קביעת תאונה כתאונת דרכים ע"פ הלכת חמאדה

עובדות המקרה :

עסקינן בתאונת עבודה מיום 12/5/94 בה פגעה כף בייגר זחלילי גדול בצינור בטון וגרמה לקריסתו על התובע.

בעת הרלוונטית, התובע עבד כפועל כשכיר אצל הנתבעים מס' 5 ו-6 (להלן: "סלטי").

סלטי - המעביד של התובע - שימש קבלן המשנה של הנתבע מס' 2 (להלן: "שתיווי") אשר היה הקבלן הראשי בפרוייקט הנחת קו צינורות בטון גדולים תת קרקעי, אשר לצורך הנחתו בוצעה חפירת תעלה לעומק של כ-3 מטרים ופוזר בתחתיתה חול, ועל החול היו מניחים את הצינורות, אחד אחרי השני.

צינורות הבטון גדולי המימדים; משקל של מספר טונות (לפי הערכת התובע מעל 6 טונות, ראה עמ' 35 לפרוטוקול, שורה 21), קוטר כ-1.5 מטר ואורך כ-2.5 מטר, היו בשטח ובהם - בדופן - היה חור שתוכנן מראש בייצור, חור שהיה מיועד לצורך הרמת כל צינור באמצעות שרשרת ברזל והברגה מיוחדת שסופקה על ידי המפעל, יצרן הצינורות.

לצורך הנחת הצינורות בתוך התעלה שבתחתיתה פוזר חול, השתמשו בבייגר זחלילי גדול מתוצרת פיאט היטאצ'י דגם 300, שהיה בבעלות שתיווי, אשר לכף שלו רותכה לולאה או "וו". בוו נתלתה שרשרת הברזל שלקצה שלה חובר בורג גדול אשר הוכנס אל תוך החור של הצינור ומהצד האחר - בתוך הצינור - הוברגה "פלטה" וכך, הצינור היה מחובר לכף הבייגר באמצעות השרשרת וההברגה. הבייגר הרים את הכף שלו וכך הרים את הצינור, הכניסו לתוך התעלה והניחו ליד צינור אחר שהיה כבר בתוך התעלה.

כשציינתי לעיל כי ה"וו" "רותכה" לכף הבייגר, אין כוונתי לכך שהריתוך הוסף לאחר רכישת הבייגר מהיצרן, אלא אותה וו היתה מרותכת בכף הבייגר - כך הוכח בפני - מאז הוצאת הבייגר מרשות היצרן (ראה עדות התובע בעמ' 41 לפרוטוקול, שורה 25 ואילך, וכן ראה עדות שתיווי בעמ' 58 לפרוטוקול, שורות 14-13).

תפקידו של התובע היה לעבוד עם פלס בתוך כל צינור שהונח בתעלה. התובע היה נשאר בתוך הצינור שבתעלה ועם הנחת צינור נוסף במקומו, התובע היה עובר מתוך חלק הצינור הקודם לתוך חלק הצינור שזה עתה הונח, מפרק את ההברגה ומשחרר את כף הבייגר. בהמשך, התובע היה מניח את הפלס על תחתית הצינור שזה עתה הונח בתעלה והיה מכוון את נהג הבייגר כדי שבעזרת כף הבייגר ירים את הצינור מעט או ילחץ עליו כלפי מטה, כדי שהצינור יהא מונח בשיפוע המתאים, לפי התוכניות והנחיות המודדים.

באחת הפעמים, ביום 12/5/1994, היא הפעם שהביאה לתביעה זו, מפעיל הבייגר פגע - מסיבה כלשהי - בחוזקה עם כף הבייגר בצינור, פגיעה שגרמה לקריסת הצינור כשהתובע בתוכו ועקב כך נפגע התובע בגופו (ראה הסכמת הצדדים בעמ' 44 לפרוטוקול שורות 2-1).

תביעת המל"ל :

היות והתאונה האמורה היא פגיעה בעבודה, כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי, פנה התובע למל"ל וקיבל את התגמולים להם הוא זכאי בהיותו נפגע עבודה.

בנסיבות האמורות, תבע המל"ל את מפעיל הבייגר, את שתיווי (הקבלן הראשי), את הפניקס הישראלי (מבטחת שתיווי) את אררט/כלל (מבטחת השימוש בבייגר בביטוח חובה) בתביעת שיבוב כספית על סך 55,931 ש"ח, במסגרתה דרש המל"ל החזר הכספים ששילם לתובע מאת הנתבעים - המזיקים שאינם המעביד.

תביעת השיבוב האמורה נפתחה תחת המספר ת.א. 2639/01 והדיון בה אוחד עם תביעת הנפגע - ת.א. 3721/95.

הסכמות הצדדים :

מוסכם כמובן שקביעותיי להלן תקפות לגבי שתי התביעות, תביעתו של התובע הנפגע (להלן: "התובע") וכן תביעתו של המל"ל.

הוסכם בין הצדדים כי הרמת צינור בגודל ובמשקל כנ"ל אינה יכולה להתבצע באמצעות מחפרון שהוא קטן מהבגייר דגם 300, ואף לא בייגר דגם 220 (עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 23-21). כלומר, אין חולק כי רק בייגר מדגם 300 יכול היה לבצע את העבודה שבמהלכה נפגע התובע.

באשר לכיסוי הביטוחי של הבייגר הזחלילי מתוצרת פיאט היטאצ'י דגם 300 של שתיווי שמספרו 3-800-41, הודיע ב"כ אררט בעמ' 47 לפרוטוקול כי קיימת בעיית כיסוי ביטוחי, ברם, בעמ' 67 לפרוטוקול חזר מהכפירה האמורה והודה בכיסוי הביטוחי של אותו בייגר ספציפי שלפי הנטען על ידי התובע ושתיווי הוא זה שהיה מעורב בהתרחשות התאונה, אך הוסיף ופירט כי לטענת אררט בייגר אחר, מאותו דגם, הוא שהיה מעורב בתאונה.