אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קביעת מועד הקרע לצורך איזון המשאבים כמועד הפירוד הפיזי למרות שבן הזוג ממשיך לכלכל את התא המשפחתי

קביעת מועד הקרע לצורך איזון המשאבים כמועד הפירוד הפיזי למרות שבן הזוג ממשיך לכלכל את התא המשפחתי

תאריך פרסום : 27/06/2016 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
59054-06-15
08/06/2016
בפני סגן נשיאה:
אלון גביזון

- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד דן מלכיאלי
הנתבע:
אלמוני
עו"ד רונן דליהו
החלטה

 

במסגרת החלטתי זו אני נדרש לקבוע את מועד הקרע לצורך איזון המשאבים שבין הצדדים שבפני - בני זוג אשר טרם התגרשו זמ"ז אולם מתגוררים שלא תחת קורת גג אחת.

 

א.         כללי:

 

  1. הצדדים נשאו זל"ז כדמו"י בשנת 95.

 

  1. מנישואיהם נולדה לצדדים ילדה אחת, ילידת 2001.

 

  1. הצדדים חלוקים ביחס למועד הקרע לצורך האיזון הרכושי, וביום 1/5/16 התקיים דיון הוכחות בשאלת מועד הקרע.

           

מטעם התובעת העידה התובעת בלבד, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

 

  1. באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בעניין מועד הקרע לאחר שהתקיים דיון הוכחות בסוגייה זו.

 

            לשיטת  ב"כ התובעת כמפורט בסעיף 27 לסיכומיו מועד הקרע לצורך האיזון הרכושי הינו המועד בו יתגרשו הצדדים זמ"ז בעתיד, ולחילופין מועד הקרע הינו מועד הגשת התביעה הרכושית- 29/6/15, ולחילופי חילופין מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך- 20/7/14.

 

לטענת התובעת אין לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון לפיו מועד האיזון הינו מועד הגירושין. עוד מוסיפה התובעת בסיכומיה כי למרות שהנתבע עזב את הבית המשותף כבר ב 3/2012, הרי שהוכח כי הוא המשיך להתנהל כלכלית כבעבר, וממשיך לכלכל את הבית ולדאוג לתובעת ולקטינה.

           

לשיטת הנתבע  במקרה דנן יש לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון לפיו מועד האיזון הינו מועד הגירושין , וזאת מכוח סעיף 8  (4) לחוק.

 

לטענת הנתבע מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הינו 3/3/12- מועד בו הוא עזב את בית הצדדים נוכח ההבנה כי נישואיהם הגיעו לקיצם, ולחילופין המועד בו פתחה התובעת חשבון בנק על שמה בלבד- 1/5/12. לטענתו אין בעובדה כי נהג באחריות כלכלית כלפי משפחתו כדי לפעול נגדו.

 

ב.         קביעת מועד הקרע – הדין החל:

 

  1. הצדדים שבפני נישאו זל"ז בשנת 95' ומשכך חל בעניינם המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג - התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

 

 

  1. בפסק הדין מיום 8/8/13 בתמ"ש 19242/08 ובהחלטתי בתמ"ש 44473/07/14  מיום           1/7/15  פירטתי והרחבתי אודות מועד הקרע לצורך איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון, ולצורך החלטתי שבתיק זה אחזור על עיקרי הדברים.

 

  1. הכלל הוא כי המועד הקובע לביצוע איזון משאבים הינו מועד פקיעת הנישואין, ובענייננו מועד מתן הגט (ראה ס' 5 לחוק יחסי ממון).

 

ס' 8(4) לחוק יחסי ממון קובע חריג לכלל ומאפשר כי המועד הקובע הוא מועד הקודם למועד הגירושין, ועל פי לשונו הוא ייושם רק מקום בו "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת..." (ההדגשה אינה במקור).

 

  1. מתוך הפסיקה הרלוונטית ניתן לעלות מספר כללים בבואנו לבחון את סוגיית קביעת מועד הקרע ונסיבות והמקרים להפעלת סעיף 8 (4) לחוק יחסי ממון:

 

א.         ככלל יש לערוך את איזון המשאבים נכון למועד פקיעת הנישואין וסטייה ממועד זה תיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד.

