אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' לוסקי

מדינת ישראל נ' לוסקי

תאריך פרסום : 26/03/2019 | גרסת הדפסה
פ"ל
בית המשפט לתעבורה ירושלים
6170-04-18
12/03/2019
בפני השופטת:
שרית זוכוביצקי-אורי

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשם:
שם טוב לוסקי
גזר דין
 

 

העבירה והעבר

 

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה שעה שלא הוציא רישיון מעולם בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה ונהיגה ברכב ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2א לפקודת הביטוח רכב מנועי(נוסח חדש),התש"ל-1970.

 

ביום 13.2.18 נהג הנאשם יליד 1999,ללא רישיון ובזמן פסילה שהושתה עליו בבית משפט לנוער ביום 23.7.17 למשך 14 חודשים בגין הרשעתו בשתי עבירות של נהיגה בלתי מורשית.

במסגרת תיק זה הושתו על הנאשם גם עונש של מאסר על תנאי של 4 חודשים ופסילה על תנאי של 6 חודשים שהם ברי הפעלה בתיק שבפני.

 

לנאשם עבר פלילי בעבירות שבל"ר והחזקת סכין אף הם בבית משפט לנוער.

ביום 14.5.19 נפסל רישיונו של הנאשם עד תום ההליכים.

ביום 19.12.18 עבר הנאשם בהצלחה מבחן עיוני ומעשי בנהיגה.

 

תסקיר שירות המבחן

 

התסקיר התבסס על פגישה עם הנאשם ועל מידע אודותיו משירות המבחן לנוער שם טופל בעבר. הנאשם בן 19, נשוי ועובד כעצמאי בתחום הבניה.

בעקבות עברו הפלילי והתעבורתי כנער היה מטופל במסגרת שירות המבחן לנוער בקבוצה טיפולית ייעודית. חרף זאת שב לבצע את אותה עבירה.

הנאשם הביע חרטה על ביצוע העבירה והודה כי מדובר בהתנהגות מסוכנת וחסרת אחריות.

מחד התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד בשל נטייתו של הנאשם לאימפולסיביות וילדותיות וקושי לווסת דחפים ולנוכח קושי לשמור על גבולות ולהתאים עצמו למסגרות.

מאידך התרשם שירות המבחן כי הנאשם מנסה לנהל אורח חיים חיובי ושומר חוק וחווה את ההליך המשפטי כגורם ממתן ומרסן.

שירות המבחן התרשם כי קיים סיכוי לשיקום וזאת לנוכח הסדרת רישיון הנהיגה והמוטיבציה שביטא הנאשם להשתלבות בהליך טיפולי בשליטה בדחפים ובנהיגה .

 

בשל נכונותו להשתלב בהליך טיפולי המליץ שירות המבחן על הארכת המאסר המותנה, על הטלת צו מבחן למשך 12 חודשים וצו של"צ של 140 שעות .

 

טיעונים לעונש

 

המאשימה בקשה להתחשב לחומרה בעברו התעבורתי של הנאשם ובכך שנהג זו הפעם השלישית כשהוא בלתי מורשה לנהיגה והפעם כשהוא פסול מלנהוג וכל זאת כשמעל ראשו מרחף עונש מאסר מותנה וכן בעברו הפלילי. לטענתה הערכים החברתיים שנפגעו הם שלום הציבור ושלטון החוק.

לטענתה מתחם הענישה בעבירות של נהיגה בפסילה נע בין מאסר בפועל של 15 יום ועד 20 חודשים ופסילה בפועל של 6-60 חודשים. מתחם הענישה בעבירה של נהיגה ללא רישיון מעולם נע בין מאסר בפועל של 15 יום עד 18 חודשים ופסילה בפועל של 6-60 חודשים וכן מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

המאשימה בקשה שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן להאריך את המאסר המותנה כיון שמדובר בעבירות חוזרות ובשור מועד המועד פעם אחר פעם.

