אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת התנגדות בת המנוחה לבקשת צו קיום צוואה שהוגשה מטעם שכנת המנוחה

קבלת התנגדות בת המנוחה לבקשת צו קיום צוואה שהוגשה מטעם שכנת המנוחה

תאריך פרסום : 01/04/2015 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה מחוז ת"א
6840-07-12,6890-07-12,6862-07-12,6926-07-12
16/03/2015
בפני השופטת:
תמר סנונית פורר

- נגד -
המבקשת:
ת.נ.
עו"ד נורית אבני
המשיבים:
1. ע.ר.
2. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב

עו"ד יעקב סידי
עו"ד אורלי גלעדי אבידור
פסק דין
 

 

  1. ארבעת התיקים שבפני הינם בעניין עזבון המנוחה ש.ר. ז"ל שנפטרה ביום 25.11.2010 (להלן: "המנוחה"):

ת"ע 6862-07-12 בקשה לצו קיום צוואה מיום 15.5.2009 שהוגשה על ידי המבקשת.

ת"ע 6926-07-12 התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מיום 15.5.2009 שהוגשה על ידי המתנגדת.

ת"ע 6840-07-12 בקשה לצו ירושה שהוגשה על ידי הבת.

ת"ע 6890-07-12 התנגדות לבקשה לצו ירושה שהוגשה על ידי המבקשת דכאן.

 

  1. הצדדים לתיקים הינם: מבקשת צו קיום הצוואה ואחת הזוכות על פי צוואת המנוחה, הגב' ת.נ., שכנתה וחברתה של המנוחה (להלן: "המבקשת"). המתנגדת, בתה היחידה של המנוחה, ע.ר. (להלן: "הבת" או "המתנגדת").

 

א.      רקע עובדתי

 

  1. ביום 15.5.2009 חתמה המנוחה על צוואה בפני עדים - עו"ד ק.ש., ד"ר ע.ג.- היא הצוואה נשוא פסק הדין.

בצוואתה המנוחה ציוותה סך של 40,000 ₪ לא.ש., סך של 30,000 ₪ לד"ר ס.ב., דירתה בתל אביב לבתה, דירתה ברמת גן תימכר ותמורתה תועבר כתרומה לרווחת נשים מוכות, כלל החסכונות והכספים של המנוחה למבקשת. 

 

  1. כשבועיים וחצי לאחר חתימתה על הצוואה, ביום 6.2009 איבדה המנוחה את הכרתה ולא שבה אליה עד ליום פטירתה. ביום 15.6.2009 מונתה הבת כאפוטרופוס זמנית לגופה של המנוחה.

 

  1. ביום 10.1.10 מונתה הבת כאפוטרופוס קבועה לגופה של אימה המנוחה, ומונתה "שי אפוטרופסות" כאפוטרופוס קבועה לרכושה של המנוחה.

יש לציין כי על אף שלא נדון בפני, ניתן היה להבחין בעוצמת הסכסוך בין הצדדים בהליכים דנן, עוד בתיק האפוטרופסות שהתנהל בפני בית משפט זה א"פ 38230-09, עניין זה יתואר בהמשך.

 

  1. ביום 25.11.2011 המנוחה הלכה לעולמה.

 

  1. יצוין כי הליך האפוטרופסות (א"פ 38230-09) והליך ניהול העזבון (ת"ע 54805-05-13), להבדיל מתיקי העזבונות, נדונו בפני מותב אחר בביהמ"ש ולא בפני.
  2. בתיקים שבכותרת התנהלו שבעה דיונים (מתוכם שלושה דיוני הוכחות), ולאחר סיכומים בעל פה מפי ב"כ הצדדים ניתן כעת פסק הדין.

 

ב.      טענות הצדדים

 

טענות המתנגדת   

 

  1. הבת מבקשת כי תתקבל התנגדותה וכי בית המשפט יורה על ביטול צוואת המנוחה מיום 15.5.2009 מחמת עילות שיפורטו להלן וכי במקום זאת בית המשפט ייתן צו ירושה אחר עזבון המנוחה. על פי צו הירושה שהתבקש המתנגדת זוכה בכל עזבון המנוחה.

 

  1. המנוחה נפטרה גרושה והמתנגדת היא בתה היחידה, ופרט לה, אין למנוחה קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

 

  1. המתנגדת עותרת לביטול צוואת המנוחה מיום 15.5.2009 בשל מספר עילות מרכזיות:

היעדר כשרות לצוות במועד עריכת הצוואה.

השפעה בלתי הוגנת של המבקשת כלפי המנוחה.

מעורבות פסולה של המבקשת בעריכת הצוואה.

 

  1. המתנגדת טוענת כי הייתה בת מסורה לאמה והן היו בקשר קרוב ושוטף. המתנגדת תיארה את נסיבות חייה הקשות כאשר אומצה בינקותה על ידי המנוחה ואביה ובהמשך הוצאה מרשותה של המנוחה על ידי רשויות הרווחה. בשל המלצת והחלטת רשויות הרווחה בגיל התבגרותה של המתנגדת ולאחר שהוצאה מבית אמה לא הייתה הבת בקשר עם אמה. בראשית שנות העשרים ולאחר שבגרה חודש הקשר בין השתיים.

 

  1. הבת ציינה כי על אף "ההיסטוריה המשפחתית" סייעה למנוחה בטיפול בכל צרכיה וסעדה את המנוחה עד יומה האחרון. עדות לכך ניתן למצוא בתיק האפוטרופסות בתגובת ב"כ היועמ"ש מיום 16.11.2009 (צורף לכתב ההתנגדות כנספח ד') וכן בתסקיר שנערך ע"י שירותי הרווחה בעיריית XXX.

 

  1. הבת טוענת כי במצבה הבריאותי של המנוחה היא לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. המתנגדת טוענת כי המנוחה סבלה, למעלה משנה טרם עריכת הצוואה, מבעיות רפואיות גופניות וקוגניטיביות שונות וחמורות, אשר היו פועל יוצא של התמכרות המנוחה לעישון סיגריות מאסיבי (מספר קופסאות ביום). המנוחה המשיכה לעשן, חרף הפצרות חוזרות ונשנות מצד רופאיה ובתה כי תחדל לעשות כן. המנוחה סבלה מבעיות פסיכיאטריות והדבר בא לידי ביטוי בפרנויות, הזיות וכו'. סמוך למועד עריכת הצוואה, נבדקה המנוחה על ידי פסיכיאטרית מטעם בית החולים אשר קבעה כי היא סובלת מפרנויות. כמו כן, אובחנה כדיכאונית ולא הפסיקה להביע באוזני קרוביה את רצונה לסיים את חייה, תוך שהיא מסרבת ליטול תרופות נוגדות דיכאון.

 

  1. מצב המנוחה התדרדר במהלך השנים 2008-2009, והיא אושפזה תכופות בבתי חולים, ולעיתים אף הורדמה והונשמה. החל מיום 25.3.2009, לאחר שלא היה ביכולתה להתגורר עוד לבדה, עברה להתגורר עמה מטפלת זרה שסעדה אותה. יש לציין כי קודם לכן נעזרה במטפלות ללא לינה בביתה.

 

  1. ביום 3.6.2009, לאחר כשבועיים של אשפוז וכשבועיים לאחר החתמתה של המנוחה על הצוואה, היא לקתה באירוע מוחי קשה ממנו לא שבה להכרה עד לפטירתה בשנת 2011. טרם הפטירה, ובשל מצבה הקשה, הועברה המנוחה לבי"ח סיעודי "XXX" בXXX, שם הייתה מאושפזת עד ליום הפטירה.

 

  1. המתנגדת מבקשת להסתמך על חוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בימ"ש, פרופ' נוי, שמונה לבחינת מצבה של המנוחה וקבע כי לא הייתה בעלת כשרות לצוות במועד עריכת הצוואה.

 

  1. המתנגדת טוענת כי יש בידיה כל הראיות המעידות כי המנוחה לא יכלה במועד עריכת הצוואה להבחין בטיבה של צוואה ועל כן יש להורות על ביטול הצוואה.

 

  1. המתנגדת טוענת כי המתבקשת השפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה בעת עריכת הצוואה וכי גם נקטה במעורבות פסולה בעת עריכת הצוואה.

 

  1. המתנגדת טוענת כי המבקשת, שכנת המנוחה שהתגוררה באותו הבניין, הייתה בסכסוך מתמשך עם המנוחה עד מספר חודשים טרם עריכת הצוואה. המתנגדת טוענת כי המבקשת השתלטה כליל על חייה של המנוחה ועשתה שימוש במצבה הבריאותי הקשה של המנוחה על מנת להסיתה כנגד הגורמים המטפלים בה, כולל בתה היחידה. כך למשל, מנעה ביקוריה של עו"ס בבית המנוחה על ידי מענה לטלפון המנוחה, איימה על העובדת הזרה שטיפלה במנוחה כי אל לה להימצא בקשר עם בת המנוחה כמו גם לספק לה מידע כלשהו באשר למתרחש בבית המנוחה, הציעה לעובדת הזרה כספים ודברי ערך כדי שתשתף עמה פעולה כאמור.

 

  1. לטענת המתנגדת המבקשת סיפקה למנוחה באופן שיטתי ועל בסיס יומי קופסאות סיגריות, למרות שהייתה מודעת להמלצות הרופאים כי על המנוחה להפסיק לעשן. בכך המבקשת יצרה תלות פיזית ונפשית של המנוחה בה. המבקשת אף סיפקה למנוחה סיגריות כאשר זו האחרונה הייתה מאושפזת בבית החולים, וכך עישנה המנוחה במיטת בית החולים בנוכחות החולים והצוות הרפואי.

 

  1. הבת טוענת כי אי שיתוף הפעולה שלה עם המנוחה בכל הנוגע לעישון הסיגריות גרם למתח רב בין שתיהן. הבת אף אסרה על המטפלת הזרה של המנוחה לספק סיגריות למנוחה וכך מצאה המנוחה מזור לתלותה הקשה בסיגריות אצל המבקשת. תלות שהובילה אותה לחתום על צוואה המזכה גם את המבקשת.

 

  1. המתנגדת טוענת כי בשבועות שקדמו לעריכת הצוואה, החתימה המבקשת את המנוחה על מסמכים משפטיים שנועדו להעניק למבקשת שליטה מלאה על חשבונותיה ונכסיה של המנוחה. כך למשל, הזמינה המבקשת נציג מסניף הבנק של המנוחה להגיע לבית המנוחה ולהחתים אותה על מסמכים שהפכו את המבקשת למורשת חתימה בחשבון המנוחה. כמו כן, המבקשת החזיקה בפנקסי השיקים ובכרטיסי האשראי של המנוחה.

 

  1. המתנגדת טוענת כי ביום 5.6.2009, כיומיים לאחר שהמנוחה איבדה את הכרתה, הגיעה המבקשת מלווה בעו"ד ק.ש. – עו"ד שערכה את הצוואה - לסניף הבנק של המנוחה והן משכו מחשבון המנוחה סכום של 50,000 ₪ שהועבר לחשבון שמתנהל על שמה של המבקשת. בדף החשבון נכתב "העברה לת.נ.". השתיים נימקו את ביצוע ההעברה בפני סגן מנהל הסניף כ"הוצאות קבורה" עבור המנוחה אשר באותו זמן עוד הייתה בחיים. ביום 28.6.2009 הורה ביהמ"ש, במסגרת תיק האפוטרופסות, לפעול להשבת הסכום הנ"ל לחשבון המנוחה.

 

  1. המתנגדת טוענת כי סכום נוסף אשר נטלה המבקשת מן המנוחה היה בסך 45,000 ₪. כאשר נתבקשה להשיב סכום זה, סירבה בתואנה כי הכספים הועברו לה במתנה על ידי המנוחה בשל עזרתה במכירת חנות שהייתה שייכת למנוחה. המבקשת הודתה בקבלת סכום כאמור גם בפני העו"ס משירותי הרווחה בXXX אשר ערכה תסקיר בעניין המנוחה עת שהתה המנוחה ב"XXX": "נתנה לה ייפוי כוח נוטריוני לחשבון הבנק שלה... היא העבירה לחשבונה 50,000 ₪... השכנה דאגה להביא את עו"ד ק.ש. לכתוב את הצוואה... ת.נ. סיפרה כי בעזרתה החנות נמכרה ב-145,000 ₪ (דמי מפתח). 100,000 ₪ הועבר לחשבונה של החסויה ות.נ. קיבלה במתנה 45,000 ₪ מגב' ש.ר. כהכרת תודה על הסיוע שלה... לדברי הצוות לא ראו אותה למעט פעם או פעמיים".

 

  1. המתנגדת טוענת כי בסמוך למועד עריכת הצוואה, העלימה המבקשת מדירת המנוחה תכשיטים יקרי ערך בשווי רב עת עשתה שימוש במפתח שהיה לה לדירת המנוחה. המבקשת טענה כי לקחה את התכשיטים, מאחר שזה לא היה בטוח להשאירם בבית כשמצויות בו מטפלות זרות. פניות של האפוטרופוס שמונתה לרכוש החסויה למבקשת שתחזיר את אשר לקחה לא נענו. רק לאחר התערבות מפלג ההונאה של מחוז תל אביב במשטרת ישראל, החזירה המבקשת את התכשיטים.

 

  1. בירור שנערך על ידי האפוטרופוס לרכוש המנוחה העלה כי מחשבונה של המנוחה נמשכו 9 שיקים בסך 9,960 ₪ כאשר המנוחה הייתה מאושפזת ללא הכרה, ואילו חתימת המנוחה התנוססה על אותם השיקים. בעניין זה הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

 

  1. המבקשת פעלה בשיתוף פעולה עם קרובת משפחה של המנוחה המתגוררת בXXX אשר גם היא נהנית על פי הצוואה.

 

  1. הבת מסכמת וטוענת כי מכל הנסיבות שלעיל, יש להורות על ביטול הצוואה הן בשל השפעה בלתי הוגנת של המבקשת והן בשל מעורבות פסולה של המבקשת בעריכת הצוואה.

 

טענות המבקשת

 

  1. המבקשת עותרת למתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה בעדים מיום 15.5.2009. לטענת המבקשת מדובר בצוואה ובצוואה בחיים אשר ניתנו על ידי המנוחה באוזני עו"ד ק.ש. שדאגה להעלות את דבריה של המנוחה על הכתב וביום 15.5.2009 נחתמו הצוואות על ידי המנוחה בפני שני עדים כדין.