 

ב.         פירוד פיזי ו/או רכושי יכול להוות שיקול בקביעת מועד קרע מוקדם ממועד פקיעת הנישואין.

 

ג.          סירוב ליתן גט, בשים לב לנסיבותיו, אינו משפיע על קביעת מועד האיזון אלא במקום בו הסירוב ליתן גט גורם להתעשרות ו/או לנזק של הסרבן על חשבון בן הזוג האחר.

           

כפי שציינתי בפסק הדין שבתמ"ש 19242/08 לעיל, אני כשלעצמי אינני שולל את האפשרות כי בנסיבות מיוחדות של סרבנות גט ממושכת (של גבר או של אישה) שכל תכליתה השגת יתרון כלכלי , ומשיקולי צדק והגינות, ביהמ"ש יכול לקבוע את מועד הקרע באופן שיפעל לרעת הסרבן ולטובת בן הזוג שמוכן להתגרש.

 

ד.         כבוד השופט ויצמן קושר בפסק הדין  בתמש ( כ"ס ) 3591/02 מיום 5/12/07  את מועד הקרע לנקודת הזמן שבה חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים,  וכן לנקודת הזמן שבה הגיעו הנישואין לסיומם "דה פקטו" והפכו למרוקנים מתוכן.

 

ה.         חברי כבוד סגן הנשיא, השופט זגורי קובע בפסק הדין בתמש ( טב') 41427/12/10 מיום 16/1/14 כי ניתן לראות בבני זוג כפרודים לצורך קביעת מועד הקרע אף אם הם נשואים וחיים תחת קורת גג אחת.

 

ו.          להבנתי ( ראה  החלטתי בתמ"ש 44473/07/14 ) , בגידה כשלעצמה אינה מהווה נקודת זמן הקובעת את  מועד הקרע לצורך איזון המשאבים, ואין בה כשלעצמה כדי להוות נסיבה מיוחדת המצדיקה את הקדמת מועד האיזון.  קביעה הפוכה יש בה כדי לחתור תחת הרעיון הבסיסי כי שאלת "האשם" בכישלון הנישואין אינה רלוונטית לסוגיה הרכושית שבין בני הזוג. ראה לעניין זה בג"ץ 8928/06 מיום 8/10/08.

 

אכן יתכן ממצב שבו מעשה הבגידה יגרום לבן הזוג הנבגד לפעול לסיום הקשר ולפירוד פיזי ורכושי, ובמקרה כזה יכול ומועד הבגידה יחשב  גם כמועד הקרע לצורך איזון המשאבים. אולם מקום שבו אקט הבגידה לא הביא לפירוד של  בני הזוג ( פיזי ו/או כלכלי) , הדבר לא יחשב כנסיבה מיוחדת לצורך הקדמת מועד האיזון. 

 

ז.          סבורני ( ראה החלטתי בתמ"ש 44473/07/14 )  כי אין בעובדה כי בן זוג לא תרם כלכלית לתא המשפחתי כדי להשפיע על מועד הקרע לצורך איזון המשאבים, והדבר לא ייחשב כנסיבה מיוחדת המאפשרת סטייה מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון . כידוע חוק יחסי ממון קובע איזון כלכלי בין בני הזוג  מבלי לבחון את תרומתו הכלכלית  היחסית של כל בן זוג לתא המשפחתי.

חוק יחסי ממון, חרף שיקול הדעת הקיים בו, מבקש ליצור וודאות כלכלית לבני הזוג. להבנתי יש להיזהר בהרחבת  שיקול הדעת הקיים בחוק , וזאת כדי שלא לפגוע באותה וודאות כלכלית שמבקש החוק ליצור. ניתן למצוא תמיכה לגישה זו גם בלשון החוק עצמו. כך לדוגמא , סעיף 5 לחוק אשר קובע את העיקרון של האיזון , אינו מתייחס כלל לתרומה הכלכלית של בני הזוג. וכך לדוגמא, סעיף 8 לחוק אשר מקנה לבית המשפט שיקול דעת , מגבילו

ל"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".