לטענתה כי יש לקחת בחשבון לא רק את נסיבותיו האישיות של הנאשם אלא גם את האינטרס הציבורי הרחב ואת עקרון הגמול בענישה למי שפגע באינטרסים חברתיים חשובים.

 

המאשימה מבקשת להשית על הנאשם מאסר בפועל של 8 חודשים תוך הפעלת המאסר על תנאי בן 4 חודשים במצטבר, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, פסילה למשך 20 חודשים תוך הפעלת הפסילה המותנית של 6 חודשים במצטבר, פסילה על תנאי למשך 24 חודשים וקנס.

 

ב"כ הנאשם בקש להתחשב בכך שהרשעתיו הקודמות של הנאשם הן מבית המשפט לנוער, בנסיבות חייו של הנאשם ועברו של הנאשם העולות מהתסקיר. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו וזאת נוכח השיקום שעבר הנאשם המשתתף בקבוצה טיפולית לגבי שימוש ברכב וכן בשים לב להסדרת רישיון הנהיגה המפחיתים את הסיכוי להישנות העבירה.

לטענתו נוכח גילו הצעיר של הנאשם יש לתת לו הזדמנות, לחנכו ולא רק להענישו. לטענתו מאז האירוע השתנו חייו של הנאשם והוא ומצפה לילד. לטענתו ביצוע עבודות שירות יקשה עליו לפרנס את המשפחה.

 

הנאשם התחרט על מעשיו ואמר כי עשה טעויות בפזיזות והתנהג כילד. לטענתו העונש מגיע לו ולא לאשתו וילדיו. לדבריו אין לו מקורות תמיכה והוא עובד כבנאי עצמאי.

 

חומרת העבירה ומתחם הענישה

 

מי שנוהג ללא רישיון נהיגה מעולם מהווה סכנה ממשית ומוחשית לעוברי הדרך שכן לא הוכשר ולא הוסמך לנהיגה מעולם. כלי הרכב בו הוא נוהג עלול ברגע להפוך לכלי משחית כנגד כל משתמשי הדרך והוגדר כ"איום נע" על ידי בית המשפט העליון (רע"פ 3149/11 רסאם נ' מדינת ישראל, מיום 15.5.11.

 

כאשר לעבירה של נהיגה ללא רישיון מעולם מצטרפת עבירת נהיגה בפסילה חומרת המעשים גבוהה יותר . בהיותה של עבירה של נהיגה בפסילה בעלת יסוד נפשי בניגוד למרבית עבירות התעבורה, היא מגלמת בתוכה זלזול מופגן ברשויות החוק שהטילו את הפסילה, על אחת כמה וכמה כשעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגד נאשם (ראו למשל מ(חיפה)1021/04 מדינת ישראל נ' שטרנברג, לא פורסם (מיום 8.2.14)].

 

על חומרתה של עבירת נהיגה בפסילה נכתב רבות, כך קבע כב' השופט א. לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן, לא פורסם (8.5.07):

 

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב"

 

בפס"ד אבו-לבן נקבע כי לא בכדי קבע המחוקק לצידה של עבירה זו עונש מאסר בפועל אותו ניתן להשית אף אם אין מאסר על תנאי להפעלה.

 

הנאשם הורשע במספר עבירות שחברו לאירוע אחד ובהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, יש לקבוע מתחם ענישה לאירוע כולו.

 

 

ברע"פ 7982/13 שגן נ' מדינת ישראל, מיום 6.1.14, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון מתאים לסוג רכב וללא פוליסת ביטוח. כנגד הנאשם היה תלוי ועומד מאסר על תנאי חב הפעלה של 12 חודשים. על הנאשם נגזרו, בין היתר, 15 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלה בחופף של עונש המאסר המותנה, 30 חודשי פסילה בפועל תוך הפעלה בחופף של הפסילה מותנית, 6 חודשי פסילה על תנאי ו- 12 חודשי מאסר על תנאי.

