קדוש נ' בן סימון ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום 45,602 ₪. בבסיס התביעה, שירותי תיווך שסיפקה הנתבעת 1 לתובע בנוגע לדירה ברח' מינץ 12/19 בבאר שבע (להלן: "הדירה"). לתביעה שני רכיבים, האחד עניינו סכום כסף שהתובע טוען כי הנתבעים גזלו ממנו (30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) והשני, עניינו נזקים שנגרמו לתובע לטענתו עקב השכרת הדירה באמצעות הנתבעים (אותם העריך בסכום של 14,200 ₪).

רקע וטענות הצדדים

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הביאה לחתימת הסכם מכר בין התובע ורעייתו לבין מוכר הדירה ביום 10.2.11. אין אף מחלוקת כי בהסכם המכר האמור נקוב מחיר הדירה בסכום של 315,000 ₪. אלא שלטענת התובע, הוא שילם 345,000 ₪, כשסכום נוסף של 30,000 ₪ שולם על ידו לידי הנתבעת בנפרד. לטענתו, הנתבעת מסרה לו מידע כוזב לפיו המוכר של הדירה, מר קארו, הוא גרוש ומבקש לקבל חלק מן התמורה "מתחת לשולחן" ועל כן מבקש כי בחוזה יירשם סכום של 315,000 ₪ ואילו הוא יקבל 345,000 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי מוכר הדירה אינו גרוש וכי לא קיבל סכום נוסף בתמורה לדירה מעבר לסכום שננקב בהסכם המכר. מר קארו חתם על תצהיר בעניין זה שצורף לתצהיר התובע והנתבעים וויתרו על חקירתו הנגדית של מר קארו ועל כן יש לקבל את האמור בתצהירו כאמת.

לטענת התובע, הוא מסר לנתבעת שיק בסכום של 30,000 ₪ בהתאם לדרישתה שפורטה לעיל וכן מסר לה שיק נוסף באותו מעמד בסכום של 5,500 ₪ בגין דמי התיווך שהוסכמו בין הצדדים. לטענתו, שני השיקים נפדו מחשבונו ביום 18.2.11. לטענת התובע, הנתבעת ביקשה מאדם חרדי שהיה במשרדה באותה עת, לפדות עבורה את השיקים בבית שמש. הנתבעת, מכחישה כל קשר לשיקים אלה ומכחישה טענות התובע בנוגע לדרישתה לקבל סכום נוסף של 30,000 ₪. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע שילם לה דמי תיווך במזומן בסכום של 4,725 ₪. אציין עוד כי בסמוך לפני שמיעת הראיות, זומנו הנתבעת ועובד שלה בשם שאול כהן, לחקירה במשטרה בעקבות תלונה שהגיש בעניין זה התובע.

אשר להשכרת הדירה, טוען התובע כי הנתבעת הסכימה למצוא עבורו שוכר לדירה כחלק מן השירות שנתנה לו בקשר לדירה. לטענת התובע, הוא נתן הסכמתו להשכרת הדירה לשיפוצניק שהציעו לו הנתבעת ועובד שלה, מר שאול כהן. לטענתו הם ציינו בפניו כי הם מכירים את השיפוצניק והוא עובד איתם ועל כן מתוך אמון מלא בנתבעת הסכים להשכיר כך את הדירה. בפועל הדירה הושכרה לדוד של אותו שיפוצניק שנעצר זמן קצר לאחר שהדירה הושכרה לו וחדל לשלם דמי שכירות. כמו כן לטענת התובע גרם שוכר זה נזקים לדירה והותיר חובות לעירייה ולחברת החשמל. התובע טוען שהפסיד שכ"ד של שישה חודשים בסכום של 1,900 ₪ לחודש ובסך הכל 11,400 ₪ והעריך את הנזקים שנגרמו לדירה ב – 800 ₪ (מנעול שבור וקירות מלוכלכים). החובות לעירייה ולחברת החשמל לטענתו הגיעו לסכום של 2,000 ₪ ובסך הכל הוא תובע 14,200 ₪. הנתבעת מצידה טוענת כי ביצעה שירות תיווך ותו לא ואיננה אחראית להמשך ההתנהלות בין תובע לשוכר. לטענתה לא קיבלה עד היום דמי תיווך בגין השכרת הדירה.