 

יתרה מזו, תרומתו של בן זוג לתא המשפחתי איננה נבחנת רק בתרומתו הכלכלית, ויכולה "ללבוש" צורות אחרות, כגון טיפול בילדים הקטינים וניהול משק הבית.

 

ח.         הנטל להוכיח קיומה של נסיבה מיוחדת שיש בה כדי להקדים את מועד איזון המשאבים ממועד פקיעת הנישואין מוטל על הטוען לכך , שכן מדובר בחריג לכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק.

 

ט.         יובהר כי האמור לעיל אינו בגדר רשימה סגורה אלא כרשימה של שיקולים, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו.

 

 

ג.          קביעת מועד הקרע – מן הכלל אל הפרט -  מועד הפירוד:

 

  1. להלן " נקודות הזמן" הרלוונטיות למקרה שבפני לצורך קביעת מועד הקרע:

           

                        א.         ביום 3/3/12 עזב הנתבע את בית הצדדים, ומאז איננו מתגורר שם.

 

ב.         בסמוך לאחר עזיבת הנתבע את בית הצדדים, ועד לסוף שנת 2013 ניהלו הצדדים הליך של גישור.

 

ג.          ביום 1/5/12 פתחה התובעת חשבון עו"ש על שמה בלבד, וזאת בנוסף לחשבון הבנק המשותף של בני הזוג.

 

ד.         ביום 15/5/12 חתם הנתבע על הסכם לשכירת יחידת דיור עבורו.

 

ה.         לשיטת הנתבע וב- 9/2012 פתח בזוגיות חדשה עם בת הזוג הנוכחית, ואף עדכן את מקום עבודתו בהתאם.

 

ו.          ב- 10/2013 הכניס הנתבע בפעם האחרונה את משכרותו לחשבון הבנק המשותף.

 

ז.          ביום 21/7/14  הגישה התובעת תביעה ליישוב סכסוך- י"ס 39641/07/14.

 

ח.         ביום 29/6/15 הגישה התובעת את התובענה הרכושית שבפני.

 

  1. לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק, ושמעתי את הצדדים שבפני מצאתי לקבוע כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הינו מועד עזיבת הנתבע את בית הצדדים – 3/3/12 וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

 

מאשר הוצג בפני ולאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי במועד הנ"ל ארע קרע שלא ניתן היה לאיחוי בין בני הזוג , ובפועל שני הצדדים , לאחר המועד הנ"ל, חתרו להגעה משותפת להסכם גירושין כולל אשר יסדיר את עניניהם הרכושיים , תוך הבנה כי נישואיהם הגיעו  דה- פקטו לסיום.

 

  1. אין מחלוקת עבודתית כי מאז עזיבת הנתבע את בית הצדדים ביום 3/3/12, הוא לא שב להתגורר בבית הצדדים, וכי החל מהמועד הנ"ל הצדדים פרודים זמ"ז ואינם מתגוררים תחת קורת גג אחת, אינם מקיימים יחסי אישות ואינם מקיימים יחסי זוגיות.

 

  1. אירוע עזיבת הנתבע את בית הצדדים, היה אירוע יוצא דופן וחריג חרף המשברים הקודמים בחיי הזוגיות של בני הזוג, וסימן להבנתי את סיום חיי נישואיהם בפועל.

 

            אינני מקבל את ניסיונה של התובעת במהלך שמיעת ההוכחות "למזער" את אירוע עזיבת הבית, שכן אין מחלוקת עובדתית כי זו היתה הפעם הראשונה שבה עזב הנתבע את הבית. ראה לעניין זה עדות התובעת בעמ' 7 שורות 10-13 לפרוטוקול מיום 1/5/16.

 

            אירוע עזיבת הבית לא  רק שלא היה  משום "אפיזודה חולפת"  ( שכן הנתבע לא שב לביתו), אלא גם לא היה  משום  "איפיזודה מוכרת" בחיי בני הזוג.

 

  1. אין מחלוקת עובדתית כי בסמוך לאחר עזיבת הנתבע את בית הצדדים, ניהלו הצדדים הליך של גישור.

 

            לשיטת הנתבע  כמפורט בסעיף 6 לסיכומיו הליך הגישור התנהל לקראת גירושין.

