קדם נ' ששון ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים.

לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד, מטעמים אלו :

העד מטעם התובע, בן קדם, מסר גירסה ברורה וקוהרנטית. הוא חזר הן בהודעתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט על הטענה שעצר בתמרור עצור, ועצר פעם נוספת עם כניסתו לצומת. העד הבהיר כי בכיוון ממנו הגיעה הנתבעת 1 ברכבה ישנה גבעה המסתירה את הרכב המתקרב ומאפשרת להבחין בו רק במרחק קטן יחסית, וכי הנתבעת 1 נסעה במהירות גבוהה. זוהי גירסה סבירה והגיונית שעל פני הדברים אין סיבה שלא לקבלה.

מאידך גיסא, הנתבעת 1 טענה בעדותה כי לא הבחינה כלל ברכב התובע, גם לא ממרחק קטן, וכי הופתעה כשחשה מכה ברכב וחשבה בתחילה שמדובר בנקר בצמיג. גירסה זו אינה סבירה בעליל: גם אם, כטענת הנתבעות, רכב התובע לא עצר בתמרור עצור, היה עליה להבחין בו כשהוא נכנס לצומת. העובדה שהנתבעת לא היתה מודעת כלל להימצאותו של רכב נוסף בקירבתה מצביעה על נהיגה לקויה ותפיסה לקויה של המציאות. זאת מתוך גירסתה של הנתבעת עצמה, עוד קודם שהועמדה מול גירסת הנהג ברכב התובע.

בוחן התנועה ציין בדו"ח פעולה שערך כי הבחין בריח של אלכוהול אצל הנתבעת 1, וגם תיאור התנהגותה תומך במסקנה זו. כל זאת מעבר לתיאורים המובאים על ידי הבוחן כעדויות שמיעה, באותו דו"ח ובדו"ח הבוחן שערך.

תיאורים אלה אינם מתיישבים עם טענת הנתבעת 1 לפיה שתתה חצי כוס יין בלבד. על סמך חוות דעת המומחה ויתר הראיות אני קובעת כי הנתבעת 1 נהגה תחת השפעת אלכוהול שהיה מצוי בדמה ברמה הגבוהה מן המותר בחוק.

הנתבעת טענה בעדותה כי התאונה לא נגרמה כתוצאה משתית אלכוהול. אני דוחה את הטענה: מן המפורסמות היא שאדם הנתון תחת השפעת אלכוהול אינו מודע תמיד להשפעה זו. דוקא העדר המודעות להשפעה היא העלולה להיות מסוכנת, שכן הנהג אינו מודע לכך שתגובותיו אינן חדות כנדרש.

במקרה זה קבעתי לעיל כי גירסת הנתבעת אינה סבירה מיניה ובה, והיא עצמה מעידה על נהיגה לקויה של הנתבעת 1. בנוסף קבעתי כי הנתבעת 1 נהגה תחת השפעת אלכוהול במידה העולה על המותר. למרבה המזן האירוע לא הסתיים בתוצאות קשות אף יותר. קשה שלא לתמוה על החלטת הנתבעות להתגונן בפני התביעה שהוגשה, להגיש תביעה שכנגד ולעמוד על ניהול התיק ושמיעת העדויות, כאשר עובדות אלה ידועות להן.

צירוף שני אלה מביא למסקנה שהאחריות לגרימת התאונה מוטלת על הנתבעת 1.

בנסיבות שתוארו לא מצאתי לנכון להטיל אחריות כלשהי על הנהג ברכב התובע.

באשר לגובה הנזק, השמאי מטעם התובע לא נחקר ואני מקבלת את חוות הדעת שהוגשה כפי שהיא.

התובע הציג קבלות על תשלום שכ"ט השמאי ושכירת רכב חלופי. אלה מגיעות כמעט למלוא סכום התביעה, בהפרש זניח. עליהן יש להוסיף את ההוצאות הכרוכות בטיפול ברכב ובתביעה.

לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה, דוחה את התביעה שכנגד, ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 50,000 ₪ נכון ליום 7.9.09, בתוספת האגרה ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום וישאו הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"א, 10 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.