פסק דין
התובע הגיש תביעה כספית כנגד חב' הוט בסכום של 30,000 ₪, שיש לציין שהינו גבול סמכותו העניינית של ביהמ"ש לתביעות קטנות.
התובע מתאר בתביעתו ובהופעתו בבימ"ש מסכת של התנהלות כושלת מול הוט, במהלכה לטענתו משך מס' שנים לא קיבל שירות כפי שניתן לצפות מחב' בסדר גודל של הנתבעת. ניתקל בקשיים, הוא ובני משפחתו (בתו) בכל הקשור לצפייה בצורה ראוייה וללא תקלות, נאלץ לפנות פעמים רבות מאוד (אותם העריך ב- 50 פעם לפחות במהלך 4 שנים) לטכנאי הוט, אשר הגיעו לביתו חדשות לבקרים, החליפו כבלים, החליפו שקעים, וגרמו לו לטרחה ועוגמת נפש רבה.
בכתב תביעתו מבקש התובע, לא פחות ולא יותר, החזר מלא של כספים ששילם להוט בגין שירותים שנתנו לו, במשך 4 עד 5 שנים (ומכאן תביעתו לפיצוי בסך של 30,000 ₪).
נשאלת השאלה הכמעט טריוויאלית, אם התובע סבל כ"כ ונגרמה לו עוגמת נפש רבה כ"כ, מדוע שנים על גבי שנים, כאשר הוא פונה חדשות לבקרים לנתבעת וזוכה לקבל ביקורים מביקורים שונים של טכנאים שלה, מדוע לא הפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת.
התובע יכול היה להודיע לנתבעת שהוא מפסיק את ההתקשרות עימה ועובר למצער לחברת כבלים אחרת.
יש לציין, כי הדבר עולה בקנה אחד גם עם חובות הקטנת הנזק. שהרי לא יעלה על הדעת שמצד אחד התובע יטען שהוא לא רואה מהלך 5 שנים את השידורים כמו שצריך ומצד שני ימשיך וישלם ולכאורה "ייהנה" משירותי הכבלים ואח"כ יבקש החזר כספי מלא על כל השנים שבהן שילם בעבור שירותים אלה.
בתשובה לשאלה זו השיב התובע בביהמ"ש, כי לא רצה שחב' יס, שהיא החברה המתחרה, תתקין בביתו לווין משום שהוא חשש מקרינה ומהעובדה שהצלחת שחב' יס מניחה עלולה להביא כאמור לקרינה לו ולבני ביתו (דבר שאין בו ממש לאור העובדה שלחב' יס מן הסתם יש לא מעט מנויים).
אמנם התובע ציין מה שציין אבל הייתי מצפה, מעבר לעובדה שצריך להוכיח טענה מן הסוג הזה, כי לפחות יפנה לחב' המתחרה וינסה לקבל פתרונות אלטרנטיבים שיש בהם כדי לפתור פחד שכזה, ואולי בכך להסדיר את ענייני הטלויזיה.
התובע לא עשה כן ולכן עצם התביעה להחזר כספי מלא של 5 שנים של התקשרות עם הוט, הינו בלתי סביר ונדחה על ידי כבר כעת.
עם זאת, יש בדעתי לבדוק את טיעוני התובע לגופו של עניין.
התובע טוען, כי חב' הוט כשלה בעניינו באופן שכבלים לא הוסדרו כמו שצריך, טכנאים הגיעו לביתו חדשות לבקרים (כמו טיילת) והדבר גרם גם לעוגמת נפש, גם להוצאות, ואפילו לטענתו לפגיעה בבריאותו.
בישיבה מיום 11.6.09 נמנעתי מלתת פס"ד לחובת הנתבעת, הגם שלא התייצבה, ופסקתי לטובת התובע הוצאות ביד רחבה (550 ₪) והמלצתי לו להביא את בתו, בשים לב לעובדה שבכתב התביעה ישנה התייחסות מס' פעמים לעוגמת הנפש שנגרמה לבני המשפחה, ובתוכם לבתו. חרף המלצה זו של ביהמ"ש לא הביא התובע לישיבה מיום 22.12.09 את בתו, כאשר טען שהיא סטודנטית ולא יכלה היתה להגיע והודיע לביהמ"ש כי יש לו די והותר ראיות להתנהלות הנתבעת. כאשר מוגשת תביעה בסדר גודל כזה, הייתי מצפה מהתובע להביא לפחות את בתו.
לבקשת התובע, אפשרתי להציג כבלים של 21 פינים שהביא לביהמ"ש על מנת שביהמ"ש יראה אותם, וראיתי שאכן מדובר בכבלים שאחד מהם היה שבור.
במעמד הישיבה המציא התובע תמלול של שיחה שניהל עם הטכנאי מאיר אמונה, שגם העיד בביהמ"ש מטעם הנתבעת, התמלול עלה לו ממון רב – 500 ₪, ולטענת התובע יש בתמלול הודאת בעל דין שמתוכו ילמד ביהמ"ש על חבותה של הנתבעת.
קראתי בעיון רב את התמלול ומצאתי בו מלל רב שבו חוזר התובע על כל טענותיו, לרבות דרישותיו להחזר כספי של 4 שנים שבו הוא לטענתו לא מצליח לראות שירותי הוט.
בעמ' 6 אומר התובע לטכנאי מאיר כדלקמן: "תשמע רגע, אני חושב שלפי הצדק הוט חייבים להחזיר ליאת ה- 4 שנים שלא ראיתי טוב או 5 שנים או 4.5 שנים שלא ראיתי טוב. הילדה שלי למה היא באה אלי ואומרת לי שהיא רואה טלוויזיה היא לא אומרת לי שכואב לה הראש". על כך מגיב הטכנאי מאיר בפליאה. הוא איננו מבין את דרישת התובע ועונה לו: "מה זאת אומרת? מה אתה רוצה? שיחזירו לך 4 שנים? מה?" ובהמשך מציין הטכנאי, שהרי התובע נהנה וראה שידורים ומפנה אותו למנהלים להסדיר את העניין.
לא מצאתי בשום מקום הודאה של מר מאיר בחבות שהוא חושב שעל הוט לקחת ולפצות את התובע על 4 שנים אחורה.
ובעמ' 11 הוא אף מתרה בתובע שהוא יפסיד וישלם הוצאות משפט. ממשיך ומדבר עם התובע ומודיע לו שהוא אינו יודע מה להגיד לו.
בעמ' 11 הוא גם מציין "אי אפשר לתת 4 שנים אחורה. אין דבר כזה".