צ'ארי נ' מנשה ואח'

החלטה

לפניי בקשה לפסילת מסמך רפואי שהוגש למומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

העובדות

התובע נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 18/9/1995.

עם כתב התביעה הוגשה בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, במסגרתה מונה פרופ' אלן אפטר, אשר בדק את התובע פעמיים והגיש שתי חוות דעת מטעמו. בחוות דעתו מיום 26/2/08 קבע המומחה, בין היתר נכות זמנית של 10% למשך 5 שנים וציין כי: "בתום 5 שנים יש לבדוק אותו שוב להערכה מחדש של מצבו".

בחוות דעתו מיום 24/6/11, חזר וקבע כי לתובע נותרה נכות זמנית של 10% למשך שנתיים-שלוש.

בהחלטה מיום 4/3/13, הופנה התובע למומחה פעם נוספת לצורך קבלת חוות דעת סופית ובעקבות החלטה זו, פנה ב"כ התובע למומחה וצרף לפנייתו את המסמך הרפואי, נשוא בקשה זו.

הנתבעים עתרו לפסול את המסמך האמור וטענו כי הוא מהווה חוות דעת אסורה וכי מטרתו להשפיע על החלטתו ועל שיקול דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. כן טענו כי מדובר במסמך "מוזמן" אשר לא נערך כחלק מטיפול רפואי בתובע ועל כן אסור להצגה.

התובע התנגד לבקשה וטען כי הוא אינו מקבל טיפול פסיכיאטרי קבוע ועל כן פנה לד"ר פוקס שיבחן האם הוא זקוק לטיפול כלשהו. כן טען כי אין מדובר במסמך מוזמן והוא אינו מהווה חוות דעת אסורה.

דיון

ההוראה הרלבנטית לצורך הכרעה בבקשה זו היא זו המצויה בתקנה 8 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986, הקובעת כדלקמן:

"... ימציא הנפגע למומחה וכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים הרפואיים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

באותם מקרים בהם נותר ספק בשאלה אם המדובר במסמך המותר בהמצאה למומחה ואם לאו, ייתן בית המשפט את דעתו, בין היתר, לשאלה אם המדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, לא ביוזמתם של בעלי הדין, ואשר משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי. במקרים כאלה עשוי המידע האובייקטיבי הכלול במסמכים לגבור על חיווי הדעה המצוי בהם, באופן שיהיה במסמכים כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהא בהם כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי.

אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני מומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשנייה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו.

המדובר במסמך מיום 12/3/13, ערוך על ידי ד"ר פוקס מנדל, פסיכיאטר וכותרתו "אישור רפואי", במסגרתו ציין המומחה, בין היתר: "אבחנה-הפרעה דחק בתר חבלית כרונית עם אפיונים דיכאונים ...וחרדה.... פרוגנוזה- מדובר על הפרעה כרונית עם פרוגנוזה שלילית – לא יהיה שיפור נוסף ..." (נספח ב' לבקשה)

המסמך כולל אבחנות רפואיות באשר למצבו הנפשי של התובע, בנוסף לאנמנזה, תוצאות הבדיקה וההמלצות הטיפוליות, כוללים המסמכים אבחנות רפואיות חד משמעיות, והדבר היחיד המבחין בינם לבין חוות דעת רפואית, היא ציון שיעור הנכות.

זאת ועוד העובדה כי מדובר במסמך שנערך כ-7 ימים לאחר הפניית התובע למומחה לבדיקה נוספת ולא מסמך שהיה בתיקו הרפואי של התובע, יש בה טעם לפגם.

אמנם, הפסיקה באשר להמצאת מסמכים בתחום הנפשי ליברלית יותר, אך הנני סבור כי המסמך נשוא המחלוקת חורג מהתחום המותר ומהווה חוות דעת לכל דבר ועניין, להוציא קביעת שיעור הנכות, ועל כן אין להתיר המצאתו למומחה הרפואי המתמנה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

אשר על כן הנני מורה על פסילת המסמך נשוא הבקשה וקובע כי המומחה מטעם בית המשפט יתעלם ממנו.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לידי המומחה וב"כ הצדדים.