פ' נ' ד'

תביעות בין בני זוג שבמרכזן מחלוקת לעניין כוונת שיתוף ספציפי בדירת מגורים.

בתלה"מ 20491-10-21 עותר האיש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי בדירת המגורים (להלן: "תביעת א."). תלה"מ 4540-01-22 היא תביעת האישה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירה (להלן: "תביעת דמי השימוש"). תלה"מ 4461-01-22 היא תביעת האישה לסילוק ידו של הנתבע מהדירה (להלן: "תביעת הפינוי").

לשם הנוחות, הצדדים יכונו גם בשמותיהם הפרטיים והפניות לפרוטוקול יתייחסו למספור העמודים שבתביעת א'.

רקע כללי ודיוני

1. על העובדות שיפורטו להלן אין כפי הנראה חולק עוד.

    

   הצדדים החלו לנהל מערכת יחסים זוגית בשנת 1999. הצדדים שניהם היו גרושים תוך שהתובעת הייתה אם לילד כבן שלוש ממערכת יחסים קודמת.

    

2. ביום 22.7.01 כרתה ל' הסכם למול תאגיד קבלני, XXXX, לפיו רכשה דירת מגורים ברחוב XXX ב XXX בתמורה לסך של 375,417 ₪ ( להלן: "הדירה" ו"ההסכם").

   מימון רכישת הדירה בוצע כדלקמן:

    

   סך של כ- 20,000 ₪ (ליתר דיוק 19,759 ₪) שולם במעמד חתימת ההסכם, וזאת מהון עצמי של א' (הגם של' טוענת שכשנתיים לאחר מכן השיבה לו את הסכום האמור).

   יתרת הסכום, כ- 95% מיתרת התמורה, (כ- 375,417 ₪) שולמה מכספי הלוואת משכנתא שנטלו ל' וא' בצוותא (ראו למשל: בנספחי כתב התביעה; להלן: "הלוואת המשכנתא").