 

  1. הצוואה בעדים עליה חתמה המנוחה בנוכחות עו"ד ק.ש. וד"ר ע.ג. (קרוב משפחתה של עו"ד ק.ש.) הינה כשירה בכל ההיבטים ולא נפל בה כל פגם.

 

  1. הצוואה נכתבה ונערכה על ידי המנוחה, שעל פי כל העדויות, הייתה כשירה למתן צוואה.

 

  1. המבקשת דוחה את כל טענות המתנגדת בדבר השפעה בלתי הוגנת ובדבר מעורבות פסולה בעריכת הצוואה וטוענת כי אומד דעתה של המנוחה משתקף בצוואתה וכי זהו רצונה אותו יש לכבד.

 

  1. המבקשת טוענת כי מדובר בצוואה מפורטת שבה מביעה אישה, אשר להערכתה נמצאת בערוב ימיה, את אשר היא רוצה בנוגע לדרך שבה היא מבקשת לסיים את חייה, בנוגע לדרך בה היא רוצה להיקבר ובנוגע לעזבונה. היא מבקשת שתרומתה תונצח ותוצב בשלט הנושא את שמה, ומפרטת באופן קר ומחושב את שיקוליה באשר להורשה לבתה.

 

  1. טענות הבת מופנות כלפי המבקשת בלבד, על אף שיש בצוואה נהנים נוספים.

 

  1. המבקשת טוענת כי מערכת היחסים בין המנוחה לבין המבקשת הייתה הדוקה, נבעה משכנות טובה והשתרעה על פני שנים. בעוד שמערכת היחסים של המנוחה עם בתה התאפיינה בנתק מוחלט שנמשך לפחות עד שנת 2002. המבקשת דאגה למנוחה וסייעה לה רבות.

 

  1. המבקשת טוענת כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד בו נערכה. המבקשת טוענת כי קיימות ראיות ועדויות רפואיות המחזקות את טענותיה וכי על בית המשפט לדחות את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידו, פרופ' נוי. עורכת הצוואה, עו"ד ק.ש. תיאמה פגישה עם פרופ' לוין בבית המנוחה ביום 10.5.2009, וזאת על אף שהוצגה בפניה תעודה רפואית מיום 9.3.2009 על פיה המנוחה צלולה. על פי התרשמותו של פרופ' לוין, המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה. המבקשת טוענת כי תעודה רפואית זו לא נסתרה. חיזוק לעניין הכשירות הרפואית ניתן למצוא בסיכומים הרפואיים של ביקורי בית שנערכו על ידי ד"ר גריגורי גלצר, רופא המשפחה הקבוע של המנוחה.

 

  1. חוות דעתו של פרופ' נוי ניתנה בדיעבד בהתבסס על מסמכים רפואיים בלבד וללא התרשמות בזמן אמת וללא בדיקתה של המנוחה, כפי שעשה פרופ' לוין.

 

  1. העובדה כי במעמד החתימה על הצוואה נעשה תיקון על ידי המנוחה לגבי הסכום שניתן למבקשת מעידה כי המנוחה ידעה בדיוק מה היא עושה ומכאן שהייתה כשירה.

 

  1. התלונות אשר הוגשו במשטרת ישראל היו שקריות וכך גם ניתן לומר לגבי כלל טענות הבת.

 

  1. המנוחה הייתה אישה דעתנית שניהלה חנות, נהגה ברכב שבבעלותה וניהלה היטב את חייה הפרטיים. לא ניתן היה להשפיע או להתערב בהחלטות של המנוחה על חייה.

 

  1. סכום הכסף אותו ייעדה המנוחה למבקשת, על פי הצוואה, הינו סכום עלום, ולא ניתן לדעת אם נותר כסף מכיוון שלמבקשת אין ידיעה על סך הכספים של המנוחה.

 

  1. המנוחה העריכה מאוד את המבקשת, ולא את בתה, שכן המבקשת הייתה לה שכנה קרובה והרעיפה עליה חום ואהבה. על כן המצווה בחרה להכיר לה תודה. אין מדובר בהשפעה בלתי הוגנת שהרי המנוחה הייתה כשירה, דעתנית, אינטליגנטית וידעה לערוך את צוואתה בצורה שכלתנית.

 

  1. הקשר בין עו"ד ק.ש. למנוחה היה קשר ישיר, המבקשת לא הייתה מעורבת בו, ומכאן שטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת או מעורבות בעריכת הצוואה אינן נכונות.

 

  1. בצוואה שקיומה מתבקש לא נפל כל פגם. כיוון שכך, חזקה עליה שצוואת אמת היא והטוען שאין לה תוקף, עליו נטל השכנוע. הבת לא הרימה נטל זה ועל כן יש לכבד את צוואת המנוחה.

 

  1. המבקשת מסכמת וטוענת כי מכל הנסיבות שלעיל, יש להורות על קיום צוואתה של המנוחה מיום 15.5.2009 ודחיית כל עילות ההתנגדות.

 

עמדת ב"כ האפוטרופוס הכללי

 

  1. לאורך כל ההליך, ב"כ האפוט' הכללי הייתה נוכחת הן בדיונים (שישה מתוך שבעה דיונים), כולל דיוני ההוכחות שנמשכו שלושה ימים, והן בכתבי הטענות. למעשה, ניתן לומר כי ב"כ האפוט' הכללי מעורבת, יחד עם זאת קולה נשמע לראשונה באופן ברור לקראת תום ההליך, עם הישמע סיכומי ב"כ הצדדים המלומדים.

 

  1. ב"כ האפוט' הכללי ציינה בתום סיכומיה בע"פ של ב"כ המבקשות כי היא מצטרפת לסיכומים אלה, ומבקשת לקיים את צוואת המנוחה.

 

ג.       דיון והכרעה

 

  1. טענות המתנגדת נשענות על שלושה אדנים, אותם יש לבחון ולהכריע האם ליתן צו קיום לצוואת המנוחה או שמא יש לקבל את התנגדות הבת.

 

(1).    אי כשרות לצוות

 

  1. הכשרות לצוות קבועה בסעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"):

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".

 

  1. בחינת כשרותה של המנוחה לצוות, צריכה להיעשות נכון למועד עריכת הצוואה, ועל הראיות להתייחס למועד זה:

"ההגבלה שלעיל נוגעת למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה, עת ערך את הצוואה, ויכולתו להבין את מהות הצוואה וההשלכות על הזוכים ברכושו, ומנגד על אלה המודרים ממנו. נקודת הזמן אותה יש לבחון היא מועד חתימת הצוואה, וכך גם על חומר הראיות המובא לפני ביהמ"ש להיות רלוונטי לאותה נקודת זמן בדיוק. נטל הוכחת קיומה של הגבלה כאמור מוטל על הטוען לה, קרי על המתנגד. מידת ההוכחה אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות (ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה(3) 101; ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל פ"ד מג(1) 760; ע"א 142/80 מירסקי נ' מירסק פ"ד לה(2) 155; ע"א 3411/92 רובינשטיין נ' ברזבסקי (13.6.1995); ע"א 724/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח(1) 22; עמ"ש (ת"א) 35907-02-12 מ'נ' נ' מ'ג' (17.11.2013))".

 

ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), בעמ' 121-122.

 

  1. צוואת המנוחה נערכה ביום 15.5.2009. בהתאם לכך, יש לבחון את מצבה של המנוחה עת ערכה את הצוואה, קרי בתקופה הסמוכה טרם, בזמן ובטווח הזמן הקרוב לאחר חתימת הצוואה על ידה.

 

 

 

 

  1. טענות הצדדים בעניין כשרות המנוחה היו קוטביות עד מאוד. שני הצדדים הציגו סיכומי מחלה ומסמכים רפואיים שונים התומכים לטענת כל אחת מהן בטענותיה. בנסיבות הללו הוריתי על מינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' שלמה נוי, אשר התבקש לבחון את כשרותה של המנוחה לצוות בעת עריכת הצוואה (הלן: "המומחה"). המומחה הגיש את חוות דעתו המעודכנת לביהמ"ש ביום 31.12.13 ובסופה ציין כי:

"בשקלול כל האמור לעיל ובהקשר ישיר לתאריך הנדון, אני סבור כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה בתאריך הנדון".

 

  1. פרופ' נוי ביסס את קביעתו זו, בין היתר על הדברים הבאים:

"מדובר באשה צעירה יחסית אשר סבלה ממחלת ריאות חסימתית כרונית אשר בגינה, בחודשים שסביב התאריך הנדון, עברה אשפוזים חוזרים בשל אירועים של החמרה במצבה הנשימתי, סביב אירועים אלו מתוארות גם החמרות במצבה הקוגניטיבי ומצבי בלבול.

בנוסף, דווח על שיתוף פעולה לקוי עם טיפול שביטויו המשך עישון כבד על אף הסברים חוזרים כי הדבר עלול לסכנה משמעותית. מהתנהגות זו לא ניתן להסיק לגבי מצבה הקוגניטיבי ו/או הנפשי בהקשר הנדון.

כחודש קודם לתאריך הנדון, התרשמה פסיכיאטרית כי המנוחה סובלת ממצב פסיכוטי המתבטא במחשבות שווא כלפי חתנה וביתה, מחשבות שבאו לידי ביטוי מוחשי בעת הבדיקה: המנוחה קיבלה טלפון בנוכחות הבודקת וטענה שזה החתן שמתחזה למישהו אחר וכי הוא רוצה שהיא תמות. מעבר לעצם הפסיכוזה, שעיקרה תפיסה מעוותת של המציאות והפרעה בשיפוט, היתה במקרה הנדון הפרעה בתובנה, כלומר, המנוחה לא הכירה בעובדה כי משהו לקוי באופן בו היא תופסת את המציאות. זאת ועוד, תכני הפסיכוזה התייחסו לאנשים המושפעים ממהלכיה בנוגע לצוואה, ועל כן, כפי שרשמתי בסעיף "הערכה רטרוספקטיבית של הכשירות לצוות", המנוחה לא היתה מסוגלת להפעיל שיקול דעת לגבי השפעת מעשיה על הנפשות המעורבות. הבודקת אף מצאה ליקויים ביכולותיה הקוגניטיביות- קושי בביצוע פעולות חשבוניות פשוטות, וקבעה כי המנוחה אינה כשירה לקבל החלטות על גופה ויש למנות לה אפוטרופוס לגוף.

לא ברור אם השילוב של מצב פסיכוטי וליקוי קוגניטיבי במקרה זה נובע ממחלה פסיכיאטרית ארוכת שנים, ממחלה נוירודגנרטיבית (כגון דמנציה), או שמא מליקויים קוגניטיביים ונפשיים על רקע מצבה הנשימתי, וזאת, בית היתר בשל אי בהירות לגבי גילה ובגין היעדר מידע לגבי סימפטומים נפשיים/קוגניטביים לאורך השנים. יחד עם זאת, הרושם הוא כי בחודשים שסביב התאריך הנדון, היתה נטיה להחמרות במצבה הקוגניטיבי והנפשי. כפי שעולה גם מרישומי אשפוז שהחל בתאריך 22.5.09, אז דווח כי מזה שבועיים סובלת משינוי התנהגותי שביטוייו אגרסיביות, בלבול, צעקות מרבית שעות היום- גם מתוך שינה. צוין כי באותה תקופה סבלה ממחשבות שווא של רדיפה. מכאן, כי גם בתאריך הנדון, סבלה המנוחה מליקויים משמעותיים במצבה הנפשי והקוגניטיבי".  (ההדגשות שלי)

 

ראו: חוות דעת המומחה, פרק "אבחנה פסיכיאטרית", עמ' 6-7.

 

  1. עדותו של פרופ' נוי בדיון ההוכחות חיזקה את האמור בחוות דעתו, ומצאתי את גרסתו מהימנה במלואה. יתרה מכך, נימוקי חוות הדעת של המומחה נסמכים על שורה ארוכה מאוד של מסמכים שעולים בקנה אחד עם אבחנת המומחה בזמנים טרם עריכת הצוואה ובסמוך לעריכתה.

 

  1. בפני בית המשפט הוצגו והובאו שורה של מסמכים ואבחנות רפואיות שיש בהצטברותם, ובחלקם גם רק בנפרד, על מנת להביא למסקנה בלתי נמנעת כי המנוחה לא הייתה יכולה להבחין בטיבה של צוואה בעת עריכתה.

 

  1. המסמכים עליהם נסמך גם פרופ' נוי בחוות דעתו משרטטים הליך של הדרדרות במצבה הרפואי, הנפשי והמנטלי של המנוחה.

 

  1. ביום 9.3.09 נבדקת המנוחה ע"י ד"ר יופה שהינו פסיכיאטר-פסיכוגריאטר והוא מציין במסמך שמופנה לרופא המשפחה של המנוחה את הדברים הבאים:

"בדקתי היום את הנ"ל. מדובר באישה עם מחלות רקע שמוכרות לך. לאחרונה אפיזודות חולפות של בלבול עם הזיות [...].

בבדיקה היום צלולה, עירנית ללא סימנים פסיכוטיים.

מצב רוחה דספורי, חשש, ייאוש, תסכול בשל מצבה הבריאותי ומצב של תלות בזולת". (ההדגשות שלי).

 

  1. כאשר נשאל על כך המומחה, פרופ' נוי, בחקירתו השיב:

"ש. מה ההתייחסות שלך שהיא הייתה בהכרה?

ת.  הכרה זה קטגוריה נפרדת מסטטוס פסיכיאטרית וקוגניטיבית. הכרה מעורפלת או בהכרה מלאה. זו נקודת פתיחה אם אוכל לתקשר איתה. אם היא בהכרה מלאה אוכל לשאול אותה שאלות. אני יכול להיות קוגניטיבית מאוד מאוד ירוד ובהכרה מלאה.

ש. איזה התייחסות אפשר לתת לצמד המילים שהיא תקשרה?

ת.  תקשרה שזה בהקשר למצב ההכרה שאמרתי קודם. התמצאה זה אמירה כללית ואחרי שנים רבות בבית החולים, היא גם לא בדיקה מפורטת.

ש. אני מציגה לך מסמך שערך ד"ר אלי יופה מ- 9.3.2009 מדובר באותו חודש שנערכה הבדיקה על ידי ד"ר קדוש ונכתב שהבדיקה היא צלולה ועירנית ללא סימנים פסיכוטים ומצב של תלות בזולת מה המשקל שנתת  לזה בחוו"ד?

ת.  התייחסתי לזה במכתבי מחודש יוני 2014. המכתב המצורף על ידי ד"ר יופה איננו חוו"ד פסיכיאטרית. יש בו הגדרה של דליריום תת חריף זאת הבחנתו ללא בדיקה קוגניטיבית מובנית."