            בסעיף 8 לתצהירה ציינה התובעת כי מאחר והליכי הגישור חסויים מעצם טבעם , כי אז היא מתנגדת לכך "שיפורטו בפני בית משפט נכבד זה נתונים כלשהם המתייחסים לגישור- מה גם שהליך הגישור לא צלח".

            יחד עם זאת את סעיף 8 לתצהירה של התובעת אי אפשר לקרוא במנותק מסעיף 15 לכתב תביעתה ובמנותק מסעיפים 11-12 לכתב בקשתה ליישוב סכסוך מהם ניתן להסיק כי בפרק הזמן שבין עזיבת הנתבע את הבית ועד להגשת התביעה לישוב סכסוך, ניהלו הצדדים הליך של גישור לקראת הסכם   גירושין תוך שהתובעת מבינה כי מדובר "במשבר עמוק" (כלשונה של התובעת עצמה בבקשתה ליישוב סכסוך)  בחיי הנישואין.

 

            ברור איפוא, כי שני הצדדים הבינו כי לאחר שהנתבע עזב את בית הצדדים, הגיעו חיי נישואיהם לסיומם וכל שנותר הוא לנסות ולגבש הסכם כולל ברוח של הדברות והבנות.

 

  1. טענת הנתבע כי עזב את בית הצדדים נוכח משבר מתמשך שלא ניתן לאיחוי לא נסתרה, ולעניין זה אוסיף כי מצאתי את המפורט בהרחבה בתצהיר עדותו וכן את עדותו בבית המשפט מהימנים.

 

מנגד, התובעת לא טענה בתצהיר עדותה  התמציתי והלקוני כי פעלה לאיחוי אותו קרע  לאחר עזיבת הנתבע את הבית ככל שאכן סברה כי מדובר בקרע הניתן לאיחוי כביכול.

אף בכתב התביעה שבפני ובכתב הבקשה ליישוב סכסוך לא ציינה התובעת כל פעולה בה נקטו הצדדים לאיחוי הקרע ולשיקום הזוגיות, ללמד כי בפועל לא היו ניסיונות כאלה מאחר ושני הצדדים הבינו כי נישואיהם הגיעו לסיומם.

 

  1. אף הפעולות שעשה הנתבע בסמוך לאחר מועד עזיבת הבית מלמדות כי החל ממועד זה, הצדדים נפרדו בפועל והנישואין שלהם הפכו " לנישואים על הנייר " וכי מדובר היה בקרע שלא היה ניתן לאיחוי:

 

            א.         כך לדוגמה ביום  15/5/12 , שכר לעצמו הנתבע דירה.

 

            ב.         כך לדוגמה בחודש 9/2012 החל הנתבע בזוגיות חדשה (כאשר לטענת

                        התובעת ניהל התובע קשר מחוץ לנישואין אף טרם למועד זה).

                       

  1. אני ער לכך כי חרף העובדה שהנתבע עזב את בית הצדדים בחודש 3/2012, הוא המשיך לכלכל את משפחתו ( גם לאחר שהפסיק להכניס את משכרותו לחשבון העו"ש המשותף ) , ולמעשה התובעת מבקשת בסיכומיה להישען על עובדה זו.

 

            אולם אינני סבור, כי במקרה שבפני, העובדה כי הנתבע המשיך לזון ולכלכל את משפחתו  צריכה לפעול לרעתו.

 

  1. בתצהירו ובחקירתו הנגדית הסביר הנתבע כי המשיך לזון את משפחתו נוכח המו"מ שהתנהל לקראת הסכם הגירושין ומתוך כוונה להגיע להסכם ללא מאבק מיותר ותוך שהוא מגלה אחריות כלכלית למשפחתו ובעיקר כלפי בתו.

 

כמו כן הבהיר הנתבע את הסיבה שבגינה המשיך להפקיד את משכרותו לחשבון העו"ש המשותף עד לחודש 10/2013 ואת הסיבה שבעטיה הגביל חשבון זה, תוך שחרף הגבלת החשבון הוא ממשיך לגלות אחריות  כלכלית כלפי משפחתו.