 

ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל, מיום 18.12.13, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח תקף ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מעל שנה. בנהיגתו הפר הנאשם 6 חודשי פסילה שהושתו עליו במסגרת הרשעה קודמת. המתחם שנקבע הינו בין 7 ל – 20 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם בעל עבר תעבורתי משמעותי הושתו שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, פסילה למשך 4 שנים ופסילה על תנאי למשך 6 חודשים. הערעורים שהגיש הנאשם על חומרת העונש הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון נדחו.

 

בפסק דינו קבע כב' השופט סולברג כי רחמנות יתירה על מי שנוהג פעם אחר פעם ללא רישיון נהיגה היא אכזריות כלפי יתר עוברי הדרך, וכדבריו:

 

"אדרבה, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רשיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים. נתתי דעתי על האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר מצדיק מידה מסויימת של רחמים, אך בנסיבות הכוללות אין הצדקה להתערב בעונש שנקבע בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה. המאסר לבטח יכביד ויקשה על המבקש, אב לשני ילדים קטנים... ברם, במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברישיון ואיננו מבוטח."

 

ברע"פ 5755/13 עודה נ' מדינת ישראל, מיום 13.11.13 נדון ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון תקף שפקע בשנת 1998, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה ללא חגורת בטיחות ונהיגה ללא ביטוח תקף. לנאשם עבר תעבורתי הכולל 37 הרשעות קודמות ביניהן הרשעות בעבירות זהות ומעולם לא הושתו עליו מאסר על תנאי או מאסר בפועל. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל של 8 חודשים, מאסר על תנאי של 7 חודשים ל-3 שנים, קנס בסך 1,500 ₪, פסילה למשך 81 חודשים, תוך הפעלת עונש פסילה על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי על אף שהעונש מצוי במתחם הענישה ההולם היה מקום להתחשב בעובדה שבעבר הוטלו על הנאשם עונשים קלים יחסית. לשיטתו גם אם יש הצדקה לחומרת הענישה יש לעשות כן באופן הדרגתי ואין מקום להשית מאסר בפועל. בית המשפט קיצר את תקופת המאסר למשך 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, ותקופת הפסילה קוצרה ל- 65 חודשים. הערעור הנוסף שהגיש הנאשם על אורך תקופת הפסילה נדחה על-ידי בית המשפט העליון.

 

ברע"פ 2221/11 הראל נ' מדינת ישראל, מיום 24.3.11, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ללא ביטוח תקף. לחובת הנאשם 46 הרשעות תעבורה קודמות ובכלל זה הרשעה בעבירה זהה שבוצעה 5 חודשים לפני ביצוע העבירות בהן הורשע בתיק זה.

בנוסף לחובת הנאשם 2 מאסרים מותנים שלא הופעלו בעבר מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות. על הנאשם הושתו 16 חודשי מאסר בפועל, הופעלו 4 חודשי מאסר במצטבר ו- 45 ימי מאסר מתיק נוסף בחופף, פסילה ל- 10 שנים ומאסר על תנאי בן 18 חודשים.

 

ברע"פ 8253/10 גיא נ' מדינת ישראל, מיום 9.1.11, אליו הפנתה המאשימה, נדחתה בקשת ערעור של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח ושהושתו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילה של 3 חודשים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי, אשר קבל את הערעור והשית על הנאשם בנוסף למאסר בפועל של שנה, פסילה למשך 3 שנים. בית המשפט התייחס לכך שהנאשם נהג משך 20 שנה ללא רישיון שוב ושוב והפך את הנהיגה ללא רישיון ל"מפעל חיים". על כן החליט בית המשפט כי יש להעניש את הנאשם בחומרת הדין ובאופן המרתיע את הנאשם ואת הציבור מפני מעשים דומים.

