובעת טוענת, כי בעת שעצרה לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכי רגל לעבור, פגע בה רכבו של הנתבע 2 וגרם לנזקים לרכבה. לטענת התובעת, היא הבחינה כי הנתבע 4 פגע ברכב הנתבע 2 , אך אף לא אחד מהם נטל אחריות לתאונה ולנזקיה ולפיכך נתבעו שניהם על ידה.

הנתבעת 1 הינה המבטחת של הנתבע 2.

הנתבע 2 טוען כי עצר את רכבו אחרי רכב התובעת וכי הנתבע 4 אשר הגיע מאחוריו פגע בו והדפו על רכב התובעת וכתוצאה מכך נגרמו נזקיה של התובעת.

הנתבעת 3 הינה המבטחת של הנתבע 4.

הנתבע 4 טוען כי הגיע למקום התאונה , הבחין כי רכב הנתבע 2 פגע ברכב התובעת , אך לא הספיק לבלום ופגע באחורי רכבו של הנתבע 2 , פגיעה קלה במיוחד.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ונותרו דבקים איש איש בגירסתו לאירועי התאונה.

מטעמה של התובעת, העידה היא עצמה ועדותה מעלה את שאלת הנזק בעוצמה לא פחותה משאלת החבות. מעיון במסמכים אשר הציגה התובעת, עולה כי הרכב תוקן זמן רב לאחר התאונה והחשבונית אשר הוציא המוסך הינה מיום 21/1/10 . החשבונית אינה כוללת פרטי התשלום אשר בוצע ולפיכך אינה מהווה אסמכתא לפרעונה. יתרה מזו, חוות דעת השמאי הוצאה רק ביום 16/2/10 וחלקים נכבדים ממנה נושאים את הכותרת טיוטה (ראה למשל סיכום חוות הדעת , תחשיב ירידת הערך ותחשיב ערך הרכב) בחלק מן המקומות אף מצויין כי המסמך מהווה טיוטה בלבד ואינו יכול לשמש כמסמך משפטי כהגדרתו בחוק (ראה עמ' 2 לחוות הדעת). התובעת לא הבהירה בעדותה עניין זה , אלא שבה ועמדה על תביעתה לקבלת מלוא הנזק הנטען על ידה ועמדה על כך כי שילמה למוסך 8200 ₪ וכן 850 ₪ לשמאי הרכב.

הנתבע 2 העיד וטען כי נסע לאט אחרי התובעת , כאשר רכבו של הנתבע 4 פגע בו והדפו על רכב התובעת.

הנתבע 4 העיד וטען, כי הגיע כבר לאחר שהתאונה בין רכב הנתבע 2 לתובעת כבר התרחשה , אך לא הספיק לבלום ופגע פגיעה קלה מאד ברכב הנתבע 2. הנתבע 4 טען כי נסע במהירות איטית ועל אף העובדה כי לרכב הנתבע 2 ארגז גבוה , הבחין בכך כי הוא פגע ברכב התובעת.

שני הנתבעים נסעו לאט עפ"י עדותם , ברם איש מהם לא הצליח , על אף מהירות נסיעתם זו לבלום במועד המתאים ולמנוע את התאונה. אין זאת אלא, כי גירסתם זו של שני הנתבעים אינה מתיישבת עם השכל הישר ותנאי הדרך. גירסתו של הנתבע 4 לפיה כאשר הגיע למקום כבר הבחין כי התאונה בין הנתבע 2 לתובעת התרחשה, איננה סבירה בעיני , באשר לו אכן היה בנסיעה איטית כנטען על ידו ובהבחינו בתאונה אשר לטענתו כבר התרחשה , כי אז היה סיפק בידו לבלום במועד. אין זאת אלא כי הנתבע 4 נטל חלק בגרימת הנזקים אשר נגרמו לרכבה של התובעת, לאחר שהנתבע 2 , אשר לא שמר מרחק סביר מן התובעת , גרם להם. נראה כי התובעת עצרה את רכבה לפני מעבר החציה , כאשר הנתבע 2 אשר לא שמר מרחק הימנה , פגע ברכבה מאחור ואילו הנתבע 4 אשר אף הוא לא שמר מרחק וספק בליבי אם אכן נסע לאט , פגע בו והחמיר עוד את הנזק אשר נגרם מרכב הנתבע 2 לרכב התובעת.

הנה כי כן, אני קובעת כי הנתבעים 2-4 אחראים יחד ולחוד לנזקיה של התובעת.

אשר לסכום הנזק- התובעת אשר עליה נטל ההוכחה, לא השכילה להפריך התמיהות אשר עלו מחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה. גם אם הייתי נכונה לקבל הסבריה באשר לסוכנת הביטוח אשר התרשלה בטיפול וכתוצאה הוכנס הרכב מאוחר למוסך לתיקון , הרי שלא ניתן להתעלם מכך כי המוסך מוציא חשבונית לתיקון וחודש אחר כך יוצאת חוות דעת שמאי המעריכה את הנזק בדיוק באותו הסכום. השמאי אינו מציין אימתי בדק את הרכב , חוות דעתו היא בגדר טיוטה ולא ניתן להסתמך עליה בהערכת נזקיה של התובעת.

לאחר שבחנתי ובדקתי בדבר , אני מעריכה את נזקי התובעת בגין התאונה על דרך האומדנה בסך של 6000 ₪.

סכום זה לא כולל ירידת הערך , אשר לא ניתנה חוות דעת השמאי לגביה (מסומן כטיוטה) ומשום אופן העריכה התמוה של חוות הדעת , ספק אם היא נערכה עבור ביהמ"ש ומשום כך איני כוללת שכ"ט השמאי בגדר נזקי התובעת.

משכך קבעתי, אני מורה לנתבעים 2 ו 4 לשלם לתובעת , ביחד ולחוד סך של 6000 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (13/4/10) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן, מורה כי הנתבעים 2 ו 4 ישאו בהוצאות התובעת, ביחד ולחוד, בסך של 500 ₪.

הסכום ישא הפרשי ראיבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.