קאיה ואח' נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.תביעה כספית הוגשה לתשלום תגמולי בטוח בגין רכב שבבעלות התובעת 1 (להלן- "התובעת") אמו של התובע 2 שהוא המבוטח על הרכב אצל הנתבעת.

הנתבעת, דחתה את הדרישה לתשלום תגמולי בטוח וטענה כי הדרישה הוגשה במרמה הואיל ולא היה אירוע של גניבה.

2.הרכב, אותר ע"י המשטרה בשטח הרשות הפלסטינית ולאחר החזרתו לישראל נבחנה ע"י בעלי הדין שאלת קיומם של סימני פריצה ברכב ונבחנה גם התאמת מפתח הרכב שבידי התובע, למנעול הרכב.

טענות הצדדים:

3.התובעים טוענים כי רכב שבבעלות התובעת מסוג מרצדס שמספרו 47-666-20 (להלן – "הרכב") נגנב ביום 07/05/08 או בסמוך לאותו מועד (להלן-"האירוע").

הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף ע"י הנתבעת (הפוליסה צורפה כנספח א' לכתב התביעה, להלן – "הפוליסה"). בהתאם לכך, הודיע התובע לנתבעת על הגניבה ועל הנסבות שקדמו לה. לרכב היתה תקלה שאותרה ביום 24/04/08 או בסמוך לכך והתובע השאיר אותו לפיכך במושב זכריה בסמוך לבית של גיסו על מנת שיועבר משם למוסך. בטרם עלה בידי התובע להעביר את הרכב למוסך נודע לו במפתיע בשיחה עם גיסו מיום 07/05/08 שהרכב אינו מצוי עוד ליד ביתו. בהיוודע לתובע דבר הגניבה הוא הגיש תלונה במשטרה וכן דיווח על כך לנתבעת. הנתבעת, דחתה שלא כדין את דרישתו והשיבה לו כי גרסתו כוזבת והוגשה על מנת לקבל ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין ( מכתב הדחיה צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

4.לטענת התובעים, הנתבעת הפרה את חובתה כמבטחת בהיעדר בסיס כלשהו לטענותיה. מכאן התביעה לחיוב הנתבעת בתשלום לפי שווי הרכב לאחר הפחתה של דמי השתתפות עצמית, בסך של 93,775 ₪ וכן בפיצוי בגין עגמת נפש.

5.הנתבעת טענה להיעדר יריבות עם התובעת שאינה המבוטחת הואיל והפוליסה רשומה על שמו של התובע בלבד.

בעניינו של התובע טענה הנתבעת כי הוא לא דאג להתקנת אמצעי מיגון תקינים ברכב , בהיעדר אישור על התקנתם ו/או על תקינותם של אמצעי המיגון במועד האירוע . אמצעי המיגון ברכב ככל שהיו במצב תקין, לא הופעלו כמתחייב בפוליסה עובר לאירוע.

חקירת האירוע למדה כי ההודעה על הגניבה היא הודעה כוזבת וכי האירוע, הוא אירוע מבוים על מנת להונות אותה. לפיכך ובהתאם לסעיף 5 ג. לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן-"החוק") היא פטורה מתשלום פיצוי כלשהו לתובע. מה גם, שהערכת מחיר הרכב בכתב התביעה אינה נכונה הואיל ולרכב היו ליקויים מכאניים שונים ומספר בעלים קודמים וכן לפי הקילומטראג' של הרכב, שיש בהם כדי להפחית מגובה תגמולי הביטוח ככל שיוכח כי מגיעים לתובע.

המסכת העובדתית:

6. בתצהירו של התובע נאמר הותקנה מערכת איתורן ברכב ובשנים 2003 ו- 2005 נבדקה תקינות המערכת ע"י איתוראן והמערכת היתה מחוברת לאיתוראן במועד הגניבה ביום 08/05/08 (סעיפים 10-15 לתצהיר).

נציג איתוראן מר אבי מדעי העיד כי התובע היה לקוח באיתוראן וכי כאשר קיימת תקלה במערכת מתקבלות התראות ובפרט הודעות על אירועי שווא דבר המלמד על תקלה (עמ' 37 שורות 25-31). הודעות כאמור בנוגע לרכב לא התקבלו באיתוראן בסמוך לאירוע כן בתקופה של חצי שנה עובר לאירוע.