 

ברע"פ 11892/05 כולי נ' מדינת ישראל, מיום 9.3.06, אליו הפנתה המאשימה, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בשני אישומים של נהיגה ללא רשייון נהיגה תקף, נהיגה ללא רישיון רכב תקף וללא ביטוח. על הנאשם הושתו מאסר בן 3 חודשים בפועל, מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך שנתיים, פסילה למשך שנתיים וקנס.

 

אציין כי נסיבות המקרה בפסק הדין רע"פ 1211/12 אליו הפנתה המאשימה חמורות ביותר ולא רלוונטיות שכן שם מדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי מכביד הכולל 90 הרשעות קודמות.

 

בעפ"ת (חי') 59233-05-15 גואר נ' מדינת ישראל, מיום 10.3.16, נדון ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם וללא ביטוח. לנאשם 4 הרשעות קודמות דומות. בית המשפט גזר על הנאשם חודשיים מאסר בפועל שרוצו בחופף למאסר על תנאי קודם שהופעל בן 7 חודשים, 5 חודשי מאסר על תנאי, פסילה למשך 24 חודשים ו- 7 חודשי פסילה על תנאי. הערעור על חומרת העונש נדחה ואף נקבע כי בית המשפט הקל עם הנאשם עת הפעיל את העונשים המותנים בחופף.

 

בעפ"ת (י-ם) 40936-05-13 מוחיסתן נ' מדינת ישראל, מיום 11.6.13, אליו הפנתה המאשימה, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח. על הנאשם הושתו 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 12 חודשים, 6 חודשי מאסר על תנאי ו- 6 חודשי פסילה על תנאי. המערער בעל עבר תעבורתי מכביד הכולל הרשעות בעבירה של נהיגה ללא רישיון ותסקיר שירות המבחן היה שלילי. (לאחר שעיינתי בפסק הדין לא קיבלתי את עמדת המאשימה לפיה התסקיר היה חיובי).

 

בפ"ל (י-ם) 11730-05-17 מדינת ישראל נ' ח'דר, מיום 17.12.18, הורשע נאשם בעבירה של נהיגה בפסילה וללא ביטוח. לנאשם עבר פלילי בגינו ריצה מאסר ממושך ועבר תעבורתי. אין לחובתו הרשעות בעבירות דומות. הממונה על עבודות שירות לא מצא אותו מתאים לריצוי עבודות שירות. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בפסילה מתחיל במאסר קצר אף אם בעבודות שירות. במקרה זה מצא בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה והטיל צו של"צ בלבד בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, פסילה למשך 6 חודשים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות.

 

בפ"ל (י-ם) 3817-02-17 מדינת ישראל נ' אור, מיום 30.10.17, הורשעה נאשמת בעבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מספר שנים. כנגד הנאשמת היה תלוי ועומד מאסר מותנה של 5 חודשים ועונש פסילה מותנה. בשל נסיבותיה האישיות החריגות של הנאשמת ומשפחתה ומשלא נמצאה מתאימה לריצוי עבודות שירות, הוחלט לפנים משורת הדין להאריך את המאסר המותנה. יצוין כי בית המשפט קבע כי ככל מתחיל מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בפסילה במאסר בפועל ולו בעבודות שירות.

 

בפ"ל (י-ם) 8417-06-15 מדינת ישראל נ' עמירה, מיום 21.10.15, הורשע נאשם בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם ונהיגה ללא ביטוח. כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בן 6 חודשים והעבירות בהן הורשע בוצעו יום לאחר מתן גזר הדין. הנאשם צעיר ואב לתינוק הביע חרטה כנה על מעשיו. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה נע בין מספר ימי מאסר ועד מאסר של מספר חודשים. על הנאשם הושתו 6 חודשי מאסר תוך הפעלה בחופף של עונש המאסר המותנה, פסילה למשך 19 חודשים כולל הפעלה מצטברת של פסילה מותנית ומאסר על תנאי למשך 12 חודשים.