 

ראו: עדות פרופ' נוי, פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 בעמ' 73 שורות 9-22.

 

  1. מהדיווחים של ד"ר גלצר, רופאה של המנוחה, שערך ביקורי בית בביתה והיוו חלק מחוות דעת המומחה, עולה מצבה הקשה של המנוחה לרבות תלותה באחרים והתמכרותה הקשה לסיגריות. כמו כן ניכר על פני ציר זמן כיצד מצבה הולך ומתדרדר:

 

דוח מיום 17.3.2009:

"בדיקה כללית – נראת מאוד ירודה.

ס. דיון והמלצות:

מופנת למיון (החולה מסרבת למרות ההסברים. דיברתי טלפונית עם אחיינית בשם אסתר והסברתי את מצבה)".

 

דוח מיום 26.3.2009:

"תלונות – מצבה מאוד ירוד, לא אוכלת כמעט, שותה מעט, אינה משתפת פעולה בנטילת התרופות, אך ממשיכה לעשן כבד (גם מעשנת בנוכחותי)".

 

דוח מיום 7.4.2009:

"תלונות – החולה עכשיו עם מטפלת צמודה. שיתוף פעולה חלקי, מעשנת".

 

  1. ביום 30.3.2009, כחודש וחצי טרם עריכת הצוואה, עת הייתה המנוחה מאושפזת בבית חולים "שיבא", נערכו למנוחה מספר בדיקות פסיכיאטריות. בין היתר מציינת ד"ר קדוש, הרופאה שבדקה את המנוחה בדיקה פסיכיאטרית, את הדברים הבאים ומסקנתה הייתה כי המנוחה זקוקה למינוי אפוטרופוס לגופה:

 

 "מאושפזת בשל COPD לאחר שלא משתפת פעולה באופן המידי בבית עם הטיפול וממשיכה לעשן לפחות 2 חפיסות ליום. במצבים אלה נכנסת לhipoxia עם הפרעות במצב הקוגניטיבי הכוללות הזיות ראיה, מצב הכרתי מעורפל והפרעות שיפוט. בעת הבדיקה הנוכחית, לאחר שהצליחו לאזן אותה, מסוגלת לנהל שיחה. רוצה לחזור הביתה כדי להמשיך לעשן ולדבריה לסיים כמה סידורים דחופים. לא היו עדויות לתכנים פסיכוטיים. ללא מחשבות אובדניות. לקראת סוף השיחה שאלה אותי אם אני הפיזיותרפיסטית על אף שרק שוחחנו במהלך הבדיקה ושכמובן הצגתי עצמי כרופאה פסיכיאטרית. בשל השינוי הזה, אני מבקשת לעשות בדיקה חוזרת בעוד כמה שעות.

בדיקה פסיכיאטרית חוזרת: בבדיקה עכשיו בלטו סימנים של הפרעה בריכוז ובזיכרון וביכולות חשיבה. לא הייתה מסוגלת לעשות פעולות חשבון פשוטות ביותר כמו 10*1 או לחשב כמה שנים מעשנת אם היא התחילה בגיל 20. ניסתה שוב ושוב ולא ידעה להגיע לתשובה אפילו לא מתקרבת. בנוסף יש מערכת פרנואידלית כלפי הבת שלה וחתנה. היא טוענת שהם רוצים שתמות ובמהלך הבדיקה קיבלה שיחת טלפון מאדם מסוים והיא התווכחה איתו במהלך כל השיחה שהוא בעצם החתן שלה ---- שמתחזה למשהו אחר.

במצב זה עם ירידה קוגניטיבית ומערכת פרנואידלית, יחד עם הפרעה בבחון המציאות זקוקה לאפוטרופוס לענייני גוף".  (ההדגשות שלי).

 

 

  1. ביום 31.3.2009 בסיכום מחלה בבית החולים "שיבא" (צורף לכתב ההתנגדות כנספח ב') צויין:

"... החולה היא מעשנת כבדה אשר ממשיכה לעשן למרות כל האזהרות שניתנו לה. החולה עם היענות נמוכה מאוד לטיפול תרופתי. באשפוז בפנימית א הועלתה השערה של מצב פסיכוטי. החולה נבדקה על ידי פסיכיאטרית ולפי דבריה זקוקה למינוי אפוטרופוס מחד, מאידך איננו יכולים לכפות עליה המשך אשפוז.

[...]

המלצה: הפסקת עישון

...

מינוי אפוטרופוס על גופה".

     

  1. ביום 3.5.2009, 12 ימים טרם עריכת הצוואה, סיכום מחלה (צורף לכתב ההתנגדות כנספח א'), שנערך על ידי רופאי המנוחה במהלך אשפוזה בבית החולים "שיבא" נקבע כי למנוחה ירידה קוגניטיבית קשה ביותר וכי יש לה ירידה בהכרה ובלבול:

"בת 72, ג+1, סיעודית, מתגוררת עם מטפלת צמודה, צלולה, אך ישנה ירידה תפקודית וקוגניטיבית קשה ביותר.

...

במהלך אשפוזה נבדקה ע"י פסיכיאטר, שהתרשם ממצב פסיכוטי, וקבע שיש צורך בקביעת אפוטרופוס על גופה.

מיום טרם קבלתה החמרה נשימתית, ירידה במצב הכרה ובלבול".  (ההדגשות שלי).

 

  1. ביום 10.5.2009 נבדקת המנוחה על ידי הפסיכיאטר פרופ' לוין אשר הובא לביתה לבדיקתה לצורך עריכת הצוואה. על חוות דעת זו יורחב בהמשך והיא קיבלה התייחסות ואזכור גם בחוות דעת המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. בחוות דעת זו (שהמועד בו נכתבה (להבדיל מהמועד בו נבדקה המנוחה) אינו ברור עד עתה) קובע פרופ' לוין כי:

"במצבה מסוגלת לשיפוט תקין של מעשיה, מסוגלת באמצעות אחרים (שכן פיזית מתקשה להתהלך) לנהל את ענייניה ולהביע את דעתה לגבי צוואתה". (ההדגשות שלי).

 

  1. ניתן ללמוד גם ממסמכים רפואיים שנערכו בסמוך ממש לעריכת הצוואה על מצבה בעת עריכת הצוואה, מאחר שברור כי אין מדובר בהתדרדרות פתאומית או מפתיעה שארעה לאחר עריכת הצוואה. ביום 27.5.2009, כעשרה ימים לאחר עריכת הצוואה, בוצעה למנוחה הערכה פסיכוסוציאלית עליה כתב פרופ' נוי בחוות דעתו:

"צוין כי עד שנה קודם לכן היתה בעלת חנות ועבדה בה. צוין כי ביתה דואגת לה בכל ענייניה למרות שהיחסים מורכבים ומתוחים על רקע התנהגות המנוחה שלא משתפת פעולה עם טיפול רפואי ועבר של הוצאת ביתה מהבית. צוין כי קודם לאשפוז היתה סיעודית, מרותקת למיטה. צוין כי מצבה סיעודי מורכב". (ההדגשות שלי).

ראו: חוות דעת המומחה, פיסקה שניה, עמ' 5.

 

  1. ביום 3.6.2009, כשבועיים לאחר שערכה את צוואתה, איבדה המנוחה את הכרתה.

 

  1. ביום 15.6.2009 מונתה הבת כאפוטרופוס זמנית לגופה של המנוחה.

 

  1. ביום 10.1.2010 מונתה הבת כאפוט' קבועה לגופה של המנוחה, ושי אפוטרופסות מונתה לאפוט' קבוע לרכושה של המנוחה.

 

  1. המנוחה לא שבה להכרה, עד אשר ביום 25.11.2011 הלכה לבית עולמה.

 

  1. כעולה מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש והן מסיכומי האשפוזים של המנוחה בבית החולים ומשאר המסמכים הרפואיים, כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה ביום 15.5.2009, בשל מצבה הפיזי והנפשי טרם, בו בזמן ולאחר חתימת הצוואה.

 

  1. בפני בית המשפט נפרש רצף ראיות אובייקטיבי של מסמכים רפואיים המעידים כאמור וכן לאור חוות דעתו האובייקטיבית של המומחה שמונה על ידי בית המשפט.

 

  1. המבקשת טענה כי יש לתת משקל למסמכים הרפואיים שערך ד"ר גריגורי גלצר, רופא המנוחה, שהגיע לביקורי בית אצל המנוחה במועדים: 23.4.09, 4.5.09, 14.5.09 – כולם מועדים שבסמוך לעריכת הצוואה. אומר כבר עתה, כי אין בידי לקבל טענות אלו בדבר מצבה התקין של המנוחה נוכח פרשנות למונחים דוגמת "ערנית", "משתפת פעולה" ו"בהכרה מלאה" ע"י המבקשת. בעניין זה אני מקבלת במלואה את עמדת המומחה הרפואי האובייקטיבי מטעם בית המשפט. מדובר בסופו של יום בעניין רפואי ויש מקום לקבל את חוות הדעת האובייקטיבית שהוגשה שבה נבחנו כלל המסמכים ובמבט כולל על פני ציר זמן. כאשר נשאל על כך בחקירתו, פרופ' נוי השיב:

"ש. אני רוצה להציג בפניך מסמכים רפואיים שהמנוחה נבדקה על ידי ד"ר גרגורי רופא המשפחה שהוא גם גריאטר בהתמחות שלו?

ת.  הוא לא מומחה בגריאטריה. עניתי את מה שעניתי משום שקראתי.

ש. אני מפנה אותך למסמך מ- 14.5?

ת.  הוא מול עיני.

ש. אבקש את התייחסותך למה שנאמר?

ת.  אין שום בדיקה קוגניטיבית, נפשית, בדיקה פסיכיאטרית ויש פה בדיקה כללית שמצבה ירוד. יש מצב של בצקות שאנו מכירים כל הזמן. יש התייחסות למצבה הריאתי, הלבבי. אין התייחסות לא קוגניטיבית ולא פסיכיאטרית, לא ולא.

ש. תעיין בקובץ המסמכים?

ת.  יש מסמך מיום 4.5. הוא רובו המכריע מתייחס לאי הספיקה הנשימתית.

ש. אני מפנה אותך למסמך ל- 23.4 עמ' 3 בדיקה כללית עירנית ומשתפת פעולה, האם היא לא הייתה בחוסר ריכוז ובלבול?

ת.  אין אפשר להסיק לא כן ולא לא."

 

ראו: עדות פרופ' נוי, פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 בעמ' 69 שורות 11-25.

 

  1. כאמור לעיל, לתמיכת טענותיה של המבקשת בדבר כשרות המנוחה, צורפה תעודת רופא מטעם פרופ' לוין הנושאת בכותרתה תאריך 8.6.09 ואת המילים "העתק נאמן למקור" ומתחת מופיעה חתימת עו"ד ק.ש., עו"ד שערכה את הצוואה. תעודת הרופא כאמור נדרשה, על מנת להעיד על מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה, ולמעשה להוכיח כי המנוחה הייתה כשירה לצורך עריכת צוואה. תוכן התעודה מעיד כי בדיקת המנוחה בוצעה ע"י פרופ' לוין ביום 10.5.09 – 5 ימים טרם עריכת הצוואה. על חוות הדעת עצמה לא מופיע המועד בו נכתבה חוות הדעת, וגם לאחר ההוכחות בתיק לא ברור המועד המדוייק בו נכתבה חוות הדעת (להבדיל מהמועד בו נבדקה המנוחה על ידי הרופא).

 

  1. בתעודת הרופא של פרופ' לוין צוין, בין היתר, לגבי מצבה של המנוחה:

"על מנת להבין את מושגיה לגבי כספים ורכוש ביקשתי להבין אם יודעת איזה רכוש יש לה השיבה בחיוב וסירבה לפרט זהו עניין אישי אמרה.

מבינה היטב מושגים הקשורים בניהול כספים, בהפקדת צקים וניהול חשבון בבנק. אמנם חברה עוזרת לה בניהול הכספים במצבה הגופני הקשה אך יודעת היטב מה קורה ומפקחת על כספיה ועוקבת אחריהם.

בשאלה מה שיקוליה להכנת צוואה פורטת את מערכת יחסיה עם ביתה.

ומציגה בעייתיות במערכת זו. מציינת שאינה יודעת ומתלבטת למי תוריש את כספיה ושהיא רוצה להוריש כספה לאנשים שאכפת להם ממנה מוקירים ואוהבים אותה ואינה בטוחה כי הבת אכן כזו שכן לדבריה הבת ניתקה עימה קשר משך 9 שנים בעבר. אומרת שתחליט על כך ולא גיבשה עדיין דעה. 

לסיכום: במצבה בעת הבדיקה, אין עדות למצב פסיכוטי, יכולת השיפוט בסך הכל תקינה. קיימת ירידה מסוימת קלה בזיכרון ארוך טווח וביכולת חישוב ותיאום יד עין. יתכן שחלק על רקע הקושי הנשימתי הרב בו הייתה שרויה בבדיקה. במצבה מסוגלת לשיפוט תקין של מעשיה, מסוגלת באמצעות אחרים (שכן פיזית מתקשה להתהלך) לנהל את ענייניה ולהביע את דעתה לגבי צוואתה ולתפקד". (ההדגשות שלי).

 

ראו: חוות דעת פרופ' לוין, עמ' אחרון.      

 

  1. תעודת הרופא של פרופ' לוין הייתה כמעט היחידה מבין כל המסמכים הרפואיים שהיו בפני המומחה, לפיה נקבע כי המנוחה כשירה, מסוגלת לנהל את ענייניה ויכולת השיפוט שלה תקינה. יש לזכור כי חוות הדעת נערכה ונועדה לצורך עריכת הצוואה.

 

  1. עוד בהקשר זה, ניתן ללמוד מן הראיות כי פרופ' לוין, בניגוד לפרופ' נוי, לא בחן את ההיסטוריה הרפואית של המנוחה טרם נתן חוות דעתו, והסתמך בחוות דעתו לגבי מצבה הרפואי והאישי של המנוחה מפיה של המנוחה בלבד. יודגש - אין מחלוקת כי לפרופ' לוין לא הוצגו כלל המסמכים המפורטים לעיל וסיכומי אשפוזה של המנוחה שהיו אך בסמוך לעריכת בדיקתו.