דיון והכרעה

אתחיל ואומר כי הנתבע 2 איננו אישיות משפטית אלא אך ורק שם העסק שמפעילה הנתבעת ועל כן הנתבע 2 איננו יכול להיות נתבע ויש למחקו כצד להליך זה. פסק הדין יחול אם כן על הנתבעת בלבד.

כפי שמציין התובע, מדובר כאן במקרה של גרסה מול גרסה. אין מחלוקת על כך שנטל הראיה מוטל על התובע. אני סבורה כי התובע הצליח לחזק גרסתו באופן שיש בו כדי להרים את נטל הראיה במאזן ההסתברויות כנדרש בהליך אזרחי. חיזוקים אלה לגרסתו מורכבים הן ממסמכים אובייקטיביים אשר צורפו על ידו לתצהירו, הן מתצהירו של מר קארו והן מחוסר הסבירות של גרסת הנתבעת, חוסר המהימנות שלה והתנהלותה לאורך ההליך כפי שאפרט להלן.

לתמיכה בגרסתו, צירף התובע צילום של שני השיקים שמסר לטענתו לנתבעת – נספחים 7 ו - 10 לתצהירו. על השיקים ניתן לראות בכתב יד את הכיתוב "ש. כהן". השיק הראשון, מיום 16.2.11 – על סך 5,500 ₪. השיק השני מיום 17.2.11 על סך של 30,000 ₪. כמו כן צירף התובע דף חשבון הבנק שלו בו ניתן לראות כי שני השיקים הללו, נמשכו מחשבונו ביום 18.2.11. התובע כאמור לעיל צירף תצהיר של מר קארו ממנו עולה כי מר קארו לא קיבל כל סכום מעבר לסכום הנקוב בהסכם המכר, בתמורה לדירה.

הנתבעת מצידה בכתב ההגנה הכחישה כי קיבלה מן התובע 30,000 ₪ בשיק או במזומן. בתצהירה סיפרה סיפור שלטענתה לא ידעה עליו עד זמן קצר קודם להגשת התצהיר ושנודע לה עליו מפי שאול כהן, בעקבות חקירתו במשטרה. שאול כהן הוא כאמור לעיל, עובד של הנתבעת. לטענת הנתבעת, שאול כהן בהיותו חבר של התובע, סייע לתובע לקבל הלוואה על ידי כך שפדה עבורו שיקים ב"צ'יינג'" בירושלים.

גרסה זו של הנתבעת, אותה היא מייחסת לשאול כהן, איננה סבירה. כפי שמציין התובע, אדם הזקוק להלוואה, מן הסתם לא מחזיק את הסכום הדרוש לו באופן מיידי בחשבון הבנק שלו. כאמור לעיל, השיקים נרשמו בימים 16 ו – 17 בפברואר 2011 ונמשכו מחשבון התובע ביום 18.2.11. מה טעם היה לתובע לבקש הלוואה בעזרת שאול כהן, לה לכאורה השיקים שימשו ערבות, כשיום לאחר מכן (או יומיים) השיקים נמשכים מן החשבון? האם זו הלוואה ליום אחד? האם לשם כך נעשה כל המאמץ של שאול כהן, שטרח והלך ל"צ'יינג'"? לכך הנתבעת לא נותנת כל הסבר.

ההתייחסות היחידה של הנתבעת לעניין זה בעדותה הייתה כי היא לא קשורה לשיקים ואין לה עניין בהם (ע' 24-26). על פני הדברים, אם זו היא גרסתה, לא היה מקום שתתייחס לסיפורו של שאול כהן בתצהירה. אם אכן איננה קשורה לשיקים, יכולה הייתה לחזור על האמור בכתב ההגנה שלה – כי היא מעולם לא קיבלה מהתובע 30,000 ₪ לא בשיק ולא במזומן. העובדה כי הנתבעת מצאה לנכון לספר את סיפורו של מר כהן בתצהירה שלה, מעידה כי היא סברה כי היא קשורה לשיקים אלה וסברה כי עליה להרחיק עצמה מהם.