            דבריו אלו של התובע לא רק שלא נסתרו, אלא מצאתי אותם מהימנים. ראה לעניין זה סעיפים 22-26 לתצהיר עדותו של הנתבע וכן שורות 10-15 בעמ' 15 לפרוטוקל מיום 1/5/16.

 

  1. להבנתי, הנתבע המשיך לזון את משפחתו גם לאחר עזיבתו את בית הצדדים, מאחר וביקש שלא לנצל את יתרונו הכלכלי על התובעת תוך פגיעה חלילה בבתו וזאת עד להגעה לאותו הסכם גירושין אליו שני הצדדים חתרו.  הדבר לא נעשה מתוך ראייה כי הוא והתובעת ממשיכים להוות יחידה כלכלית אחת חרף הפרידה הפיזית.

 

  1. יתרה מזו, הרי שגם מדיניות שיפוטית נכונה המבקשת לעודד בני זוג לנהוג בהגינות כלכלית זה עם זו עד לסיום הסכסוך הזוגי (אם זה דרך חתימה על הסכם גירושין כולל ואם זה דרך הכרעות שיפוטיות), צריכה להכיר, כבמקרה המיוחד שבפני, במועד הפירוד הפיזי משום מועד קרע לצורך האיזון הרכושי.

 

            ככל שבמועד מסויים בני הזוג נפרדו פיזית זה מזו תוך הבנה שחיי הנישואין שלהם הגיעו לקיצם, ומנהלים הליך של הדברות לקראת הסכם גירושין (בין אם מדובר בגישור שלא באמצעות בית המשפט ובין בגישור באמצעות בית המשפט), הרי שאי הכרה במועד הפרידה הפיזית כמועד קרע לצורך איזון המשאבים וזאת רק מאחר שהבעל ממשיך לזון את התא המשפחתי בשל הפרשי שכר לטובתו ומתוך דאגה כנה למשפחתו, פירושה העברת מסר שגוי ופסול לזוגות הבאים ואף לעורכי הדין העוסקים בתחום.

אי הכרה במועד הפירוד כמפורט לעיל, פירושה העברת מסר לבני זוג ולעורכי דין העוסקים בתחום  כי כדי  "להבטיח ולקבע" מועד קרע בנסיבות של פירוד פיזי וניהול מו"מ לקראת הסכם גירושין, על בן/בת הזוג בעל היתרון הכלכלי לנקוט גם בפעולה כלכלית גסה וחד צדדית שיכול ותכונה על ידי בן/בת הזוג האחר "כטרור כלכלי".

 

ד.         סיכום:

 

א.         אשר על כן, קבע בזאת כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הנו מועד עזיבת הנתבע את בית הצדדים- 3/3/12.

 

ב.         תוך 30 ימים יגישו הצדדים תצהירי רכוש בצירוף אסמכתאות.

 

ג.          כדי לקדם את בירור התובענה, אני מסמיך את בא כוח התובעת, עו"ד דן מלכיאלי, לקבל מכל גורם לרבות כל מוסד בנקאי ומקום עבודת הנתבע, מר XXXXX כל מידע או מסמך ביחס לכל זכות שצבר הנתבע על שמו מיום נישואיו לתובעת ( שנת 95) ועד ליום 3/3/12.

 

בנוסף, אני מסמיך את בא כוח הנתבע, עו"ד רונן דליהו, לקבל מכל גורם לרבות כל מוסד בנקאי ומקום עבודת התובעת, XXXX, כל מידע או מסמך ביחס לכל זכות שצברה התובעת על שמה מיום נישואיה  לנתבע      ( שנת 95)  ועד ליום 3/3/12.

 

באי כוח יגישו פסיקתא מתאימה לחתימת בית המשפט.

 

ד.         כמו כן, וכדי לקדם את בירור התובענה,  יודיעו באי כוח הצדדים תוך 7 ימים עמדתם ביחס למינוי מומחה אקטוארי וזהותו.

 

נקבע לתזכרות פנימית ליום 20.06.16.

 

המזכירות תשגר החלטתי זו לב"כ הצדדים.

 

אתייחס לשאלת ההוצאות בסיום ההליך.

 

 

הנני מתיר פרסום החלטתי זו ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

 

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ו, 08 יוני 2016, בהעדר הצדדים.

    

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