קבוצת וייס בע"מ נ' קלינר - פסקדין

פסק דין

מבוא

התובעת שבפני הגישה לביצוע שיק בסך 50,000 ₪ כנגד הנתבע.

על גבי השיק, אשר מועד פרעונו – 31.12.2004, צוינה המילה "לבטחון" והוא נמסר לתובעת על ידי הנתבע, במסגרת יחסים בינהם, אשר לגבי טיבם חלוקים הצדדים; התובעת טוענת כי השיק ניתן במסגרת יחסי שותפות ואילו הנתבע טוען כי השיק ניתן במסגרת יחסי עבודה.

הצדדים חלוקים בשאלה, מהו התנאי הנלווה למסירת השיק וכן האם התקיים התנאי להפעלתו של השיק.

העובדות וטענות הצדדים

התובעת טוענת כי בחודש ספטמבר 2002 הוסכם בין מנהלה, מר חנן וייס, ובין הנתבע, על הקמת שותפות למכירת מוצרי טקסטיל; בין הצדדים סוכם כי השותפות תתנהל במסגרת הנהלת החשבונות של מר וייס ובהתאם המכירות שיבוצעו, יבוצעו כנגד חשבוניות שלו. עוד סוכם כי הצדדים יתחשבנו בינהם באשר לרווחים ו/או להפסדים, בחלקים שווים.

במסגרת ההליכים הוצג הסכם, אשר נחתם בין מר וייס ובין הנתבע ביום 06.09.2002, המשקף את ההסכמות הנ"ל (להלן: "הסכם השותפות").

כפי שנטען, בתחילת שנת 2004 התברר כי קיימים הפסדים לשותפות ולפיכך ביקש הנתבע להפסיקה. לפיכך, נחתם בין הצדדים הסכם חדש, לפיו הנתבע יחל לעבוד כשכיר אצל התובעת החל מחודש מאי 2004. עוד סוכם כי שכרו של הנתבע יכלול תשלום קבוע בסך 5,000 ₪, בתוספת שכר משתנה בשיעור 8% מהיקף המכירות החודשי, עד לתקרת מכירות בסך 50,000 ₪; לטענת התובעת השכר המכסימלי בגין הסכם זה, הינו 9,000 ש"ח (להלן: "הסכם העבודה").

התובעת, באמצעות מר וייס, טוענת כי השיק נשוא התובענה נמסר בסיום השותפות, ובין הצדדים סוכם כי השיק יהא דחוי לסוף שנת 2004 (מועד בו תערך התחשבנות) והוא ישמש כבטחון לכיסוי חובותיו של הנתבע בגין חלקו בהפסדי השותפות.

נטען כי לשותפות נגרמו הפסדים במאות אלפי שקלים, אשר הוערכו ע"י רואה חשבון מטעם התובעת בסך 518,684 ₪; התובעת טוענת כי הפסדים אלה היו ידועים לנתבע והוא אף הכיר בהם ולפיכך, חלקו בהפסדים גדול בהרבה מסכום השיק.

עוד טענה התובעת, כי מאחר ולנתבע לא היה תיק עוסק וממילא לא יכול היה להנפיק חשבוניות, הכספים שהועברו לו מפעם לפעם במסגרת יחסי השותפות, גובו בתלושי שכר, אך אין בכך כדי ללמד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

מנגד, טוען הנתבע להגנתו, כי הועסק כעובד שכיר אצל התובעת - מוכר מוצרי טקסטיל – וזאת החל מחודש ינואר 2003; בתמיכה לטענותיו הציג תלושי שכר.

לטענתו, בחודש אפריל 2004, פנה למר וייס וביקש העלאה בשכרו. בקשתו נענתה ובסוף חודש אפריל 2004 הוחלט על קידומו לתפקיד מנהל חנות התובעת בחולון, ובין הצדדים נחתם הסכם העבודה הנ"ל.

הנתבע טען כי תפקידו כלל ניהול החנות לרבות קופה ומחסן אשר בו אוחסן ציוד רב של התובעת. לפיכך, בשל הפקדת ציוד יקר ערך בידיו, נדרש על ידי מר וייס להפקיד שיק ביטחון בסך 50,000 ₪ - הוא השיק נשוא התביעה.

הנתבע טוען כי סכום השיק נקבע לאור הוראות הסכם העבודה שכן לטענתו "סכום הקופה שסוכם" לחודש, הינו 50,000 ₪. הנתבע טוען כי הובטח לו על ידי התובעת, באמצעות מר וייס, כי מדובר בנוהל קבוע אצל התובעת וכי בכל מקרה לא יוגש השיק לביצוע. לאור זאת ולאור היחסים הטובים, נתן הנתבע אמון במר וייס, ומסר את השיק לתובעת תוך שהוסיף על גביו את המילה "לבטחון".

בתאריך 21.5.2004, כ- 20 ימים בלבד ממועד תחילת עבודתו אצל התובעת, פוטר הנתבע מעבודתו. הנתבע טען כי הטעם לפיטורין נעוץ במצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה התובעת. עם פיטוריו ביקש הנתבע את השיק; לטענתו, מר וייס מסר לו כי השיק אינו בידיו אולם הובטח כי השיק לא יוגש לפירעון ויושמד מיידית עם איתורו.

הנתבע טוען עוד כי פנה לתובעת בדרישה לקבל את זכויותיו אגב סיום יחסי עובד ומעביד; התובעת לא נענתה לדרישותיו ובתאריך 23.11.2005, למרות הבטחות, הופקד השיק.

הנתבע טוען כי לא גרם כל נזק לתובעת ולא הפר כל תנאי וממילא לא התקיים התנאי לביצועו של השיק; לפיכך, לא ברור מדוע הוגש השיק לביצוע. הנתבע הכחיש כל יחסי שותפות ואף הכחיש כי חתם על הסכם השותפות.

הטענה בגינה ניתנה רשות להגן