קבוצה לרכישה בכפר בע"מ נ' ליבוביץ

החלטה

1.המבקש הגישה בקשה, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ע"פ תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 וע"פ סעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט - 1999, ויורה כי המשיבה תפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש, במידה שתביעת המשיבה כנגדו תידחה.

2.המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקש לסך של 1,200,000 ₪. בכתב התביעה נטען כי המבקש הוא מתחרה עסקי של המשיבה וכי בפעילותו המכוונת פגע במוניטין של המשיבה, התערב בעסקיה באופן לא הוגן ופרסם כנגדה פרסומים שהם בבחינת לשון הרע.

התביעה נסמכת על עוולות שונות בפקודת הנזיקין ובהן הטעיה, גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה.

3.המבקש מכחיש בכתב הגנתו את טענות המשיבה וטוען כי פעל בשם לקוחותיו להשבת כספים אשר נגבו מהם על ידה שלא כדין. לטענת המבקש, התביעה כנגדו בהליך זה נועדה להלך עליו אימים בדרך העוקפת את ההתמודדות עם טענותיהם של לקוחותיו.

4.בבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה נטען בתמצית כדלקמן:

א.המשיבה היא חברה בע"מ, המציגה עצמה בכתב התביעה כחברה העוסקת בתחום הנדל"ן במגזר ההתיישבותי.

ב.מתדפיס רשם החברות של המשיבה עולה כי היא מוגדרת כ- "חברה מפרת חוק" וכי היא בעלת חוב בסך מצטבר של 4,137 ₪. עוד עולה מתדפיס רשם החברות כי מענה של המשיבה הוא "אצל עו"ד עמרי פלד", אשר לא ברור הקשר שלו למשיבה.

ג.המשיבה עצמה טוענת בסעיף 29 לכתב התביעה כי כל עסקיה הוקפאו.

ד.תביעת המשיבה לא הייתה צריכה להיות מוגשת וסיכוייה קלושים.

5.המשיבה טענה בתגובתה בתמצית כדלקמן:

א.המשיבה אינה מעוניינת לחשוף את מקורותיה כספיים ומקום הפקדתם וזאת בשל הליכים המתנהלים בינה לבין לקוחותיו של המבקש.

ב.יש להימנע מהטלת ערובה מקום שבו יש לתביעה "משקל בשרי" ומקום שבו המבקש עצמו מודה בעובדות שונות בכתב הגנתו ורק טוען להגנות מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965.

ג.לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכת העובדות הנטענות בה.

ד.הבקשה הוגשה בשיהוי, כשנה לאחר הגשת כתב התביעה וללא הנמקה לכך.

ה.המבקש לא מילא אחר צו בית המשפט מיום 17/2/14, שהורה לו להגיש הודעה לתיק בית המשפט, המפרטת את מענו ואת מספר תעודת הזהות שלו.

6. המבקש הגיש תשובה לתגובה, המעלה טענות משפטיות שונות.

דיון והכרעה

7.האפשרות לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, מובאת באופן כללי בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, הקובעת כהאי לישנא:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".