החלטה
כנגד המבקשת ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 28.2.13. פסק הדין ניתן על יסוד תביעת המשיבים לפצותם בסך 80,000 ₪, בשל ההוצאות ועגמת הנפש שגרמה הפסקת חשמל שארעה במהלך אירוע הברית של בנם, אשר נערך באולם האירועים המנוהל ע"י המבקשת.
המבקשת עותרת לביטול פסק הדין מחמת הצדק בשל פגם פרוצדוראלי שנפל בהליך ההמצאה. לחילופין, היא מבקשת לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, בפרט נוכח טעמי הגנתה.
אליבא המבקשת, וכאמור בסע' 4 לתצהיר העובדת יפית שפיגל, כתב התביעה נמסר לה כשאינו נושא את מספר ההליך וללא טופס הזמנה לדין, או טופס פתיחת התיק בביהמ"ש. טענה זו נשללה ע"י המשיבה בתגובתה, אולם האחרונה לא גיבתה טענותיה בתצהיר נגדי.
העיון בכתב התביעה שנמסר, כטענת המבקשת (נספח 4 לבקשה), מעלה כי מספר ההליך אינו מופיע בו. המשיבה לא צירפה מסמכים אחרים להוכיח טענתה כי התביעה נמסרה עפ"י כל הכללים שבתקנות.
יש להסיק מן האמור שכתב התביעה נמסר שלא בהתאם לכללי ההמצאה הנקובים בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קרי: כי נפל פגם בהליך.
אין מדובר בפגם טכני גרידא. צירוף הזמנה לדין היא דרישת התקנות ולא בכדי. מטרת ההזמנה לדין, היא להעמיד את הנתבע על זכותו להגיש כתב הגנה, ואף לקצוב בפניו את מועד הגשתו. אין להתעלם מכך שמרבית האזרחים חסרי ידע משפטי בסיסי, לא כל שכן אין לצפות כי ידעו את המועדים החוקיים להגשת כתב הגנה. לפיכך, נקבע כי יש לצרף לתביעה טופס הזמנה לדין שבו מועמד הנתבע על הזכות להתגונן כאמור.
הדברים הנ"ל נובעים מפסיקת בתי המשפט השונים, וכפי שנקבע בבש"א (אשד') 247/07 שצוטט ע"י ב"כ המבקשת, וכן בבש"א (ת"א) 156333/07 מונסטויז'ן ישראל ואח' נגד עו"ד לוין נפתלי:
"אשר לטענת המנעות מהצאת הזמנה לדין – אמנם אין חולק כי כתב התביעה נמסר בפועל למבקשים והיה בידיעתם. יחד עם זאת המבקש 2 לא נחקר, לא בעצמו ולא בשם המבקשת 1, לעניין אי מסירת כתב הזמנה לדין. במובן זה, טענתו על כנה עומדת, ויש בה בהחלט לפגום בהליך כולו. כתב הזמנה הוא חלק בלתי נפרד מכתב תביעה, יש בו לפרש את ערכאת בית המשפט אליו יש להגיש את ההגנה, ואת פרק הזמן להגשת כתב הגנה שהרי כאמור פרק זמן זה הוא בשיקול דעת בית המשפט".
וראו גם השלכות אי המצאת הזמנה לדין בדברי כב' הנשיא אגרנט בע"א 483/65 רבקה ארנולד נ' צ'רנוב, פד"י כ (2) 215, 219.
סבורני, לאור האמור, כי אי צירוף טופס הזמנה לדין לתביעה שנמסרה למבקשת, מהווה פגם מהותי בהליך, המצדיק את ביטולו מחמת הצדק.
איני מתעלמת מטענת ב"כ המשיבים, כי בתביעה צוינו פרטיו ודרך ההתקשרות עימו. לשיטתו, המבקשת, אם ביקשה שלא להתעלם מהתביעה ולהתגונן כמצופה ממנה, יכולה היתה לפנות אליו בבקשה לקבל את מספר ההליך. נטען כי המבקשת לא טרחה לעשות כן, טמנה ראשה בחול ואינה יכולה לטעון בחוסר תום לב לאי-קיום הפרוצדורה.