לאחר שמצאה הנתבעת לנכון לשטוח את גרסתו של מר כהן בתצהירה, ניתן היה לצפות שהיא תזמן את מר כהן לעדות על מנת שישפוך אור על הדברים ויתמוך בגרסתה, אולם זאת היא לא עשתה. הנתבעת העידה כי שאול כהן הוא עובד שלה היום והיה עובד שלה במועדים הרלוונטיים להליך זה (ע' 23 ש' 8-11). על כן צודק התובע כשטוען כי יש להסיק מאי הגשת תצהיר שלו ואי זימונו לעדות, כי עדותו לא הייתה תומכת בגרסת הנתבעת שהובאה בתצהירה ובעדותה בפני.

גם ההסבר שניתן על ידי הנתבעת, שוב, לכאורה מפיו של מר כהן, לקיומם של שני שיקים (ולא אחד) ולסכומם איננו סביר. על פי סעיף 21 לתצהירה, התובע תחילה צייד את מר כהן בשיק של 30,000 ₪ ולאחר מכן ביקש להגדיל את הסכום בעוד 5,500 ₪. אין כל היגיון בדברים מכל היבט שהוא. ראשית, הגרסה של התובע, מסבירה את הסכומים של השיקים (30,000 ₪ ששילם לכאורה כתמורה נוספת לדירה ו – 5,500 ₪ ששילם לנתבעת עצמה כדמי תיווך) בעוד שגרסת הנתבעת איננה נותנת פשר לסכומים. הנתבעת מנסה לתת להם פשר על ידי הפנייה לסעיף 16 לתצהיר התובע, שם הוא מציין כי שילם 31,500 ₪ במזומן למר קארו כמקדמה על חשבון קניית הדירה.

לעמדת התובע וכפי שהוסבר על ידי בא כוחו בדיון, אין קשר בין סכומים אלה (ע' 25 ש' 9,10). עיון בתצהירו של מר קארו יראה כי לא יכול להיות קשר בין השיקים לבין תשלום המזומן שביצע התובע. מר קארו הצהיר, כי ההסכם נחתם ביום 10.2.11 ובו ביום קיבל מקדמה במזומן מן התובע בסכום של 31,500 ₪ (סעיף 4א לתצהיר של מר קארו). השיקים כפי שצוין לעיל, נרשמו בימים 16 ו – 17 בפברואר. כיצד יכול היה ניכיון שיקים במועד זה לאפשר תשלום במזומן שבוע קודם לכן?

עוד יש לשים לב, כי דווקא השיק הנושא תאריך מוקדם יותר (16.2.11), הוא הקטן יותר – 5,500 ₪. השיק של 30,000 ₪ נרשם יום מאוחר יותר. האם טענת הנתבעת היא כי תחילה רצה התובע הלוואה של 5,500 ₪ ואז ביקש להגדיל אותה פי שש ונתן שיק נוסף של 30,000 ₪. יתר על כן, בהעדר טענה ששאול כהן ניגש פעמיים ל"צ'יינג'", לכאורה אם התובע נזכר שהוא צריך עוד כסף, יכול היה להחליף את השיק הראשון בשיק אחר גדול יותר. ההסבר של התובע כי שיק אחד הוא תשלום של דמי התיווך, נשמע סביר יותר ואף מתיישב עם העובדה כי התובע תבע מן הנתבעת רק את סכום השיק השני, אף לפני שידע מה יגיד מר כהן במשטרה.

על כן אני סבורה כי השילוב של התמיכה האובייקטיבית לגרסת התובע והגרסה הבלתי סבירה של הנתבעת, מטה את הכף של מאזן ההסתברויות לטובתו. אוסיף לכך את חוסר המהימנות של הנתבעת ואת התנהלותה לאורך כל ההליך כפי שאבחן להלן.

מהימנות הצדדים והתנהלותם