 

בפ"ל (י-ם) 1503-04-13 מדינת ישראל נ' רגבי, מיום 4.7.13, הורשע נאשם בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. הנאשם הורשע 6 ימים לפני נהיגתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. מצב בריאותו של הנאשם בעייתי והוא לא הורשע בעבר בעבירה של נהיגה בפסילה. על הנאשם הושת מאסר בן חודש בעבודות שירות, מאסר מותנה של 7 חודשים, פסילה למשך 6 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

 

מהאמור עולה כי העונש בתוך מתחם הענישה נקבע בין היתר בשים לב להרשעות קודמות דומות ותדירותן ובסוגיית הסדרת הרישיון. קריטריון רלוונטי נוסף הינו הדרגתיות בענישה. דהיינו יש לבחון מה העונשים שהושתו על הנאשם בעבר בגין מעשים דומים ולהענישו בהדרגתיות ביחס אליהם.

 

מתחם הענישה בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר קצר בפועל ועד חודשי מאסר.

 

כ שמדובר בעבירה חוזרת שבגינה אף תלוי ועומד עונש מאסר בר הפעלה העונש נע העונש בתוך מתחם הענישה בין 6 חודשי מאסר בפועל ל- 20 חודשים, שיכול וחלקם או כולם יבוצעו בחופף עם הפעלת המאסר על תנאי. (ראו רע"פ 1076/16 כהן נ' מדינת ישראל, מיום 11.2.16 (להלן: "פסק דין כהן").

 

בפסק דין כהן, נדחה ערעורו של הנאשם על חומרת העונש. הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ברכב ללא ביטוח. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה לנהיגה בפסילה הינו ממספר חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל ובין שנתיים לחמש שנות פסילת רישיון נהיגה. בית המשפט השית על הנאשם חרף מצבו הבריאותי הקשה 18 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר מותנה בן 3 חודשים ו- 8 חודשי מאסר על תנאי. לנאשם עבר מכביד הכולל הרשעה בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה. (וראו פ"ל (ת"א) 9929-08-13 מדינת ישראל נ' שלום, מיום 11.3.14.).

 

כאשר מדובר בנאשם שמעולם לא ריצה עונש מאסר וכשיש אינדיקציה לתהליך שיקומי יש נטייה להקל בעונש בדרך של עבודות שירות. עונש הפסילה נע בין 3 חודשים ועד לפסילה של כשנתיים, פסילה על תנאי, קנס ולעיתים אף התחייבות צופה פני עתיד.

 

מן הכלל אל הפרט

 

עונשו של אדם הוא לעולם אינדיווידואלי, וזאת על אף הצורף להתחשב באינטרס הציבורי ובצורך להחמיר עם נאשמים שעברו עבירה של נהיגה בפסילה כאשר עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדם. יפים לכאן דברי כב' השופט מנחם אלון ז"ל בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, עמ' 174-176:

 

"כידוע, אחד השיקולים החשובים בשיקולי הענישה הוא מהותה של העבירה וחומרתה; שיקול זה קשור, בדרך כלל, בקשר הדוק עם שיקול ההרתעה, למען ישמעו וייראו. לשני שיקולים אלה מיתוסף שיקול נוסף, והוא - קיום מדיניות אחידה, ככל האפשר, שתשמש כקו מנחה וכמורה דרך בעולמה של ענישה. ושיקול אחרון זה יפה הוא במיוחד לפסיקתו של בית המשפט העליון, שהמחוקק הפקידו על קביעת מדיניות זו. בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד היקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסוים, נסיבות מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע, באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתו. "ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין 'באשר הוא שם'" (ע"פ 291/81 [1], בעמ' 442). זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך."

 

ב"כ הנאשם בקש להאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.