התובע העיד כי לא היה בידו לדעת אם מערכת איתוראן תקינה או שמא אינה קולטת את האוטו וכי הוא דאג לשלם עבור המערכת בהוראת קבע לאיתוראן (עמ' 11 שורות 14-15). לאור האמור הוכח כי הותקנה מערכת מיגון כמתחייב בפוליסה ונימצא מעדות התובע כי פעל בסבירות בנוגע לתקינות המערכת מבלי שהוכח ע"י הנתבעת כי המערכת לא היתה תקינה במועד האירוע. בה בשעה, נותרה תהייה בנוגע להיעדר התרעה במערכת על הגניבה ככל שהמערכת הופעלה עובר לאירוע וככל שהיה אכן אירוע של גניבה. לכך, אדרש בבחינת נסיבות האירוע .

7.על מיקומו של הרכב עובר לאירוע העידו התובע וגיסו אילן לוי (להלן-"הגיס"). לגרסתם, הרכב חנה בסמוך ביותר לביתו של הגיס על מנת שהלה, הבקי בתיקון רכבים, ידאג לתיקון הרכב. התובע העיד כי אינו זוכר במדויק את פרטי המפגש עם גיסו והעיד תחילה כי אינו זוכר עם הגיס בדק בנוכחותו את הרכב עת הביאו לבדיקה אצלו. בהמשך חקירתו שינה מגרסתו ואמר כי הגיס נכח ואף פתח בנוכחותו את מכסה המנוע , דבר שהוכחש ע"י הגיס בחקירתו (עדות התובע עמ' 6 שורות 3-18, עדות הגיס עמ' 14 שורות 8-12, ודו"ח החוקר נ/6). לדברי התובע גיסו אמר לו שיש להחליף כנראה את ה"קולר" ויש לבצע זאת במוסך או ע"י מכונאי של מרצדס (עמ' 6 שורות 21-22). למרות זאת לא היה לתובע פנאי להעביר את הרכב למוסך והיה בכוונתו לעשות זאת באמצעות רכב גרר על מנת לא להזיק לרכב.

8. על השיהוי במשך כשבועיים בהעברת הרכב למוסך ממועד בו הביאו למושב זכריה השיב התובע כי לא הייתה דחיפות לכך הואיל ויש לו מספר רכבים בשימוש שלו (עדות התובע עמ' 7 שורות 1-2, עמ' 8 שורות 16-20 ו- 29 ו; עדות הגיס עמ' 15 שורה 1). גרסה זו של התובע ומצבת הרכבים שבבעלותו או בשימוש שלו, אינה מתיישבת עם דבריו לחוקר מטעם הנתבעת על כך ששכר רכב לאחר שהתברר לו דבר הגניבה (נ/2 עמ' 2 בהודעה של התובע) מבלי שהיה בידו ליישב בחקירתו את הסתירה והתהייה בדבר שכירת הרכב. מה גם, שלא הוצגה ראייה בתמיכה לגרסתו בפני החוקר על כך שהוא שכר רכב חילופי לאחר האירוע.

9. בחנתי את שאלת מקום הימצאותם של מפתחות הרכב לצורך העברת הרכב מביתו של הגיס למוסך בגרר . לדברי התובע, הוא השאיר את מפתח הרכב אצל גיסו , שם הם נשארו כל העת ממועד איתור התקלה ברכב ( עמ' 9 שורה 26) ועד מועד מסירתם לנתבעת לפי בקשתה . כך גם עולה מהודעתו של התובע לחוקר ומעדותו כי היה בידו רק מפתח אחד לרכב שהוא גם שלט הנעילה (עמ' 3 בנ/3).

בנסבות בהם קיים רק מפתח אחד ובהיעדר הכחשה של הגיס כי המפתחות היו שמורים בביתו ולא הוצאו מהבית, קיים קושי בנוגע לפנייתו לתובע בשאלה אם הלה לקח את הרכב מבלי שביקש ממנו את מפתח הרכב. שכן, גם אם הרכב מועבר בגרירה צפוי שהתובע יעשה שימוש במפתח הרכב לצורך העלאתו לגרר (עמ' 35-36 לפרוטוקול).

10. לדברי הגיס, הוא תהה לראשונה בפני התובע על היעדרות הרכב , בשיחתו עימו במפגש משפחתי שהיה ביום העצמאות 07/05/08 באמפיתאטרון בבית שמש במהלכו, הוא אמר לתובע שהרכב לא מצוי ליד ביתו כבר מס' ימים (סעיף 9 לתצהירו של הגיס, עמ' 9 שורות 27-28). מנגד, אמר התובע במשטרה כי נודע לו על אירוע הגניבה בעת שהוא הגיע לביתו של הגיס על מנת לאסוף את רכבו ואילו בהודעתו לחוקר מטעם המבטחת אמר כי נודע לו על היעלמות הרכב ביום העצמאות.