קבדה נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הואשם בבית משפט קמא ע"י מדינת ישראל, שלא התייצבה לדיון היום מחמת שביתה, בכך שעבר עבירה של נהיגה בשכרות ברמה גבוהה של 1,025 מק"ג ליטר אווי נשוף אלכוהול בגופו.

בישיבת המענה בפני בית משפט קמא, כפר המערער בעבירה שיוחסה לו, והתיק נדחה לשמיעת ראיות. מועד הראיות הודע לו ובנוכחותו.

אלא, שבמועד שמיעת הראיות, יום 27.06.10, לא התייצב המערער. בית המשפט שמע את הראיות בהיעדרו, שמע שני עדי תביעה, ובהכרעת דין שנתן בו במקום, הרשיעו בית משפט קמא, תוך שהוא מתייחס לראיות שהוגשו לו בהיעדרו של הנאשם, בהן תוצאות של בדיקת מכשיר "ינשוף" וכן קבע בית משפט קמא שבשל אי-הופעתו של המערער, יש לראות אותו כמודה באשמה.

לאחר הרשעתו וטיעון לעונש של התביעה, גזר בית משפט קמא את דינו של המערער, בין היתר, לשנתיים פסילה, פסילה מותנית וקנס.

בקשתו של המערער בבית משפט קמא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו, נדחתה ביום 07.11.10, כאשר בית משפט קמא קובע "הבקשה נדחית. המבקש לא התייצב לישיבת ההוכחות, העדים נשמעו".

את אותה בקשה בפני בית משפט קמא לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, הגיש המערער, יחד עם תגובת המדינה ביום 12.09.10 לבקשתו, כאשר תגובת המדינה הייתה "הסכמה". למרות זאת, בית משפט קמא לא קיבל את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

בבקשתו בפני בית משפט קמא ובערעורו כאן, הסביר המערער את אי-הופעתו לדיון בכך שבתקופה שאפפה את הדיון בהיעדרו, עבר תקופה של לימודים ובחינות בצבא, ועקב הלחץ הגדול, נשכח ממנו תאריך הדיון.

בית המשפט העליון קבע, יותר מפעם אחת, ראה הלכת אטליא, ששכחה של מועד דיון או טעות בו, אינם מצדיקים ביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

מקובל עלינו, ככתוב בסעיף 130 ח' לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, שעל בית משפט, בבואו לברר האם יש הצדקה לקבל בקשה לבטל פסק דין שניתן בהיעדר, שניים, האם הסיבה לאי-ההתייצבות מוצדקת והאם, באין מדובר בתנאים מצטברים, קיים חשש לעיוות דין.

במקרה שבפניי, כאשר המדינה מסכימה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, וכאשר עדי התביעה נשמעו ללא חקירה נגדית, וכאשר קיימות מספר תוצאות שאינן קוהרנטיות בבדיקת הינשוף, קיים חשש לעיוות דין ופסק דין שניתן בהיעדר.

ככלל, הנני סבור שכאשר המדינה מסכימה לביטול פסק דין, יש ליתן משקל רב מאוד לכך.

המדינה היא הממונה על האינטרס הציבורי וחזקה עליה שלא כלאחר יד תסכים לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

הלכת ע"פ 1952/98 בעניין פלוני, עניינה כיבודם של הסדרי טיעון ואיננה עוסקת בסוגיה שאנו דנים בה, אבל היא מקרינה מאוד בנושא שבפנינו, כפי שעל בית המשפט לכבד על דרך הכלל הסדרי טיעון, כך דעתי היא, שעליו לכבד גם את עמדת המדינה, כאשר היא מסכימה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

זמנו של בית המשפט ועיקרון סיום ההליכים במהרה הינם חשובים, אך אינם חזות הכל.

במקרה זה שבפניי, גם הנימוק של שכחה בנסיבות להן טען המערער, יש לקבלו.

הנני אפוא מקבל את הערעור, מבטל את פסק הדין של בית משפט קמא והתיק יחזור אליו לדיון מחדש.

מאליו ברור, שהפסילה בפועל בטלה והמערער זכאי לקבל את רישיונו מחדש.

ניתנה והודעה היום ט"ז טבת תשע"א, 23/12/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט