צצנה(המנוח) ואח' נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.ביום 15.10.12 הגישו התובעים תביעה כספית ע"ס של 54,000 ₪.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, היתה הגב' גאולה צצנה ז"ל (להלן – המנוחה) המבוטחת בפוליסה סיעודית אצל הנתבעת).

על פי תנאי הפוליסה, היתה זכאית המנוחה לקבל מהנתבעת תגמולי סיעוד בהתאם לתנאי הפוליסה.

על פי כתב התביעה, עמדה המנוחה בתנאי הפוליסה המזכים אותה בתגמולי סיעוד. חרף זאת, דחתה הנתבעת את הדרישה לתשלום תגמולי הסיעוד ומכאן התביעה.

3.ביום 5.12.12 לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה וזה לא הוגש, עתרו התובעים למתן פסק דין ובו ביום ניתן פסק הדין.

4.ביום 25.12.12 עתרה הנתבעת לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

בבקשה מודה הנתבעת כי מסירת כתב התביעה לידה היה כדין. עם קבלת כתב התביעה, נעשה ניסיון מצד נציגת המחלקה המשפטית של הנתבעת לבוא בדברים עם ב"כ התובעים על מנת לנסות ולסיים את המחלוקת בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט. ניסיון זה לא צלח לאור הקושי ביצירת קשר עם ב"כ התובעים. בנסיבות אלה, הצורך בהגשת כתב הגנה נשכח עד להמצאת פסק הדין לידיה.

לאור עובדות אלה, טוענת הנתבעת כי אי הגשת כתב ההגנה לא נבע עקב טעות בתום לב שנבע מעומס עבודה רב.

במסגרת הבקשה והתצהיר התומך בה, מעלה הנתבעת את הטענות הבאות למגוף התביעה עצמה:

ראשית, נטען כי אירוע הביטוח עליו מבוססת התביעה היה בחודש יוני 2011 אינו נכון, שכן היותה של המנוחה כחולת סרטן אובחן רק במועד מאוחר יותר, דהיינו סוף חודש ספטמבר תחילת חודש אוקטובר 2011 וכי עובר למועד זה היתה המנוחה אישה בריאה.

הנתבעת אף מכחישה את גירסת התובעים כי המנוחה הפכה להיות סיעודית בחודש יוני 2011. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא איתרה אחות בשם שרונה שעל אמירותיה ופעולותיה מבססים התובעים בין היתר את תביעתם.

הנתבעת טוענת עוד כי התובע מס' 2, שהיה במועדים הרלוונטיים בעלה של המנוחה והינו יורשה היחיד, זכאי לפיצוי בגין עגמת הנפש, כאב וסבל כתוצא מהפרת הנתבעת את פוליסת הביטוח שנערך עימה והמנוחה.

סיכומם של דברים, לאור האמור לעיל, טוענת הנתבעת כי המנוחה לא היתה זכאית לתשלום תגמולי סיעוד וכי היא לא הפרה את ההסכם ביניהם וממילא אין התובעים זכאים לכל תשלום מכוח הפוליסה.

5.ב"כ התובעים עותר לדחיית בקשתם. לגרסתו, הנימוק שהביאה הנתבעת למחדלה באי הגשת כתב ההגנה במועד אין בו כדי להצדיק ביטול פסק הדין.

עוד טוען ב"כ התובעים כי אין בפי הנתבעת גירסת הגנה ברת סיכוי ומשום שביטול פסק הדין לא יצמיח לה כל תועלת.

6. לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לבטל את פסק הדין תוך חיוב הנתבעת בהוצאות ההליך.

הלכה ידועה היא כי ניהול ההליך המשפטי תוך מתן אפשרות לשני הצדדים לשטוח את טענותיהם בפני בית המשפט לגופם של דברים הוא לעולם המהלך המועדף ואילו סיום ההליך בלא לקיים דיון לעיצומו של עניין, למשל על דרך של מתן פסק דין בהעדר הגנה, הוא מהלך דיוני יוצא דופן המביא עמו הכרעה שיפוטית לגופה של תביעה במעמד צד אחד ובלא שנשמע הצד האחר.

כמו כן, יש לזכור כי על נתבע העותר לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה להצביע בשלב זה על גירסת הגנה ואין הוא נדרש בשלב זה להוכיחה.

כמו כן, אין הנתבע חייב להראות שהגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי הגנתו אפשרית וכי ביטול פסק הדין יצמיח לו תועלת.