איני יכולה לקבל, במלוא הכבוד, את הטענה הנ"ל. אין מדובר בבעלת דין מיוצגת. אם מצופה מבעל דין לפנות לצד שכנגד, או לבא-כוחו, ייתכן והדברים מצופים מעורך-דין. לא ניתן לקבוע כי למבקשת כישורים שיובילו אותה להבין כי עליה להתגונן פורמלית, בהגשת כתב הגנה לבית המשפט, ולשם כך עליה לקבל מספר הליך. לצורך כך נקבעה חובת צירוף הזמנה לדין.
נוסף לכך, טענתו הנ"ל של ב"כ המשיבים מתעלמת לחלוטין מהאמור בתצהיר מנכ"ל המבקשת, כי עם קבלת התביעה פעל להגיע להבנות עם המשיבים, הן ישירות והן באמצעות בן משפחתם העובד אצל המבקשת, אולם הדברים לא הסתייעו. עובדות אלה לא הוכחשו.
צא ולמד, כי כך ראה לנכון בעל דין לא מיוצג להתמודד עם התביעה שהוגשה נגדו, כשלא נמסרה לו הזמנה לדין, המעמידה אותו על חובת הגשת כתב הגנה תוך 30 יום.
ביטול פסק הדין מתחייב, לטעמי, גם בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. אמנם יש לציין טעם מוצדק למחדל כאחד השיקולים שיש לבחון. לנוכח האמור, אני בדעה כי טעם מוצדק הוצג ויש לקבלו.
מכל מקום, טעם זה משני בחשיבותו לטעמי ההגנה, שבהם העיקר.
המבקשת טענה כי האחריות להפסקת החשמל איננה שלה, משום שהפסקת חשמל זו היתה באחריות חברת החשמל, שאף אישרה זאת (נספח 5 לבקשה). בכל מקרה, המבקשת העמידה גנרטור שהופעל עם פרוץ הפסקת החשמל וסיפק תאורה באירוע. יתר על כן, טענה המבקשת כי זרם החשמל חודש לאחר 45 דקות, אורחי המשיבים לא עזבו, והאירוע נמשך כהלכה למעלה משלוש שעות לאחר שהזרם חודש. בעקבות המקרה, מחלה המבקשת על מלוא התשלום בעד האירוע, סך של כ- 33,500 ₪. לשיטתה, מחילה זו מהווה פיצוי הולם ומספיק למשיבים, ככל והיתה התקלה הנ"ל באחריותה (המבקשת הפנתה לפיצוי בסך 28,000 ₪ שאושר בפסק דין של בית המשפט בת.א (ת"א( 65268/06 בגין הפסקת חשמל ארוכה משעה וחצי באירוע חתונה).
המשיבה ויתרה על זכותה להגיב לטענות ההגנה הנ"ל (סע' 9 לתגובה).
לאחר ששקלתי את טענות המבקשת לעניין סיכויי הגנתה, אני סבורה שמדובר בהגנה בעלת סיכויים ניכרים. מאחר ואין חולק כי הפסקת החשמל איננה באשמת המבקשת, ומאחר ואין חולק כי היא העמידה פתרון זמני לקיום זרם חשמל באירוע (גנרטור), ספק אם היא האחראית לפיצוי המשיבים בגין נזקיהם, ככל ונגרמו כאלה. אולם, גם אם יתברר כי למבקשת אחריות, ולו תורמת, לקרות הנזק, הרי ברור שמחילתה על התשלום בעד האירוע מהווה חלק מהפיצוי, אם לא כולו, או אף למעלה מסכום הפיצוי הראוי, בנסיבות המקרה שתוארו לעיל.