 

  1. עם זאת בחינת העובדות המצוינות בחוות דעתו של פרופ' לוין, שנאמרו לו מפיה של המנוחה מעידות על מצבה של המנוחה ומחזקות דווקא את גרסת המתנגדת:

כך לדוגמא, פרופ' לוין ציין כי לדברי המנוחה היא נישאה פעמיים, אך נתון זה אינו נכון.

המנוחה ציינה בפני פרופ' לוין כי הבת ניתקה עמה קשר משך 9 שנים בעבר, אך לא ציינה כי הסיבה לכך הייתה הוצאתה של הבת מביתה על ידי שירותי הרווחה עת הייתה בתה קטינה וכי מיד עם בגרותה של הבת בראשית שנות העשרים חודש הקשר בין השתיים.

המנוחה סירבה לפרט את רכושה בפני פרופ' לוין אולם ציינה כי יודעת היטב מה קורה מבחינת פיננסית בחייה, כך שלא ברור האם המנוחה מסוגלת לפרט ולבחון באופן מעמיק את נכסיה. יתרה מכך מצויין בחוות דעת של פרופ' לוין כי "חברה עוזרת לה בניהול הכספים במצבה הגופני הקשה".

כמו כן פרופ' לוין מציין כי המנוחה אמרה כי "עישנה שנים רבות", קרי ציינה זאת בלשון עבר, בעוד שהתמכרותה העזה של המנוחה לסיגריות היתה אחד מסימני ההיכר למצבה הרפואי הקשה ולמתחים שהיו לה עם בתה ועם הצוות הרפואי שטיפל בה, כאשר המנוחה סירבה להפסיק לעשן אפילו עת שהתה בטיפול נמרץ.

פרופ' לוין מציין עוד כי המנוחה "שוללת מחלות אחרות" אולם ידוע מהמסמכים הרפואיים כי למנוחה הייתה היסטוריה רפואית של מחלות אותן היא לא ציינה.

 

  1. בסופו של יום ולאחר בחינת חוות דעת של פרופ' נוי אל מול חוות דעתו של פרופ' לוין אני סבורה כי יש מקום לקבל את חוות דעתו של פרופ' נוי, המומחה האובייקטיבי שמונה מטעם בימ"ש, וזאת מכמה נימוקים:

ראשית, פרופ' נוי הסתמך על שורה שלמה של מסמכים אובייקטיבים ממועדים שונים שנערכו על ידי בודקים שונים ומעידים כולם על הליך התדרדרות רציף במצבה הפיזי, המנטלי והנפשי של המנוחה, והכל בסמוך למועד עריכת הצוואה.

שנית, פרופ' לוין הסתמך בחוות דעתו אך ורק על דיווחיה של המנוחה ולא בדק את נכונות דיווחיה ממקורות אחרים (אנשים אחרים קרובים, מסמכים רפואיים נוספים).

שלישית, גם בחינת חוות דעתו של פרופ' לוין מעלה ספקות מהותיים לגבי מצבה של המנוחה – כך הסתירות לגבי פרטים עובדתיים בחייה האישיים של המנוחה, כך העובדה שלא פירטה את רכושה, כך הקשיים שעלו גם במהלך הבדיקה של פרופ' לוין וצויינו בחוות דעת המומחה פרופ' נוי.

רביעית, סירובה של המנוחה לפרט את רכושה עולה בקנה אחד עם דיווחים רפואיים קודמים בדבר מצבה. פרופ' נוי מציין בחוות דעתו לגבי עניין זה כי: "לא מן הנמנע, כי סירובה זה נובע מעמדה פרנואידלית ו/או מחוסר מסוגלות קוגניטיבית לפרט את היקף רכושה. במקרים בהם מטרת הבדיקה היא לבדוק האם האדם מבין את היקף רכושו, חלק חיוני זה של הבדיקה הוא בולט בהיעדרו". ראו: חוות דעת המומחה, עמ' 8, פיסקה לפני אחרונה. (ההדגשות שלי).

חמישית, אני סבורה כי יש מקום לקבלת חוות דעת של מומחה אובייקטיבי מטעמו של בית המשפט ולא להסתמך על חוות דעת שנועדה לצורך מסויים.

 

  1. ניכר כי גם לפרופ' לוין היו ספקות לאחר שגם הוא ביקש להתייעץ עם קולגה נוסף טרם שייתן את חוות דעתו, כפי שעלה מתצהיר של עורכת הצוואה עו"ד ק.ש. (סעיף 29 לתצהיר עדותה הראשית של עו"ד ק.ש.).

 

  1. המבקשת טענה כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מאחר והוא נתן משקל יתר להתרשמותה ובדיקתה של הפסיכיאטרית ד"ר קדוש, זאת בשל היכרות אישית ביניהם וטענה כי ד"ר קדוש עבדה תחת המומחה. אני דוחה טענות אלו. לא הוכח כי ד"ר קדוש עבדה תחת המומחה והוא הכחיש זאת ברורות. יתרה מכך, שוכנעתי כי בדיקתה של ד"ר קדוש הינה בדיקה אחת מני רבות שנערכו למנוחה ובוודאי אין לה משקל יחיד או מכריע בחוות דעתו של המומחה.

 

  1. לאור כל האמור לעיל ובמבחן של בדיקה אובייקטיבית בדיעבד על פי כל המסמכים הרפואיים של המנוחה על פני ציר זמן אך ללא בדיקת המנוחה בזמן אמת אל מול בדיקת המנוחה עצמה ללא היסטוריה רפואית וללא מסמכים ואימות העובדות מולה – אני סבורה כי בתיק זה על נסיבותיו יש להעדיף חד משמעית את בדיקת המומחה האובייקטיבי מטעם בית המשפט.

 

  1. בנוסף, ניתן ללמוד גם מעדויות נוספות שנשמעו במהלך ההליך על מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה.

 

  1. המתנגדת עצמה העידה בחקירתה לגבי מצבה של אימה המנוחה בסמוך לעריכת הצוואה:

"ש. מתי נודע לך על הצוואה?

ת.  באישפוז האחרון שלה קרו הרבה דברים. אמא אמרה לי שהיא חתמה על כל מיני מסמכים. זה היה בזמן כלשהו בין 22.5 – 3.6, שזה משך האישפוז שלה. היא לא אמרה לי צוואה. היא אמרה שהיא חתמה על ניירות.  שאלתי אותה על מה היא חתמה. היא ענתה, שהיא לא יודעת.

ש. מתי נודע לך על הצוואות?

ת.  על הצוואה בחיים, אני יכולה לפרט.  אני לא יודעת מתי זה נעשה, אני לא הייתי נוכחת. לגבי הצוואה בחיים – אני התבשרתי על כך בתאריך 4.6.09 ע"י הצוות הרפואי בבי"ח תה"ש, שאמר לי "לאמך הגיעה עו"ד וגברת נוספת, מסרו במחלקה צוואה שמורה לא לעשות באמך שום פעולות רפואיות". לא האמנתי למשמע אוזני. אמי היתה מאושפזת 12 יום במחלקה הזו, רופאים ביקרו אותה לפחות 3 פעמים ביום, עו"ס כל בוקר. שאלתי אותם האם היא אמרה למישהו שיש לה צוואה בחיים ושלא יעשו בה פעולות, היא לא אמרה להם שום דבר. צוות מעל 40 רופאים עובד שם".     (ההדגשות שלי).

ראו: עדות המתנגדת, פרוטוקול הדיון מיום 11.9.14 עמ' 31 שורות 20-27.

 

  1. המתנגדת הביאה לעדות גם את המטפלת הפיליפינית של המנוחה שטיפלה בה והתגוררה עימה בדירה והייתה עימה עד פטירתה (להלן: "המטפלת" או "ס.מ."). יש לציין כי הגב' ס.מ. ששימשה כמטפלת המנוחה והתגוררה עמה תקופת זמן בלתי מבוטלת לא נחקרה כלל הן לגבי מצבה הנפשי והן לגבי מצבה הפיזי של המנוחה בימים הסמוכים למועד עריכת הצוואה.

 

  1. בתצהירה של המטפלת עוד משנת 2009 היא ציינה את מצבה הבריאותי הקשה של המנוחה במועדים הסמוכים לעריכת הצוואה. ויודגש - על מצבה של המנוחה היא לא נחקרה כלל:

"5. תפקידי בבית היה לסייע לש.ר. בכל פעולה בה נזקקה לעזרה: הכנת אוכל, האכלתה, רחיצתה במקלחת ובשירותים, הקמתה והשכבתה, השגחה על נטילת תרופות ואינהלציות וליווי אישי.

  1. ש.ר. הייתה זקוקה לתמיכה רבה מאוד ממני בכל שעות היום והלילה, מסביב לשעון ממש. היא כמעט ולא ישנה ועישנה סיגריות רבות ביום ובלילה, בימים מסוימים מעל לשתי קופסאות ביום, וזאת בזמן שהיא מחוברת לחמצן. מצבה הבריאותי, התלותי והסיעודי הסב לה דיכאון קשה והיא דיברה בפניי לעיתים קרובות על מוות והתאבדות וכן על רצון "לסיים הכל".

[...]

  1. במהלך החודש הראשון לעבודתי עם ---- הלך מצבה והחמיר מאוד עד כדי איבוד שליטה על הסוגרים וחוסר יכולת לאכול בכוחות עצמה והיא הפכה להיות סיעודית לחלוטין.
  2. ש.ר. הוסיפה לעשן עשרות סיגריות מדי יום ולעיתים קרובות סירבה ליטול את תרופותיה בטענה שתופעות הלוואי שלהן הן הגורם להדרדרות במצבה.

[...]

  1. בתחילת השבוע העוקב (כשתחילתו ביום 17/05/09), ההזיות של ש.ר. המשיכו והחריפו. ביום ג', ה-19/05/09, היא צעקה בפחד וטענה שמישהו הזיז את הקירות בחדר שלה ושהתקרה נופלת עליה".

 

  1. לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעת המומחה, ולכלל המסמכים הרפואיים שהוגשו ולעדויות שנשמעו, אני קובעת כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה.

 

  1. בהתאם לכך אני קובעת כי הוכח כי בעת עריכת הצוואה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, וכי מטעם זה על צוואתה להתבטל.

 

(2).    השפעה בלתי הוגנת

 

  1. סעיף 30(א) לחוק קובע: "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

 

  1. פסיקת בית המשפט ואף הספרות פירשו את ההוראה שלעיל באופן הבא:

"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).

קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.

...

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת".

ראו: שם, בעמ' 124.

 

  1. כידוע, המבחנים האמורים הינם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.

 

  1. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו:

"כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה".

ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271.

 

  1. כעת, יש לבחון התשתית הראייתית בתיק זה, בהתאם למבחני הפסיקה שלעיל.

 

  1. על המתנגדת נטל ההוכחה לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת. הבת הניחה תשתית ראייתית מספקת דיה לתקופת עריכת הצוואה – האמור נכון לגבי טרום מועד עריכת הצוואה, בזמן עריכת הצוואה ואף לאחריה. במקרה דנן, לאור מבחני הפסיקה ניתן לקבוע כי הבת עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לגבי התקיימות כל המבחנים כולם.

 

  1. מבחן התלות והעצמאות- לאור הפסיקה, יש לבחון האם המנוחה, בתקופה בה ערכה את הצוואה, הייתה עצמאית, הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית.

 

  1. בכל הנוגע למבחן זה – מתווספים הטענות והנימוקים בדבר המסמכים הרפואיים שעמדו לנגד עיני לעיל.

 

  1. מפאת חשיבותם, בחרתי להביא מספר קטעים מתוך המסמכים הרפואיים שלעיל על מנת ליתן דגש על מצבה של המנוחה בעת הרלוונטית:

מתוך חוות דעתו של פרופ' לוין: "... חברה עוזרת לה בניהול הכספים" ובהמשך "מסוגלת באמצעות אחרים (שכן פיזית מתקשה להתהלך) לנהל את ענייניה".

מתוך חוות דעתו של ד"ר יופה: "... ומצב של תלות בזולת".

מתוך דוח מיום 7.4.2009: "החולה עכשיו עם מטפלת צמודה".

מתוך דוח מיום 30.3.2009: "מצב הכרתי מעורפל והפרעות שיפוט" ובהמשך "בנוסף יש מערכת פרנואידלית כלפי הבת שלה וחתנה".

מתוך דוח מיום 3.5.2009: "... סיעודית, מתגוררת עם מטפלת צמודה, צלולה אך ישנה ירידה תפקודית וקוגניטיבית קשה ביותר".

 

  1. כמו כן, רוב המסמכים הרפואיים מהתקופה הרלוונטית ציינו נוכחותה של מטפלת עם המנוחה משך כל שעות היום. עוד בהקשר זה מטפלות המנוחה מאותה עת ציינו בתצהיריהן את מצבה של המנוחה – ראו סעיף 2 לתצהירה של הגב' א.א. וכן סעיפים 5-6 לתצהירה של גב' ס.מ..

 

  1. בחינת כלל המסמכים הרפואיים שנסקרו ופורטו בהרחבה בפרק הכשרות, מצביעים מפורשות על תלותה המוחלטת של המנוחה, מבחינה פיזית, בסובבים אותה.

 

  1. כמו כן, תלותה הפיזית של המנוחה עולה מכלל העדויות שניתנו, וראו: פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 עמ' 51 שורות 25-26, עמ' 55 שורות 1-12, עמ' 58 שורות 3-25, עמ' 59 שורות 24-27, עמ' 60 שורות 1-3; פרוטוקול הדיון מיום 11.9.14 עמ' 29 שורות 16-27.

 

  1. יש להדגיש כי כל העדויות הנוגעות למצבה התלותי של המנוחה, ניתנו מפי אנשים שהיו קרובים למנוחה והיו בקשר עימה בתקופה הרלוונטית בעת עריכת הצוואה. כך גם לגבי עדויות הצוות הרפואי המטפל ועל פי המסמכים הרפואיים שניתנו.

 

  1. מהמסמכים הרפואיים שלעיל ניתן ללמוד גם על מצבה ההכרתי שכלי של המנוחה, ובפרט סמוך למועד עריכת הצוואה, כאשר לאחר בדיקה פסיכיאטרית מיום 30.3.2009 נקבע כי יש למנות אפוטרופוס לענייני המנוחה. לאור קביעה רפואית זו, אין ספק כי גם מבחינה שכלית הכרתית המנוחה הייתה תלויה בזולת ולא יכולה הייתה לקבל החלטות באופן עצמאי ולרווחתה.
  2. כפי שניתן לראות לעיל, גם יתר המסמכים הרפואיים שנערכו לאחר הבדיקה הפסיכיאטרית, קבעו כי קיימת ירידה קוגניטיבית קשה ביותר כמו גם ירידה במצב ההכרה ובלבול. המסמכים שציינו זאת נערכו ימים ספורים טרם עריכת הצוואה והן לאחריה. ויודגש, מצבה הרפואי, בכל הנוגע למצבה הפיזי של המנוחה, היה לא טוב וזאת בלשון המעטה. מצב זה נמשך תקופה ארוכה, אך ניתן לראות בבירור ובאופן רציף, על פי הדיווחים הרפואיים, כי גם מצבה הנפשי מנטלי הלך והתערער במקביל.

