קבלת התנגדות לקיום צוואה

ב.ב. ז"ל הלך לבית עולמו ביום 23.8.05 (להלן: " המנוח").

ביום 9.2.05, עת היה חולה סופני במחלת הסרטן ערך צוואה בפני נוטריון, ועל פי סעיף 22 לחוק הירושה התשכ"ה 1965 (להלן: " הנוטריון", " הצוואה"  וכן: " חוק הירושה").

וכך הורה המנוח בצוואתו ובסעיף 3 לה:

"את כל רכושי וזכויותי, ללא יוצא מן הכלל, במטלטלין, כספים, חסכונות, ני"ע, לרבות דירת מגורי הנמצאת ברח' ... הנני מצווה לרעייתי  ל.ב. ... שתחיה ותאריך ימים, ולאחר אריכות ימיה ושנותיה כל אשר ישאר לאחר פטירתה ממה שהורשתי לה, תקבל בתה של ל.י.ז. נושאת......."    (להלן:  " התובעת")

לקיום צוואת המנוח מתנגדות אחיותיו הגב' ת.פ. (להלן: " הנתבעת מס' 1")  והגב' ר.א. (להלן: " הנתבעת מס' 2").

1.         העובדות הצריכות לענייננו:

אביו ואמו של המנוח הקימו את ביתם בשכונת ...  בסוף שנות הארבעים.

הנתבעת מס' 2 נישאה ועזבה את המתחם בשנת 1964, ובשנת 1969 עזב אף האח פ. ז"ל.  נותרו להתגורר במתחם המנוח, אשר נותר ברווקותו עד גיל מאוחר, וכפי שיפורט בהמשך, והנתבעת מס' 1 אשר לימים התגרשה ונותרה מטופלת בשתי בנות .

למנוח לא נולדו ילדים.

המנוח ביחד עם הנתבעת מס' 1 הקימו לימים את מפעל ... בשטח המתחם (המשפחה הרחיבה את אחיזתה בשטח אשר הגיע לכדי כ- 3 דונם).

כעולה מהראיות, וקודם היכרותו של המנוח את רעייתו-התובעת, עסקה הנתבעת  מס' 1  בעיקר בניהול המפעל במהלך שעות היום, בעוד שהמנוח עבד בעיקר בשיפוץ בתים.

המפעל עסק בייצור עמודים דקורטיביים ופסלונים.

העסק פרנס את הנתבעת מס' 1 ובנותיה,  ואת המנוח.

בשנת 2001 נשא המנוח את התובעת לאישה, לאחר חיים משותפים של מס' שנים קודם לכן, בעוד שעד להיכרותו אותה, הייתה קירבה רבה בינו לבין הנתבעת מס' 1 ובעיקר היה קשור לבנותיה, משלו עצמו כאמור לא נולדו ילדים.

לטענתן של אחיותיו, המנוח שם "עינו בכוס", והיה מגיע למצבי מריבה עם אחותו, הנתבעת מס' 1.

נישואיו לתובעת, והמגורים הסמוכים (בבית דו משפחתי) לנתבעת מס' 1 עם בנותיה, לא הביאו לשיפור האווירה המשפחתית, אלא שזו הוחמרה.

המריבות השפיעו על ניהול המפעל, ועד שאחיהם פ. ז"ל נפטר, ולאחר מכן, אף הופסקה עבודתה של הנתבעת מס' 1 במפעל.

בשנת 2004 חלה המנוח במחלת הסרטן, עבר אשפוזים  וטיפולים קשים, לרבות נטילת תרופות לשיכוך כאבים.  מצבו התדרדר, ובשנת 2005 החל לגרור רגל, ונאלץ לעשות שימוש בכסא גלגלים.

במקביל, ניהלה משפחת ב.ש. משפטים אל מול עירית ת"א על זכויותיה  במתחם, כאשר  ערעור שהוגש על  פסק דינו של בית  משפט השלום התקבל, וההליך הושב לחישוב מחודש, את גובה הזכויות אשר זכאי כל בעל זכויות במשפחה, לבית משפט  השלום.