קבילו נ' טיאב בניה ופיתוח (1993) בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה של הנתבעים 2-3 (להלן: "המבקשים") לסילוק התביעה שהגיש המשיב 1, הוא התובע (להלן: "המשיב") על הסף בשל העדר עילה.

א. התביעה נשוא בקשת הדחייה.

המשיב הגישה נגד המבקשים, ונגד המשיבים 2-3, תביעה בגין נזק שגרמו למבנה בו החזיק, לטענתו, כ-10 שנים, השקיע בו ממון רב, והשתמש בו למלאכה, לאחסון וכמשרד.

לטענת המשיב, שכרו ממנו המבקשת 1 והמשיבה 2, חברות קבלניות בניהולו של המבקש 3, את המבנה. בשלב כלשהו ביקשו המבקשים להרוס חלק מהמבנה, ולהקימו מאוחר יותר מחדש. המבקשים ביצעו את ההריסה אך לא השלימו את ההקמה מחדש והתיקונים, עד שביום 2.8.06 הודיע המבקש 3 למשיב כי השכן, המשיב 3 (נתבע 4) הרס את המבנה כולו יחד עם שערי ברזל שהיוו שערי כניסה למתחם בו היה המבנה. מאוחר יותר התברר לתובע, לטענתו, כי מדובר היה בהריסה מתואמת בין המבקשים והמשיבה 2 לבין המשיב 3.

לטענת המשיב, המבקשים לא שמרו על המבנה למרות שהיה בחזקתם ובשליטתם, והניחו למשיב 3, בין מתוך הסכמה ובין מתוך עצימת עיניים, לעשות במבנה כבתוך שלו. לטענת המשיב, התעשרו המבקשים והמשיב 3 שלא כדין מההריסה וההתנערות לבנייה מחדש של המבנה. המשיב טוען כי בהריסת המבנה נגרם לו נזק בשיעור מחצית שווי המבנה בסך 200,000$, ודמי שכירות ראויים עד הגשת התביעה בסך 30,000$.

ב. עיקר טענות הצדדים בבקשה .

ב.1. טענות המבקשים .

לטענת המבקשים, המשיבה 2 אינה חברה קיימת, ומספר הזיהוי שלה זהה למספר הזיהוי של המבקשת. לפיכך יש להורות על מחיקת התביעה נגדה.

כן לטענתם, אין למשיב עילת תביעה מאחר והוא אינו אלא פולש ומסיג גבול, ונעדר כל זכויות במבנה בגינו הוא תובע נזקיו.

עוד טוענים המבקשים, כי הנכס מעולם לא היה בבעלותו של המשיב, כי אם בבעלותה של הרשות לפיתוח ובעלים פרטיים אחרים, וביניהם המשיב 3. בהקשר זה טוענים המבקשים כי המשיב לא צירף לכתב תביעתו את הבעלים של הנכס שהוא טוען כי החזיק כדין, שהנו בעל דין דרוש בתביעה מעין זו.

המבקשים טוענים כי התביעה שבכותרת הינה "גלגול שלישי" של הליכים קודמים אותם נקט המשיב, לאחר שההליכים הקודמים נדחו על ידי בית המשפט תוך קביעת עובדות פוזיטיביות בדבר העדר כל זכות של המשיב ביחס לנכס וביחס לסעדי התביעה הנתבעים על ידו בתובענה דנן.

לטענת המבקשים, בחקירתו הנגדית של המבקש, ביום 4.5.11, במסגרת בקשתו לפטור אותו מתשלום אגרת בית המשפט, הודה המשיב כי פלש לנכס ללא כל זכות.

כן טוענים המבקשים כי אין כל ביסוס לסכום התביעה המופרז, ולנוכח הערכות קודמות של המשיב באשר לשווי הנכס.

לבסוף, טוענים המבקשים כי עילת התביעה שקיימת למשיב בגין הריסת המבנה היא כנגד המשיב 3 ולא כנגדם, באשר לטענתם המשיב הכיר בכתב תביעתו כי המשיב 3 הוא אשר הרס את המבנה שבחזקתו.

ב.2. טענות המשיב 1 .

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה מאחר ואינה נתמכת בתצהיר.

כן טוען המשיב כי סילוק על הסף ייעשה במשורה וגם בשל כך יש לדחות את הבקשה.

המשיב טוען כי עילת התביעה מתבססת, בין השאר, על הפרת חוזה השכירות שבינו לבין המשיבה 2, חברה בשליטת המבקש. על-פי חוזה השכירות התחייבה המשיבה 2 לבצע במבנה עבודות ולא רק שהמשיב לא קיבל את העבודות המובטחות אלא גם את המבנה לא קיבל חזרה, ולא דמי שכירות.

המשיב טוען כי סתירות בין גרסאותיו בכתב התביעה לגרסאותיו במסגרת הליכים קודמים מקורן בכך שהוא לא היה מיוצג והוא אינו בקיא במונחים משפטיים כאלה ואחרים. מטעם זה, מבקש המשיב להגיש כתב תביעה מתוקן.