 

  1. כנלמד מן האמור לעיל, ניכר היה כי תלותה של המנוחה במבקשת הייתה רבה מאוד.

 

  1. יתרה מכך, המבקשת עצמה העידה על כך שהיה לה מפתח לדירת המנוחה, על מנת שתוכל להגיש לה עזרה (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 עמ' 84 שורות 14-15), וכן העידה הן על תלותה הפיזית והן על תלותה הנפשית של המנוחה בה באומרה: "... הייתה שם אישה שהיא קיבלה ממני יחס ואני מדברת על לפחות 12 שנה, אני הייתי היחידה שנכנסת אליה ומציעה לה דברים. היו לה שלושה דברים: סיגריות, החנות שלה והטלנובלות, היא לא יכלה ללכת לסרט כי היא הייתה צריכה לעשן וכן לנסוע לחו"ל היא לא יכלה לנסוע כי היא הייתה צריכה לעשן". (ראו: עדות המבקשת, פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 עמ' 81 שורות 20-23).

מכאן שהמנוחה הייתה תלויה לחלוטין בזולת, ובפרט במבקשת. זאת, אף לשיטתה של המבקשת עצמה.

 

  1. על פי האמור לעיל ועד עתה, אני קובעת כי המתנגדת הוכיחה את התלות הנדרשת על פי הפסיקה להוכחת השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. מבחן התלות והסיוע- לאחר שהוברר כי המנוחה לא הייתה עצמאית ונזקקה לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לה, היקפו ומידת תלותה באותו סיוע ובמי שהעניק לה אותו.

 

  1. על פי העדויות הרבות שניתנו בתיק זה, ניכר כי היו מספר דמויות מרכזיות אשר סייעו למנוחה באותם ימים, ובפרט בסמוך למועד עריכת הצוואה. אותן הדמויות הן המתנגדת- בת המנוחה, המבקשת- שכנת המנוחה ומטפלת המנוחה בתקופה הרלוונטית- הגב' ס.מ.. המטפלת הייתה גם זו אשר התגוררה עם המנוחה בביתה ולמעשה הייתה צמודה אליה כל שעות היממה.

 

  1. כבר הוכח לעיל שהיקף הסיוע שניתן למנוחה בתקופה הרלוונטית היה חיוני ורב לאין שיעור. המנוחה נזקקה לסיוע ותמיכה בכל צעד ושעל שחפצה לעשות במהלך יומה וזאת כולל פעולות שגרתיות וצרכים הכרחיים. המנוחה הוגדרה כחולה סיעודית ונזקקה לסיוע רב בפעולות יום יומיום. לפיכך, מידת התלות של המנוחה בסובבות אותה הייתה רבה ובלעדיה לא יכולה הייתה להסתדר.

 

  1. יש לציין להוכחת תלות זו כי ביום 26.3.2009, חודש וחצי טרם עריכת הצוואה, ניתן ייפוי כוח מאת המנוחה למתנגדת על מנת שזו תבצע עבורה את מכירת החנות שהייתה בבעלותה וכן ייפוי כוח על מנת שתבצע מכירת רכבה.

 

  1. יש לציין להוכחת תלות זו כי ביום 13.5.2009, יומיים טרם עריכת הצוואה, ניתן ייפוי כוח מאת המנוחה למבקשת בחשבון הבנק שלה, ואף כרטיסי האשראי של המנוחה, שיקים שלה וכרטיס קופת החולים שלה היו בידי המבקש. כל אלה נמסרו למבקשת על מנת שתטפל בענייניה של המנוחה כך לטענתה (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 עמ' 63 שורות 2-6). גם המטפלת, הגב' ס.מ. העידה על כך בחקירתה (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 55 שורות 10-13). גם מפתח ביתה של המנוחה היה בידי המבקשת. ראיות אלו מצטרפות ומצביעות על תלות המנוחה הן הפיזית והן השכלית, בעיקר במבקשת.

 

  1. תמונת הנסיבות לא תהיה שלמה מבלי שיצויין נדבך מרכזי נוסף למבחן התלות והוא תלותה של המנוחה בעישון סיגריות. נדמה כי תלות זו הייתה הגדולה ביותר בחייה של המנוחה. התמכרות המנוחה לעישון סיגריות הייתה כה קשה שהיא המשיכה לעשן בצורה עיקשת גם לאחר אזהרות חוזרות ונשנות מצד רופאיה, גם לאחר תחינות חוזרות ונשנות מצד קרוביה, וגם לאחר שגופה נתן אותותיו כי אינו יכול לשאת יותר בנזקי העישון הכבד.

 

  1. התמכרותה הקשה של המנוחה לעישון סיגריות אוזכרה בכל מסמך רפואי שנערך בעניינה, והייתה בעלת השפעה מכרעת על חיי המנוחה והשפעותיה היו הרסניות. די בדוגמה אחת, מיני רבות, אשר תמחיש את גודל ועוצמת ההתמכרות: תלות המנוחה בסיגריות הייתה כה רבה עד שגם באשפוזה בבית החולים, במחלקת טיפול נמרץ, בחרה המנוחה להצית סיגריה ולעשנה בתוך חדר האשפוז אל מול עיניהם הבוחנות של יתר החולים וכן אל מול רופאיה, ותחת אזהרותיהם ומחאותיהם.

 

  1. מן העדויות הרבות בתיק, עולה כי עניין התמכרות המנוחה לעישון סיגריות עלה בהקשרים שונים וגרם לריבים וניתוק בין המנוחה לבין קרוביה, ובפרט בתה, שלא היו מוכנים לסייע לה ולספק לה את מבוקשה.

 

  1. עוד עולה מן העדויות, כי המבקשת היא זו אשר דאגה לספק למנוחה את הסיגריות ובכך להשביע את רצונה והתמכרותה הקשה של המנוחה. אני קובעת באופן ברור כממצא עובדתי שהוכח ללא כל ספק כי המבקשת סיפקה למנוחה סיגריות על אף מצבה הרפואי הקשה. המבקשת הייתה זו שענתה על צורך זה על אף ההתנגדות העזה ביותר של הבת ושל רופאיה של המנוחה. זאת, כאשר המבקשת מודעת היטב להתנגדות ולהמלצות החד משמעיות של הצוות הרפואי כי על המנוחה לחדול לאלתר מלעשן וכי הדבר מהווה גורם מזיק ישיר במצבה הבריאותי.

 

  1. יודגש – המבקשת בחרה שלא להשיב ישירות לטענות אלה של הבת במסגרת תצהיריה השונים. המבקשת נמנעה מלהציג כל גרסה נגדית לטענות אלה. בחקירתה הנגדית כאשר נשאלה על כך ישירות התחמקה מלענות ובמקום זאת טענה כי הבת אשמה שלא עשתה דבר לטובת אמה, וכי גם הגורמים האחרים לא סייעו מספיק.

 

  1. במהלך ההליכים נשמעו מספר עדויות, מרביתן אובייקטיביות, כי המבקשת היא זו שדאגה להביא למנוחה סיגריות. בכך הוכח כי התעצמה ונוצרה תלות המנוחה במבקשת באופן מכריע.

 

  1. מתוך עדותה של הגב' א.א., מטפלת המנוחה עולה כי המבקשת הייתה מביאה את הסיגריות למנוחה:

"ש. בסעיף 8 את כותבת שהסיגריות לא היו בהישג ידה?

ת.  ת.נ. היתה מביאה לה. כשלא היו על ידה היתה קמה באמצע הלילה ונפלה פעם פעמיים בסלון, לא יכולתי להרים אותה, היא היתה שמנה מאד, פעם אחת היא ביקשה ממני לקרוא לת.נ., בשתיים בלילה. היא היחידה שיכלה.

...

ש. לא ניסית לזרוק את הסיגריות בבנק?

ת.  לא, למה שאני אעשה את זה, אני ניסיתי לשכנע אותה. כשאחת מביאה לה כל הזמן סיגריות אני אזרוק את זה?".

ראו: עדות הגב' א.א., פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 73 שורות 21-25 ובעמ' 74 שורות 3   -5.

 

  1. מתוך עדותה של הגב' ס.מ., מטפלת המנוחה, עולה כי המבקשת הייתה מביאה את הסיגריות למנוחה:

"ש. כאשר ש.ר. היתה מאושפזת בבית החולים, את אומרת שת.נ. הביאה לה סיגריות. מה עשית עם הסיגריות?

ת.  את שואלת אותי לגבי הפעם הראשונה או לגבי הפעם השניה? כי פעמיים הביאה לה סיגריות.

ש. את אומרת שבאישפוזים של ש.ר., את היית לידה משעה 8:00 – 18:00, אני מניחה שת.נ. לא ישבה שם כל היום, היא הביאה סיגריות. מה עשית עם הסיגריות

ת.  פעם ראשונה, שמתי בפאוץ' של ש.ר., כאשר רצתה לעשן היא יכלה לקחת בעצמה.  אמרתי לה שאסור לעשן, זה אסור בתוך בית החולים.

ש. את אמרת לא לעשן.

ת.  כי אסור. אמרתי גם לתחנת האחיות, כדי שהן יגיעו וידברו עם ש.ר. כי זה אסור.

בפעם השניה – ת.נ. הביאה סיגריות, הביאה לי ושמתי את זה בתיק שלי, התיק שלי הוא בצד של החלון, כאשר ש.ר. במיטה, ---- ביקשה שאני אצא להפסקה למטה. שאלתי האם היא בטוחה. היא אמרה שכן. אז אני אמרתי שאני אצא. כאשר חזרתי ראיתי שהתיק שלי פתוח והבנתי שמשהו קרה. ביקשתי מש.ר. שתתן לי. לא שאלתי מה קרה עם התיק שלי, פשוט ביקשתי שתתן לי".

ראו: עדות הגב' ס.מ., פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 66 שורות 10-24.

 

  1. המתנגדת נחקרה ישירות לגבי מעורבותה של המבקשת בחיי אימה ובפרט בכל הנוגע למתן הסיגריות. עדותה הייתה עקבית ואמינה ושרטטה תמונת מצב קשה ביותר:

"ש. מתי לשיטתך התחילה התערבותה של ת.נ.?

ת.  בזמן שהמחלה של אמא שלי החלה ---- לא הייתה בתמונה, לאחר מכן שהיא שמעה שאמא שלי חולה והפסיקה לעבוד בסביבות פברואר 2009 שאז הם לא היו בקשר של שנתיים.

ש. מתי התחילה ההתערבות הבעייתית?

ת.  ההתערבות הבעייתית התחילה בעייני כאשר היא התחילה להזרים כמויות ענקיות של סיגריות לבית. לעודד אותה לא לקבל טיפול רפואי ולעודד אותה  לא לקבל טיפול רפואי ולהסית אותה בשקרים נגדי.

ש. בנוכחותך?

ת.  היא הביאה לה סיגריות בנוכחותי, היא השתדלה להימנע מזה היא לא רצתה שאני אראה. מטפלות אמרו לי דברים. כל הבית היה מלא בפקטים של סיגריות. את חושבת שאחרי חמש שנים אני אעמוד פה ואמציא דברים.

ש. על איזה סכסוך בין ת.נ. לאמך את מדברת?

ת.  מה היה מקור הסכסוך? לא ידוע לי.

ש. את אומרת שת.נ. השתלטה על חייה של אמך באיזה אופן זה בא לידי ביטוי?

ת.  שליטה מוחלטת בסיגריות של אמא שלי. אמא שלי הייתה מכורה. דבר שני היא הביאה פסיכוגריאטר, היא ערכה לה צוואה, הזמינה נציגים מהבנק להחתים על ייפוי כוח, התערבה בטיפולים רפואיים."

ראו: עדות המתנגדת, פרוטוקול הדיון מיום 11.9.14 עמ' 38 שורות 8-24.

 

  1. המבקשת לא טענה ולו דבר, בכל הנוגע לטענות שהופנו כלפיה בהקשר זה של אספקת הסיגריות לעישון ולבקשת המנוחה, אך כאשר נשאלה על כך בחקירתה אולם תשובותיה דבר חיזקו את טענות המתנגדת והיו בחלקן מתחמקות ובחלקן לא מהימנות:

 

"ש. את סיפקת למנוחה סיגריות?

ת.  לא נכון.

ש. אני עברתי על התצהיר שלך – ע.ר. אומרת שאת סיפקת לה סיגריות. ר.כ. בעלה אומר שסיפקת לה סיגריות. ס.מ. כותבת שסיפקת לה פקטים של סיגריות. את לא אומרת מילה אחת ולא מכחישה את זה בתצהיר אפילו במילה אחת?

ת.  אני לא מתייחסת לזה כי זה משהו מגמתי שזה נעשה על ידי ע.ר., ר.כ. וס.מ.. אני בפירוש לא סיפקתי לה סיגריות. פעם אחת במסגרת הקניות שעשיתי לה קניתי לה סיגריות. ההתעקשות שלך שרכשתי לה סיגריות זה לא נכון. רכשתי עבורה הרבה מעבר לסיגריות. מעבר לאוכל דאגתי לדברים האישיים. האם להאשים אותי על איזה שהו ומה שמשתמע ממה שאתה שואל.

ש. למה לא כתבת שורה אחת בתצהיר?

ת.  זה לא רלוונטי. הסיגריות זה לא היה האישו. המנוחה ידועה וגם ע.ר. יודעת זאת וגם ר.כ. יודעת זאת שהיא מעשנת כבדה. אני לא נתתי לה לעשן.

ש. אם כך מי סיפק לה את הסיגריות?

ת.  סיגריות היו למנוחה תמיד בבית, אני  לא יודעת מי סיפק לה. אני מכירה אותה 18 שנה.

ש. אני יודע שמתחילת מרץ היא לא יוצאת מהבית?

ת.  הייתה לה מטפלת סיעודית ואסתר הייתה קונה עבורה.

ש. שתיהן אומרת שלא קנו לה סיגריות?

