קבלה ואח' נ' בן דוד ואח'

פסק דין

1.הנתבע מנהל עסק לייצור ושיווק תרכיזים בשם "משקאות הגולן" (להלן: "העסק").

2.בתאריך 24/4/12 או בסמוך לכך הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש 30% מהעסק וישלם לנתבע בתמורה סכום כולל של 225,000 ₪. בקשר לכך נחתם ביניהם הסכם שותפות, שהעתקו צורף לכתב התביעה (להלן: "הסכם השותפות").

3.לאחר חתימת הסכם השותפות מסר התובע לנתבע סך של 60,000 ₪, בהמחאה בנקאית, על חשבון רכישת 30% מהעסק. את יתרת הסכום (165,000 ₪ ולא 175,000 ₪, כפי שנכתב בטעות בהסכם השותפות) התחייב התובע לשלם לנתבע בשלב מאוחר יותר. בהסכם השותפות לא צוין מועד לביצוע תשלום היתרה. כל שנכתב בעניין זה הוא כי את היתרה יעביר התובע לנתבע "...מאוחר יותר, בהתאם להתנהלות הבנק".

4.אין חולקין כי בשלב כלשהו הסכימו הצדדים לבטל את הסכם השותפות – לטענת התובע, הסכם השותפות בוטל בשל העובדה ש"הנתבע לא קיים ו/או לא יכול היה לקיים את חלקו בהסכם השותפות ומכיוון שפני הדברים במציאות היו שונים מכפי שתיאר אותם הנתבע במועד ההתקשרות" ואילו לטענת הנתבע הסכם השותפות בוטל בשל העובדה שהתובע "הפר את הסכם השותפות ולא שילם את הסכום לו התחייב בסך 225,000 ₪, אלא אך 60,000 ₪" – ובמסגרת הביטול שילם הנתבע לתובע, ביום 20/6/12, סך של 27,500 ₪.

5.לטענת התובע, עם ביטול הסכם השותפות סוכם כי הנתבע יחזיר לו את הסך של 60,000 ₪. בפועל הנתבע החזיר לו רק 27,500 ₪ ובנוסף גבה התובע מלקוחות של העסק סך של 8,353 ₪ והנתבע נותר חייב לו סך של 24,147 ₪ (60,000 פחות 35,853). לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 24,147 ₪.

6.לטענת הנתבע, לא סוכם כי עם ביטול הסכם השותפות הוא יחזיר לתובע את הסך של 60,000 ₪, אלא סוכם כי התובע יגבה מלקוחות אותם הוא הכיר, שלהם הוא מכר סחורה מהעסק, את הכספים שהם חייבים בגין הסחורה שסופקה להם מהעסק. "...ומכספים אלה, רק אם ייגבו וישולמו לנתבע, יושלם הסכום לסך 60,000 ₪. כל עוד התובע לא גובה ולא מעביר את הכספים לנתבע, אין הנתבע משלים את ה – 60,000 ₪ ". לכן עותר הנתבע לדחות את התביעה.

7.הנתבע גם הגיש תביעה שכנגד, בה הוא עותר לחייב את התובע לשלם לו סך של 33,200 ₪, שזה הסכום המקסימלי אותו ניתן לתבוע בביהמ"ש לתביעות קטנות. זאת בטענה כי התובע חייב לו סך של 25,452 ₪, בגין סחורה שסופקה ללקוחות של התובע, שתמורתה לא שולמה ואשר התובע התחייב התחייבות אישית, מפורשת, לגבות כספים אלה ובנוסף הוא חייב להשתתף עמו בשיעור של 30% מהנזק שנגרם לעסק כתוצאה מפגם בייצור של פקקים למיכלי 3 ליטר, נזק שהסתכם ב – 96,000 ₪ (חלקו של התובע, 30%, הסתכם, לטענת התובע, בסכום של 28,800 ₪).

8.מכתבי הטענות ומדברי הצדדים בישיבת יום 6/6/13 עולה כי המחלוקות בין הצדדים הינן בשלושה נושאים:

א.האם התובע התחייב לגבות את הכספים המגיעים לעסק מלקוחות שלהם הוא מכר סחורה.

ב.האם בעת ביטול הסכם השותפות סוכם כי הסך של 60,000 ₪ יוחזר לתובע בחלקו על ידי תשלום ישיר של הנתבע (כאמור, שילם הנתבע לתובע סך של 27,500 ₪) ובחלקו מהכספים אותם יגבה התובע מהלקוחות להם הוא מכר סחורה.

ג.האם על התובע לשאת ב -30% מהנזק שנגרם לעסק בשל הפגם בייצור הפקקים.

כאן המקום לציין שלא נחתם בין הצדדים הסכם בקשר לביטול הסכם השותפות והתנאים לביטול.

9.לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ומעדויות הצדדים בישיבת יום 6/6/13, אני קובע, בנושאים שבמחלוקת, כדלקמן:

עול ההוכחה כי התובע התחייב לגבות כספים מלקוחות להם מכר סחורה של העסק וכי סוכם שמכספים אלה ישלים הנתבע את החזר ה – 60,000 ₪ לתובע, מוטל על הנתבע. אציין כי אני מתקשה להאמין שכך סוכם, שכן:

א.אם היה ממש בטענה זו של הנתבע, הייתי מצפה כי ישלם לתובע סך של 34,548 ₪ ולא רק 27,500 ₪, שכן לגרסתו של הנתבע חובות הלקוחות להם מכר התובע סחורה מסתכמים בסכום כולל של 25,452 ₪ ( 60,000 פחות 25,452 ).

ב.אין זה הגיוני שהתובע יתחייב לגבות כסף מהלקוחות ויסכים שאם לא יצליח בכך,

יהיה הדבר על חשבונו (היינו, שכל סכום שלא יצליח לגבות יופחת מה 60,000 ₪),

שכן אין התובע יכול לתבוע לקוחות שמסרבים לשלם, בשל העדר יריבות בינו לבין

אותם לקוחות (משום שאת הסחורה סיפק העסק והחשבוניות שהוצאו בגין סחורה