ת.  הן שיקרו. אני לא קניתי לה. יכול להיות שהיא קנתה דרך הטלפון. היא עשתה רכישות דרך הטלפון. אני קניתי לה סיגריות פעם אחת.

ש. מאיפה היא עשתה רכישות?

ת.  היא עשתה עם המכולות שהיא עבדה איתם כל הזמן".

 

ראו: עדות המבקשת, פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 עמ' 59 שורות 2-23.

 

  1. לאחר בחינת העדויות הרבות בתיק בעניין זה, גרסתה של המבקשת נמצאה על ידי כלא מהימנה לחלוטין. יודגש ברורות כי לא מצאתי שעדותה זו, במנותק משאר הראיות והנסיבות, יש בה על מנת להפוך את הקערה על פיה ולשנות את תמונת המצב העובדתית. מדובר בעדות יחידה חלקית ולא מפורטת ואין בה כדי לשנות את שאר הראיות כפי שניתנו.
  2. הוכח כי המנוחה הייתה תלויה פיזית ונפשית במבקשת. המבקשת הייתה הדמות היחידה הקרובה בחייה שסיפקה את התמכרותה לסיגריות. למנוחה לא הייתה כל יכולת מעשית לקנות לעצמה סיגריות. כרטיס האשראי של המנוחה היה בידי המבקשת, מפתח ביתה היה בידי המבקשת, כרטיס קופת החולים שלה היה בידי המבקשת. שאר הגורמים המטפלים בה: המטפלות, הבת וחתנה כולם סירבו לספק לה סיגריות וניסו להניע אותה להפסיק לעשן.

 

  1. כל העדויות, למעט עדות המבקשת שהייתה לא אמינה, היו כי המבקשת היא שעמדה מאחורי רכישת הסיגריות למנוחה, ביודעה את המשמעות ההרסנית של סיפוק הסיגריות למנוחה.

 

  1. אל מול תלותה המוחלטת של המנוחה במבקשת אשר הייתה הגורם היחידי שסיפק לה סיגריות עמדה בתה היחידה של המנוחה שיחסיה עימה היו בעיתיים עוד מילדותה והיא הייתה כחומה בצורה אל מול התעקשותה של המנוחה להמשיך ולעשן. במובן זה הבת הצטיירה בעיני המנוחה כפועלת נגדה, על אף שפעלה באופן מובהק לטובתה ולרווחתה.

 

  1. מכאן, אני קובעת כי המתנגדת הוכיחה כי המנוחה הייתה תלויה ונזקקה לסיוע עת ערכה את הצוואה.

         

  1. מבחן קשרי המצווה עם אחרים- בידוד המנוחה וניתוקה מאחרים ובעיקר מהמתנגדת הגביר את תלותה במבקשת.

 

  1. העדויות אשר הובאו, הצביעו על היות המנוחה אישה אשר לא התאפיינה בחיי חברה מפותחים במיוחד, ועל מעגל קרוביה נמנו בעיקר בתה, המבקשת והמטפלת שהתגוררה עמה.

 

  1. נוסף לעובדה כי למנוחה לא היו חיי חברה מפותחים, בידודה של המנוחה נעשה באופן טבעי לאור העובדה כי לא יכולה הייתה לצאת את ביתה בתקופה הרלוונטית והייתה עושה כן אך לשם טיפולים ובדיקות רפואיות, שכן מצבה הרפואי לא אפשר נגישות ביתר קלות.

 

  1. הן כאשר נמצאה בביתה והן כאשר הייתה מאושפזת בבית החולים, היו אלו המתנגדת או המבקשת והמטפלת שוהות עמה.

 

  1. בשל ההיסטוריה המשפחתית של המתנגדת והמנוחה, יחסיהן ידעו עליו ומורדות והקשר ביניהן היה מאז ומעולם מורכב ורגיש. עם זאת הדבר לא השפיע על המתנגדת בתמיכתה ובסיועה הבלתי פוסק למנוחה.

 

  1. הבת היא ששילמה את מחיר סירובה העיקש להביא לאמה סיגריות ולספק את התמכרותה ההרסנית. אל מול סירובה של הבת הצטיירה המבקשת באותה עת כלפי המנוחה כ"מלאך המושיע" כעושה דברה ופועלת לסיפוק צרכיה והתמכרותה. במובן זה לבת כלל לא היה סיכוי מול אמה במערכת היחסים המורכבת ממילא ביניהן.

 

  1. מנגד, המבקשת, שכנתה של המנוחה, דאגה למחסורה ועזרה לה בניהול ענייניה הכלכליים אולם בכך השתלטה לגמרי על כל דבר ועניין בחיי המנוחה, גם במחיר של סיפוק התמכרות מזיקה ופעולה בניגוד להמלצות הצוות הרפואי המטפל. יתרה מכך, המבקשת יצרה וחיזקה את טענות האם כלפי הבת והיוותה גורם מכריע ומשפיע כנגד הבת.

 

  1. בנסיבות הללו נוצר חיכוך בלתי פוסק בין המבקשת למתנגדת בכל נושא ונושא בחיי המנוחה. חיכוך זה הגיע לשיאו עוד בחיי המנוחה בעת ניהול הליך מינוי אפוטרופסות עבור המנוחה שהוגש על ידי הבת. בעניין זה, אשר יפורט בהמשך, יש לציין כי בסופו של יום, צו מינוי לגופה של המנוחה ניתן למתנגדת, והמבקשת מצידה, לכל אורך ההליך, הביעה התנגדות נחרצת אך ורק למינוי המתנגדת כאפוטרופוסית לרכושה של המנוחה.
  2. כחלק מתיק האפוטרופסות בעניין המנוחה, הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין בעיריית XXX אשר מחזק את כל טענות המתנגדת ומביא באופן אובייקטיבי תיאור של המצב בו הייתה שרויה המנוחה בין בתה לשכנתה:

"השכנה ת.נ. נכנסה לתמונה ויצרה קשר תלותי וקרוב עם החסויה, טיפלה בענייניה, הייתה זמינה עבורה ונענתה לכל גחמותיה לעיתים בניגוד להנחיות רפואיות. היות והקשר בין --- לאמה היה מורכב ורגיש בלאו הכי הרי שכניסת גורם זר למערכת ערער את המרקם הקרוב שנוצר בין החסויה לבתה ברבות השנים אך היה שביר".  (ההדגשות שלי).

ראו: תסקיר העו"ס מיום 28.10.2009 עמ' 4, פסקה ראשונה.

 

  1. אני סבורה כי תמונת מצב זו שתוארה על ידי העו"ס שערכה את התסקיר מהווה שיקוף המציאות באופן מלא ואמיתי נכון לאותה עת. הדברים הוכחו וקיבלו משנה תוקף בשלל העדויות והמסמכים שהיו בפני בהליך זה.

 

  1. המבקשת הייתה זו אשר סיפקה את כל רצונותיה של המנוחה, היא החזיקה עבורה כרטיסי אשראי ושיקים של המנוחה, היא החזיקה את כרטיס קופת החולים שלה בידיה ובמפתחות ביתה – ועל כן בכל פעולה שכוונתה רכישה באמצעות כרטיסי האשראי או ביקור במרפאה, נזקקה המנוחה לנוכחות המבקשת. והחשוב מכל, החזיקה וסיפקה למנוחה באופן שוטף ובניגוד לכל ההמלצות הרפואיות את הסיגריות אשר בהן הייתה תלויה לחלוטין, לאור התמכרותה האנושה. כך התבססה תלותה הבלעדית של המנוחה במבקשת. האמור עלה גם בדיוני ההוכחות ובעדויות השונות שניתנו והמבקשת אף הודתה בדברים בעצמה.

 

  1. נוסף על כך, ניתן גם לקבוע כי המבקשת הסיתה את המנוחה כנגד המתנגדת, ועשתה כן באופן שיטתי וקבוע. הגב' ס.מ. העידה כי שמעה את המבקשת משקרת למנוחה ומספרת לה דברים שקריים על דברים שהבת כביכול עשתה ולא עשתה עבורה (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 54 שורות 7-25 וכן בעמ' 58 שורות 8-18). כמו כן, מעדותה של הגב' א.א. היה ניתן להבין כי אכן היו תוצאות להשפעה על המנוחה מצד המבקשת כנגד המתנגדת:

"היה לי מוזר שלבת שלה היא צעקה ולת.נ. כולה חיוכים, אני בתור אמא משהו לא נראה לי" – ראו: פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 76 שורה 2).

גם הגב' ח.ג., העו"ס, העידה כי רצתה להגיע לביקור בבית המנוחה אך המנוחה לא אפשרה זאת בתואנות שונות וכן העידה על שכנה שמנעה ממנה מלהגיע אך לא זכרה לומר האם היה מדובר במבקשת (פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 77 שורה 14 שורות 16-24).

 

  1. הוכח כי המנוחה הייתה נתונה להסתה של המבקשת כלפי בתה באופן שגרמה לצמצום קשריה והרחקתה מבתה, כל זאת בצל סיפוק ההתמכרות הקשה של המנוחה. בכך מתחדדת אי ההגינות שבפעולותיה של המבקשת כלפי המנוחה.

 

  1. לפיכך, אני קובעת כי המתנגדת הוכיחה שהמנוחה הייתה מבודדת ולא קיימה קשרים עם אחרים.

 

  1. מבחן נסיבות עריכת הצוואה- מעורבותה של המבקשת, אחת הנהנות העיקריות, בעשיית הצוואה, מלמדת על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. יפים לעניינו הדברים הבאים הנדרשים לבחינה לגבי נסיבות עריכת הצוואה:

"... יש ליתן את הדגש באי ההגינות שבהשפעה כתוצר של אופי מערכת היחסים שבין המשפיע למושפע. לא קיומה של ההשפעה פוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה שעיקרו ניצול תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לעשות צוואה לטובת הנהנה. יסוד אי ההגינות שבהשפעה נלמד, אם כך, מנסיבות הפעלתה, ולאו דווקא בשל מטרת המעשה או בשל התוצאות שאותן מבקש המשפיע להשיג (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, נד (2) 215; ע"א 681/77 מרק נ' שאבי, לג (1) 7; ע"א 196/85 רוזנפלד נ' סלנט, לט (4) 550). לא תוכנה של הצוואה הוא הקובע את קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא נסיבות עריכתה והליכי עריכתה (ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, מה (1) 498)".

 

ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שישית תשס"ה-2005), עמ' 101, פסקה שניה.

 

  1. בענייננו, הוכח כי הצוואה נערכה בנסיבות יוצאות דופן, וכפי שעוד יורחב בהמשך. מעבר למצבה הבריאותי והנפשי של המנוחה, כפי שתואר לעיל, וכן מעבר לתלותה במבקשת ובידודה על ידה, יש ליתן את הדעת למספר פרטים נוספים בעלי חשיבות בצוואת המנוחה:

ראשית, המנוחה מעולם לא ערכה צוואה לפני כן.

שנית, הצוואה לא נעשתה על ידי עו"ד שטיפלה בד"כ בענייני המנוחה אלא על ידי עו"ד שהמנוחה כלל לא הכירה ואשר הובאה לבית המנוחה על ידי המבקשת.

שלישית, הצוואה מזכה מעון לנשים מוכות בתמורת דירת המנוחה. הוראה זו בצוואה תמוהה ביותר שכן, לא הוכח כי המנוחה הייתה אישה מוכה בעברה ולא הוכחה כל זיקה למעון שעיקר עניינו הוא נושא זה.

רביעית, לא הוכח כי המנוחה תרמה מעולם אף לא סכום כספי למוסד כלשהו.

 

  1. בנוסף, נסיבות עריכת הצוואה היו כאלו בהן בתה היחידה של המנוחה נותקה מחייה והוצגה כלפי המנוחה כפועלת נגדה, למרות שלא כך היה בפועל.

 

  1. יש לציין כי עדותה של הגב' מנדוזה, המטפלת מאותה עת של המנוחה, הייתה מכרעת ובעיקר יומנה האישי שנוהל "בזמן אמת" אשר חשף את התמונה העובדתית נכון לאותה עת. על פי יומן זה ניתן היה ללמוד כי המבקשת הייתה "הרוח החיה" מאחורי עריכת הצוואה. כמו כן, המבקשת נתנה הוראות למטפלת בדבר אופן טיפולה במנוחה בימים בהם נקבעו פגישות כאמור. בנוסף, על אף מצבה הרפואי המתדרדר של המנוחה היא לא נלקחה לטיפול בבית החולים בניגוד לבקשת המתנגדת, אלא הושארה בביתה על פי בקשתה ועל פי המבקשת. יש להדגיש כי באותם ימים גם ניתן ייפוי הכוח למבקשת לפעול בחשבונה של המנוחה.

 

  1. שוכנעתי כי היומן הינו ראיה אמינה, מהימנה, עקבית ואותנטית שנכתבה בזמן אמת על אירועים חריגים ומשמעותיים שהיו בחיי היום יום של המנוחה, וכי יש לתת לראיה זו את המשקל המקסימלי.

 

  1. על אף הניסיון להציג את המטפלת כעושה יד אחת עם המתנגדת, הדבר לא הוכח כלל וכלל על ידי המבקשת. למטפלת אין כל אינטרס בתיק ואין לה כל עניין בתוצאה כזו או אחרת בהליכים דנן. נהפוך הוא- המטפלת עמדה בחקירה קשה, ארוכה, נוקבת ומתריסה – והמשיכה לעמוד בעוז מאחורי עדותה והפרטים שמסרה. בסופו של יום ולאחר בחינת הראיות שהובאו מטעמה אני נותנת להן ובהן אמון מלא.

      

  1. מתצהיר עדותה הראשית ויומנה של הגב' ס.מ., ועדותה שלא נסתרה בחקירה הנגדית, ניתן ללמוד מה היה רצף האירועים על פני ציר הזמן שהוביל לחתימת הצוואה על ידי המנוחה:

7.5.2009 המבקשת הגיעה לבית המנוחה בליווי עו"ד ק.ש. והן שוחחו עם המנוחה.

10.5.2009 עו"ד ק.ש. מגיעה לבית המנוחה בליווי רופא (פרופ' לוין)  לבדיקת כשרותה של המנוחה לעריכת צוואה.

11.5.2009 עו"ד ק.ש. התקשרה אל המנוחה וביקשה להגיע לערוך הצוואה, המנוחה סירבה בשל מחלתה.

12.5.2009 המבקשת היא שהודיעה לגב' מנדוזה על בואה של עו"ד ק.ש. לבית המנוחה וכך היה.

14.5.2009 המבקשת הגיעה לבית המנוחה והנחתה את המטפלת כיצד לטפל במנוחה בצורה המיטיבה ביותר על מנת שזו האחרונה תהא מוכנה למעמד חתימת הצוואה.

15.5.2009 עו"ד ק.ש. הגיעה יחד עם חתנה לחתימת הצוואה. מאוחר יותר המבקשת הגיעה והן שוחחו על תוכן הצוואה.

    

  1. גם כאשר נחקרה על כך, המטפלת הציגה גרסה מהימנה וענתה תשובות מלאות ומפורטות;

 

"ש. אני מפנה לס' 28 לתצהירך שלך. איך הבנת שמדובר ברופא שהגיע לאשר את יכולתה של המנוחה לערוך צוואה? את ישבת בשיחה? את ישבת כאשר הוא בדק אותה?

ת.  אני לא ישבתי בזמן הבדיקה.

ש. אז איך ידעת שהוא רופא?

ת.  ---- אמרה לי שרופא יגיע לבדוק את אמא.

ש. שאלת אם רופא, אולי הגיע סתם בן אדם.

ת.  אפילו לא הציגו אותי לאותו אדם.

ש. בס' 30 , את אומרת שהתחלת להבין את מטרתה האמיתית של ת.נ.. למה את מתכונת?

ת.  הכוונות שלה הן לגבי הצוואה ולגבי הירושה."

 

ובהמשך:

 

"ש. בס' 30, 31 לתצהירך, את מתייחסת בפירוט לאירועים ולדברים שקרו חודשיים קודם לכן. את יכולה לענות מי ענה לטלפון?

ת.  אני.

ש. מה עו"ד ק.ש. אמרה לך?

ת.  היא אמרה שהיא רוצה לבוא, המנוחה אמרה שהיא לא רוצה לדבר עם אף אחד.

ש. היא אמרה לך למה היא רוצה לבוא?

ת.  לא.

ש. כאשר את כותבת שהיא ביקשה להגיע כדי לרשום מפי ש.ר. צוואה, את משקרת בתצהיר שלך?

ת.  אני מבקשת שוב את השאלה.

     אני לא משקרת, כי ש.ר. ואני הבנו שזו המטרה לבואה."

 

ובהמשך:

 

"ש. אני מפנה אותך לס' 52, באיזו שפה עו"ד ק.ש. דיברה עם המנוחה?

ת.  אני מבקשת שתשאלתי אותי באנגלית.

     עברית.

ש. באיזה שעה זה היה?

ת.  זה היה משעה 13:00  , 13:30. לא, אני מתקנת. זה 15:30.

ש. למה סיפרת לת.נ. ולא לע.ר., על הביקור של עו"ד ק.ש.?

ת.  כי ת.נ. הדריכה אותי שכאשר עו"ד תגיע, אני אתקשר אליה."

 

ראו: עדות המטפלת, פרוטוקול הדיון מיום 18.9.2014 עמ' 64-65 שורות 1-9, 15-26, 8-14.

 

  1. גם עו"ד ק.ש. בחקירתה, אישרה את המועדים שלעיל, ולגבי מועד חתימת ייפוי הכוח מאת המנוחה לטובת המבקשת לחשבון הבנק של המנוחה, מדובר בהפרש של יום אחד:

 

"ש. מתי היא שילמה לפרופ' לוין?

ת.  ביום עריכת חוות הדעת נדמה לי 10.5.

 

ובהמשך:

 

ש. ת.נ. קיבלה את יפוי הכח ב- 13.5.09 מי כתב את השיק?

ת.  בכתב ידי.

ש. מי חתם?

ת.  המנוחה.

 

ובהמשך:

 

ש. ב- 12.5.09 את כותבת את הצוואה וב- 13.5.09 את מתייצבת שוב בביתה של המנוחה ונותנת יפוי כח לת.נ.?

ת.  המנוחה נותנת יפוי כח ואני מאשרת שהוא נחתם בפני.

 

ובהמשך:

 

ש. פרופ' לוין היה ביום ראשון 10 לחודש?

ת.  נכון.

 

ובהמשך:

 

ש. ב- 12 לחודש את ניגשת למנוחה וכותבת את הצוואה הזאת מפיה?

ת.  נכון.

ש. ב- 13 לחודש את עושה את יפוי הכח אצלה בבית?

ת.  אם אתה אומר, אז כן.

ש. ב- 15 לחודש נחתמת הצוואה, מה המהירות הזה?

ת.  אני לא מבינה את השאלה?

 

ובהמשך:

 

ש. את זוכרת היום את התאריכים?

ת.  לא. אני יודעת מה כתוב פה.

ש. התצהיר שלך נחתם ב- 13.8.2014 תקשיבי טוב. את לא היית אצל המנוחה ב- 5 או ב- 6.5?

ת.  לא הייתי.

ש. בגלל זה רציתי לראות את התצהיר שלך. אני מפנה אותך לסעיף 22 שלך, כתוב במועד כלשהו. אני אומר לך שזה שקר?

ת.  אני אומרת שזה לא שקר.

ש. אם אמרת לי כרגע שאת לא זוכרת באיזה ימים היית?

ת.  עכשיו אתה מטעה. אם היית לוקח אותי ללא היומן. יש את הצוואה שכתובה עם תאריך. יש את היומן שיש שכתוב עם תאריך.

ש. מאין את מסיקה את התאריך הזה אם אין לך את היומן?

ת.  אם יש טעות ואי הבנה אני לא רושמת שיחות טלפון ביומן. כי אני יודעת שזה סדר גודל של מספר ימים. אם זה לא 5 אז זה 7. כתבתי כ- 10 ימים. מה נראה כל כך אבסורדי."

ראו: עדות עו"ד ק.ש., פרוטוקול הדיון מיום 22.10.14 עמ' 99-102.

 

  1. לוח הזמנים הצפוף כפי שהוכח, מעיד על הצורך בזירוז ההליך והדחיפות שבחתימת הצוואה. עובדה זו מהווה טעם נפגם ומסמנת שוב את ההשפעה שהייתה על המנוחה על ידי המבקשת ואת ההוראות שנתנה המבקשת למטפלת לגבי הפגישה עם עו"ד ק.ש. והכנת המנוחה לכך.

 

  1. יתרה מכך, נסיבות בהן עו"ד אשר מחד עורכת צוואה ומאידך עדה במעמד חתימת ייפוי כוח בחשבונות הבנק של המנוחה לטובת המבקשת והנהנית בצוואה מעידות גם הן על טעם נפגם ועל "ניהולה" של המבקשת את עריכת הצוואה. בהמשך, בתיק האפוטרופסות, הנסיבות הללו חוזרות על עצמן וביתר שאת, ועניין זה יפורט עוד בהמשך.

 

  1. בנוסף, השפעתה של המבקשת ניכרת גם במעמד זה של עריכת הצוואה, כאשר היא מוודאת אל מול המטפלת כי המנוחה נחה מספיק על מנת שתעמוד במעמד החתימה. היא משתפת את המטפלת בחששותיה משינוי דעתה של המנוחה, ואף לאחר חתימת הצוואה משתפת את המטפלת בתוכנה. קרי המבקשת הייתה מעורבת, שותפה ומשפיעה בכל היבט של עריכת הצוואה – דרך הבאת עו"ד ק.ש., הכנת המנוחה לחתימה ולאחריהן בפעולות שביצעה ביודעה כי הצוואה נחתמה.

 

  1. לאחר קיום ההוכחות נותרה שאלה שלא קיבלה מענה באופן תמוה על ידי המבקשת. המבקשת חזרה לכל אורך ההליך וטענה כי היא חפה מכל אינטרס וכי כל רצונה הוא לוודא כי רצונה של המנוחה יקויים וזאת לטענתה כשאין היא כלל יודעת מה השווי הכספי ממנו תהנה לו תקויים הצוואה.

 

  1. אין בידי לקבל גרסה זו כלל. יתרה מכך, התנהלות המבקשת מוכיחה את ההיפך: קרי כי היא ידעה ויודעת היטב ובקיאה היטב במצבה הכלכלי של המנוחה. והנה – דווקא לאחר סיום ההוכחות ובעת הסיכומים בעל פה צצו לפתע עוד מסמכים כלכליים שהיו בידי המבקשת ולא הוצגו במהלך ההליך. מסמכים המעידים על מידת המעורבות והידיעה של המבקשת במצבה הכלכלי וענייניה הכלכליים של המנוחה.

 

  1. יודגש - המבקשת ספגה את כל טענותיה הקשות של המתנגדת נגדה וספק רב אם הייתה יוצאת לדרך ומנהלת הליכים משפטיים במשך שלוש שנים, הכרוכים בהוצאה כספית ניכרת ובמסגרתם מוטחות בה טענות קשות, כשאין היא יודעת כלל מה בסופו של יום תקבל כיורשת של המנוחה וכיצד הדברים הינם ביחס לשאר היורשים בצוואה.

 

  1. בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי המתנגדת הוכיחה שהמנוחה ערכה את הצוואה בנסיבות יוצאות דופן.

 

  1. תעלה השאלה – כפי שגם העלתה ב"כ האפוט' הכללי – מדוע לא לבטל את הסעיף הנוגע להורשה למבקשת ולהותיר על כנם את שאר סעיפי הצוואה – לאחר בחינת הטענות בעניין זה ולאחר שלא ניתן להפריד בין הנסיבות ובין ההשפעה של המבקשת על המנוחה אך ורק לגבי עניין אחד, אני סבורה כי הוכח למעלה מכל ספק כי ההשפעה של המבקשת על המנוחה הייתה כזו שניטל מהמנוחה למעשה רצונה החופשי לצוות. ההסתה כלפי הבת בשילוב התלות המוחלטת במבקשת הם שיצרו את האמור בצוואה. נסיבות אלה שללו את רצונה החופשי של המצווה ומנעו למעשה את אומד דעתה העצמאי והחופשי, בכל עניין ועניין. בנסיבות הללו לא ניתן לאשר חלק מסויים מהצוואה ולהותיר אחרים על כנם. ההשפעה הבלתי הוגנת ירדה לשורשי אומד דעתה של המצווה עד שלא ניתן להותיר מרצון זה דבר.

 

  1. אשר על כן אני קובעת כי ארבעת הפרמטרים הבאים, שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, מתקיימים בענייננו:
  • א. המצווה הייתה נתונה להשפעה.
  • ב. למבקשת הייתה האפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת.
  • ג. למבקשת היו האמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת.
  • ד. הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. אשר על כן אני קובעת כי הצוואה הינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת של המבקשת כלפי המנוחה ועל כן דינה של הצוואה להתבטל.

 

(3).    מעורבות פסולה בעריכת הצוואה

 

  1. סעיף 35 לחוק קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

 

  1. פסיקת בית המשפט העליון קבעה מה השיקולים שעומדים ביסוד סעיף 35 לחוק הירושה:

"מטרת סעיף 35 היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה לא הוגנת על המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה" (ע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב(3) 548, 552 - הנשיא זוסמן). בניגוד לסעיף 30 לחוק ("הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה") המקנה שיקול דעת מהותי לבית המשפט, כאן מדובר בסעיף נוקשה המחייב פסילה בכל מקרה שמי מן המנויים בו נוטלים חלק בעריכת הצוואה - בין אם השפיע על תוכנה ובין אם לאו:

"המטרה החקיקתית העומדת מאחורי הוראה זו דומה למטרה החקיקתית העומדת מאחורי סעיף 30 לחוק... עם זאת, הטכניקה החקיקתית שבה נקט המחוקק בסעיף 30 לחוק הירושה שונה מזו שבה הוא נקט בסעיף 35 לחוק הירושה. סעיף 30 לחוק הירושה דן בהשפעה הבלתי ראויה עצמה...

שונה גישתו של סעיף 35 לחוק הירושה. אין הוא דן בהשפעה הבלתי הוגנת עצמה, ואין הוא דורש את הוכחתה. אם תרצה, הוא מניח ללא כל אפשרות של ערעור, כי היתה השפעה בלתי הוגנת. על כן, אפילו הוכח הלכה למעשה כי השפעה בלתי הוגנת אינה קיימת, אין בכך ולא כלום..." (ע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 776, 779 - השופט, כתארו אז, ברק).

ח.  "תוצאה זו קשה היא, שכן היא שוללת כל שיקול-דעת ליתן תוקף לצוואה, מקום שהנסיבות מעידות על כך כי אף שהנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה, הוא לא השפיע השפעה שלא כדין על המצווה" (ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101, 109 - השופט, כתארו אז, ברק; ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה, פ"ד מ(3) 105; ע"א 389/85 מרכוס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מא(1) 505). סעיף 35 אפוא, "הוא אחד הסעיפים הנוקשים והקשים שבחוק הירושה. אין גם תבלין לתוצאותיו" (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 (כרך ראשון, תשנ"ב) 307)".

 

ראו: בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני עמ' 4-5 לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין  (2.2.09).

 

  1. בחינת כלל הראיות והעדויות בתיק מעלות ללא כל ספק כי המבקשת הייתה מעורבת, יוזמת והרוח החיה מאחורי עריכת הצוואה על ידי המנוחה.

 

  1. כפי שצויין לעיל גם במסגרת ההשפעה הבלתי הוגנת בחינת לוח הזמנים פשיטא מעלה את אותה מעורבות יסודית של המבקשת בעריכת הצוואה:

7.5.2009 המבקשת הגיעה לבית המנוחה בליווי עו"ד ק.ש. והן שוחחו עם המנוחה.

10.5.2009 עו"ד ק.ש. מגיעה לבית המנוחה בליווי רופא (פרופ' לוין)  לבדיקת כשרותה של המנוחה לעריכת צוואה.

11.5.2009 עו"ד ק.ש. התקשרה אל המנוחה וביקשה להגיע לערוך הצוואה, המנוחה סירבה בשל מחלתה.

12.5.2009 המבקשת היא שהודיעה לגב' מנדוזה על בואה של עו"ד ק.ש. לבית המנוחה וכך היה.

14.5.2009 המבקשת הגיעה לבית המנוחה והנחתה את המטפלת כיצד לטפל במנוחה בצורה המיטיבה ביותר על מנת שזו האחרונה תהא מוכנה למעמד חתימת הצוואה.

15.5.2009 עו"ד ק.ש. הגיעה יחד עם חתנה לחתימת הצוואה. מאוחר יותר המבקשת הגיעה והן שוחחו על תוכן הצוואה.

    

  1. במסגרת ההליך הוכחה המעורבות של המבקשת בהליך עריכת הצוואה ולאחריו באופנים הבאים:

הוכח כי המבקשת היא שהכירה את עו"ד ק.ש. והיא שיזמה שצוואת המנוחה תיערך בפניה.

הוכח כי המבקשת היא שיצרה את הקשר עם עו"ד ק.ש..

הוכח כי המבקשת הגיעה למנוחה יחד עם עו"ד ק.ש..

הוכח כי המבקשת הודיעה למטפלת על הפגישה והיא שנתנה למטפלת הוראות כיצד ומתי להכין את המנוחה לחתימת הצוואה.

הוכח כי המבקשת אסרה על המטפלת במכוון מלספר לבת על המתרחש בבית ובפרט בענייני הצוואה.

הוכח כי המבקשת ידעה בזמן אמת על תוכן הצוואה.

הוכח כי עו"ד ק.ש. היוותה את ידה הארוכה של המבקשת וכי לא פעלה עצמאית עבור המנוחה.

הוכח כי המבקשת הגיעה יחד עם עו"ד ק.ש. לבית החולים בו הייתה מאושפזת המנוחה וטענה כי המנוחה חתמה על "צוואה בחיים". הוכח כי הצוות הרפואי סירב לבצע הוראות אותה צוואה נחזית.

 

  1. כפי שהוכח לעיל בעניין ההשפעה הבלתי הוגנת מעורבותה של המבקשת בחיי המנוחה השתרעה בכל פרט ופרט עד שנוצרה תלות מוחלטת של המנוחה במבקשת:

הוכח כי המבקשת שלטה כלכלית במנוחה ובידיה היו כל אמצעי התשלום של המנוחה וייפוי כוח לחשבון הבנק שלה.

הוכח כי המבקשת קיבלה לידיה מהמנוחה סך של 45,000 ₪ עבור הסיוע למנוחה.

הוכח כי המבקשת העבירה לידיה מחשבון הבנק של המנוחה סך של 50,000 ₪ שטענה בפני אנשי הבנק כי מדובר בהוצאות קבורה, שעה שהמנוחה הייתה עדיין בחיים. סכום זה הוחזר בהמשך במסגרת הוראות בתיק האפוט'.

הוכח כי המבקשת נטלה מדירתה של המנוחה את תכשיטיה.

הוכח כי המבקשת מידרה והרחיקה את הבת מטיפול במנוחה.

הוכחה התלות המוחלטת של המנוחה במבקשת בענייניה הפיזיים ובענייני התמכרותה.

 

  1. בעדותה של הגב' ס.מ. היא ציינה כי המבקשת הייתה זו שהודיעה לה על בואו של רופא לבדיקה ביום 10.5.2009 טרם עריכת הצוואה – פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 64 שורה 5.

 

  1. בעדותה מציינת הגב' ס.מ. כי המבקשת הדריכה אותה כי עליה ליידע אותה (את המבקשת) בעת הגעתה של עו"ד ק.ש. לבית המנוחה לעריכת הצוואה.

 

  1. לאחר שהמנוחה איבדה את הכרתה ביום 3.6.2009, כשבועיים וחצי לאחר עריכת הצוואה, התנהלות המבקשת ועו"ד ק.ש. בהליך האפוטרופסות מעידה מעל לכל ספק על המעורבות הישירה של המבקשת בעריכת הצוואה, ועל כך שעו"ד ק.ש. למעשה פעלה בשם ועבור המבקשת.

 

  1. ביום 15.6.2009 – לאחר שהמנוחה איבדה את הכרתה - מונתה הבת כאפוטרופוס זמנית לגופה של המנוחה. ביום 10.1.2010 מונתה הבת כאפוט' קבועה לגוף המנוחה, וכך גם שי אפוטרופסות מונתה לאפוט' לרכושה של המנוחה. במהלך הליך האפוטרופסות הובררה התנגדותה העזה של המבקשת לכל אפשרות של מינוי הבת כאפוט' לרכוש החסויה. התנגדות נוספת למינוי הבת כאפוט' לרכוש המנוחה הובעה מצד עו"ד ק.ש., בטענה כי בכך היא מייצגת את רצונה של המנוחה (החסויה דאז).

 

  1. בהליך האפוטרופסות, טענה עו"ד ק.ש. כי היא מייצגת את המנוחה. המנוחה באותה עת הייתה כבר מחוסרת הכרה ולכן לא ניתן לה ייפוי כוח לייצוג, אך עו"ד ק.ש. ציינה כי פועלת לשרת את רצון המנוחה ולמען הצדק. על מנת להוכיח את רצונה האמיתי של המנוחה, ביקשה עו"ד ק.ש. להציג את צוואתה של המנוחה בפני ביהמ"ש, ובהתאם לכך, להחזיר את ייפוי הכוח בחשבון הבנק של המנוחה לידי המבקשת, אשר לטענתה וכשם שמעידה הצוואה, המנוחה ביקשה כי היא זו שתטפל בענייני רכושה (ראו- בקשתה של עו"ד ק.ש. מיום 17.6.2009 וכן בקשתה מיום 18.6.2009). ויודגש, עו"ד ק.ש. היא אשר ערכה את הצוואה ונכחה במעמד החתימה, ולאחר מכן ייצגה את המבקשת בהליך האפוטרופסות וניהול העזבון (ראו ת"ע 6890-07-12 התנגדות למתן צו ירושה לטובת המשיבה).

 

  1. הן המבקשת והן עו"ד ק.ש. התנגדו למינוי האפוט' לרכושה של המנוחה בלבד ולא למינוי לגופה. כך כאשר הגישה עו"ד ק.ש. בקשה למתן הבהרה היא שבה ומדגישה את עניין הרכוש בלבד.

 

  1. כאשר נחקרה עו"ד ק.ש., הודתה כי המבקשת מסרה לה פרטים ומידע עת כתבה בקשות בעניין המנוחה לביהמ"ש עוד בשנת 2009 כחלק מהליך האפוטרופסות. לדוגמה, הודתה כי המבקשת יידעה אותה בדבר שהותה של המנוחה בבית החולים, וכן כי הבת אינה מבקרת אותה.

 

  1. עוד בהקשר זה, המבקשת בחקירתה הודתה כי שוחחה באותה תקופה עם עו"ד ק.ש. 20-25 פעמים. עו"ד ק.ש. לא נתנה תשובה לשאלה זו.

 

  1. בחינת הליך עריכת הצוואה, הליך האפוטרופסות וראשית הליכי העיזבון מעלים כי "הקול - קולה של המבקשת, והידיים - ידיה של עו"ד ק.ש.".

 

  1. בחקירתה, טענה המבקשת כי עו"ד ק.ש. לא ייצגה אותה, אך הדברים עומדים בניגוד מוחלט לבקשה לצו קיום צוואה והבקשה למינוי מנהל עזבון שהוגשו באמצעות עו"ד ק.ש. עבור המבקשת.

 

  1. לאורך כל ההליך נשמעו טענותיה של המבקשת כי המתנגדת, בתה של המנוחה, הייתה ביחסים לא טובים עם אימה וכתוצאה מכך, כאשר הורע מצבה של המנוחה, בתה לא דאגה לה, לא סעדה אותה וסירבה לקחת חלק בטיפול בה והמבקשת היא זו שנותרה לדאוג למנוחה לבדה.

 

  1. טענות אלו של המבקשת הופרכו עת הוכח כי לא כך היו פני הדברים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 18.9.14 עמ' 69 שורות 9-25, עמ' 73 שורה 8, עמ' 75 שורות 14-15, עמ' 79 שורות 1-10) וכי היחידה אשר לא פסקה לבקר ולדאוג למנוחה גם בעת שהייתה במוסד סיעודי הייתה בתה.

 

  1. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמבקשת, לא הגיעה לבקר את המנוחה מעת שאיבדה את הכרתה, וכך גם הגב' א.ש. ועו"ד ק.ש., וזאת בתקופה של למעלה משנתיים ועד אשר המנוחה הלכה לבית עולמה. והיכן הייתה אותה דאגה וסיוע לאחר שהמנוחה איבדה את הכרתה? והרי אם כל הטענות כלפי הבת נכונות – מדוע לא נמשך הסיוע והוצאה לפועל של רצון המנוחה עת נזקקה יותר מכל לסיוע זה?

 

  1. העובדה כי המבקשת ניתקה עצמה מהמנוחה לאחר השלמת עריכת הצוואה ולאחר שהליך האפוטרופסות מוצה – מדברת בעד עצמה.

 

  1. יישאל השואל גם בענין מעורבות המבקשת מדוע לא לבטל רק את אותו חלק בצוואת המנוחה המתייחס להורשה למבקשת – בענין זה יפים הדברים לעיל לגבי ההשפעה הבלתי הוגנת. אולם יצויין גם כאן כי מעורבותה של המבקשת ירדה לשורשי רצונה של המנוחה עד אשר לא ניתן לומר כי התערבה רק לגבי החלק המזכה אותה בלבד בצוואה. מעורבותה נגעה לעצם ההורשה ובפרט לגבי מידורה והוצאה של הבת כיורשת העיקרית והיחידה של המנוחה.

 

  1. אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל אני קובעת כי הצוואה בטלה בשל מעורבותה של המבקשת בעריכתה.

 

ד.      סיכום

  1. אשר על כן מכל הנימוקים לעיל אני מקבלת את ההתנגדות על כל רכיביה בנפרד ובמשותף. בהתאם לכך אני מורה:

ת"ע 6926-07-12 התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מיום 15.5.2009 שהוגשה על ידי המתנגדת – מתקבלת.

ת"ע 6840-07-12 בקשה לצו ירושה שהוגשה על ידי הבת – מתקבלת.

ת"ע 6862-07-12 בקשה לצו קיום צוואה מיום 15.5.2009 שהוגשה על ידי המבקשת – נדחית.

ת"ע 6890-07-12 התנגדות לבקשה לצו ירושה שהוגשה על ידי המבקשת - נדחית.

 

  1. פועל יוצא כי ניתן צו ירושה אחר המנוחה. על פי צו הירושה היורשת היחידה של המנוחה הינה בתה. פסיקתא מתאימה נחתמת במקביל כעת.

 

ג.       הוצאות ההליך

ברע"א 5919/14 חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי יש לשאוף לפסיקת הוצאות ריאליות בהליכים משפטיים:

"לצד כל האמור יש להזכיר את הכלל הנקוט בשיטת משפטנו לפיו "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(3) 806, פסקה 31 והאסמכתאות שם (2008); עניין ביאליק, בפסקה 3; עניין עירית חיפה, בפסקה 57). כמו כן, יש לקחת בחשבון את מטרתה הנוספת של פסיקת הוצאות משפט ריאליות (בכפוף להיותן סבירות, הכרחיות ומידתיות, עניין מחצבות כנרת, בעמוד 615) –הכוונת התנהגות של בעלי הדין: "על בעל הדין לדעת מראש, כי היה ולא יצליח בהליך, בין אם הוא תובע (או מבקש) ובין אם הוא נתבע (או משיב), יהא עליו לשאת בשכר הטרחה שהצד שכנגד נשא בו (בין בפועל ובין לפי הערכה) וכן בהוצאות שהלה הוציא. ידיעה זו, כאשר היא קיימת מראש, בעת קבלת ההחלטה להגיש תובענה והאם וכיצד להתגונן, אמורה להשפיע על תוכנה של ההחלטה, וטוב שכך" (רע"א 9102/11 אור לאור בע"מ נ' קרויזר, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.12.2011); גורן, בעמוד 727). אכן תוצאות ההליך ביחס למבקשים אינן קלות, ואולם היה עליהם לדעת, ולשקול את האפשרות במסגרת החלטתם על הגשת התביעה, כי במידה ויפסידו בהליך המשפטי יאלצו לשאת בהוצאות ניכרות בהן תישא המשיבה כדי לעמוד על זכויותיה". (ההדגשות שלי).

ראו: רע"א 5919/14 דוד בכר נ' המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, סעיף 9 לפסק דינו של כב' הש' סולברג (29.1.15).

 

  1. ההליכים דנן הינם דוגמא מובהקת מדוע יש צורך ואף הכרח לחייב בהוצאות ריאליות. בתיקים ניתנו למעלה מ-100 החלטות, התקיימו 7 דיונים ונשמע דיון נפרד לסיכומים בעל פה. הצדדים הוציאו הוצאות רבות לצורך שמיעת ההליך. ההליך נמשך קרוב לשלוש שנים.

 

  1. אפשרתי לב"כ הצדדים להגיש לתיק הסכמי שכ"ט או קבלות, לבחירתם. המבקשת בחרה שלא להגיש ולהשאיר ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. המתנגדת הגישה פירוט קבלות וחשבוניות בדבר הוצאותיה בגין העדתה של הגב' ס.מ. אשר מתגוררת בפיליפינים בסך כולל של 20,000 ₪, הסכם שכר טרחת עו"ד וחשבוניות המעידות על תשלומים בסך 80,000 ₪ לבא כוחה, סך של 4,720 ₪ עבור חוות דעת מטעם פרופ' נוי מחודש 9/13 אשר בה נשאו הצדדים באופן שווה ועוד ועוד. 

 

  1. לאחר בחינת האופן בו נוהל ההליך וגם לאור נימוקי פסק הדין, על המבקשת לשאת בהוצאות המתנגדת ככל שניתן באופן ריאלי להוצאות שהוצאו. זאת כאשר אני ערה לכך שגם פסיקה ריאלית לא תשפה את המתנגדת על מלוא הוצאותיה. בחנתי את הוצאותיה של המתנגדת האם ההוצאות ושכ"ט ששילמה הם סבירים, הכרחים ומידתים. בסופו של יום ולאחר בחינת המסמכים שצירפה והסכם שכ"ט, ומתוך בחינת ההליכים שנוהלו בפני, אני סבורה כי אמנם כך הוא.

 

  1. בחישובי הוצאות ההליכים (להבדיל משכ"ט) לקחתי בחשבון הוצאות עבור חוות דעת המומחה, הוצאות עבור הבאת העדה מחו"ל, אגרות, הוצאות עבור הבאת עדים, אובדן ימי עבודה וכיוצ"ב.

 

  1. על כן – המבקשת תישא בהוצאות ההליך של המתנגדת בסך של 40,000 ₪.

בנוסף, המבקשת תישא בשכ"ט ששולם על ידי המתנגדת בסך של 80,000 ₪.

ההוצאות ושכ"ט ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

 

  1. המזכירות תסגור את כל התיקים שבכותרת.

 

  1. ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

 

 

ניתן היום,  כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