הארכת תנאי תעשה בנסיבות מיוחדות כשהכלל הוא כי עונש מותנה יופעל. הימנעות מהפעלתו היא למעשה חריגה לקולה ממתחם הענישה וזאת תינתן אם הנאשם שינה דרכיו והשתקם ממועד ביצוע העבירה והשתת עונש המאסר בפועל תגרום לו נזק ממשי שאף עלול לפגום בשיקומו.

 

ישנם שלושה תנאים חלופיים להארכת המאסר על תנאי והם : עונש המאסר על תנאי הושת לפני למעלה מעשור או שהינו בלתי מידתי ביחס לחומרת העבירה או אם הנאשם שינה דרכיו והשתקם ממועד ביצוע העבירה והשתת עונש המאסר בפועל תגרום לו נזק ממשי ואף עלולה לפגום בשיקומו [ת"פ (ת"א) 3696/09 מדינת ישראל נ' צברי, לא פורסם (מיום 2.12.12) ובתת"ע (י-ם) 11-09-14 מדינת ישראל נ' בורנשטיין, לא פורסם (מיום 23.1.14) ולעניין התנאי השלישי פ"ל (ת"א) 9092-11-12 מדינת ישראל נ' גהן, לא פורסם (מיום 27.1.13)].

 

הנאשם בן 19 בגיר צעיר ולחובתו הרשעות בעבירות של נהיגה ללא רישיון בגינן תלוי ועמוד נגדו עונש מאסר בר הפעלה וכן עבר פלילי מבית משפט לנוער.

עם זאת עבר הנאשם בהצלחה מבחן עיוני ומעשי וזכאי כיום לקבל רישיון נהיגה .

העובדה כי הנאשם הפנים כי עליו להסדיר רישיון כדי לנהוג ואף עשה את כל הדרוש לשם כך מעידה על שיקום בתחום זה והיא אף מפחיתה באופן משמעותי את הסיכוי להישנות העבירה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנסה לנהל אורח חיים חיובי ושומר חוק וחווה את ההליך המשפטי כנגדו כגורם ממתן ומרסן. הנאשם השתתף בקבוצת טיפול בשירות המבחן ואף ביטא מוטיבציה להשתלבות בהליך טיפולי בשליטה בדחפים ובנהיגה .

 

בשל השינוי שערך הנאשם בחייו ומאמצי השיקום המליץ שירות המבחן להאריך את המאסר המותנה של הנאשם.

 

המחוקק ראה חשיבות בשיקול השיקומי מבין שיקולי הענישה הקיימים, כפי שבא לידי ביטוי בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בסעיף 40ד(א) על פיו מוסמך בית המשפט לחרוג מהעונש המקובל בשל שיקול שיקומי של ממש:

" קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969."

בפ"ל (ת"א) 9092-11-12 מדינת ישראל נ' גהן, לא פורסם (מיום 27.1.13), נדון ההיבט השיקומי ביחס להארכת תקופת התנאי בהרחבה. בית המשפט דן בעניינו של נאשם שהורשע בעבירות תעבורה ביניהן נהיגה בפסילה כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

בית המשפט קבע כי מתן ביטוי הולם לשיקול השיקומי הוא בעל חשיבות לא רק לנאשם אלא לחברה כולה:

 

" הרציונל העומד ביסוד פסיקה זו, הוא רציונל פשוט, שהשכל הישר וטובת הציבור בבסיסו. נאשם אשר חוזר ומבצע עבירות קשות, אך מבקש לשנות מדרכיו, לעלות על דרך הישר, ומבטא רצון כן ואמיתי אשר מתבטא לא רק בהבל פיו, אלא נתמך בראיות מוחשיות, בחוות דעת טיפוליות מקצועיות, נאשם כזה, מן הראוי לסטות מהעונש שראוי למדוד לו, ולבכר תחת זאת, ענישה שיהיה בה דגש על היבטים שיקומיים.

 

אין ספק, אם יצליח שיקומו של העבריין במקרה כזה, יטיב הדבר עם החברה כולה. לכן, במקרה המתאים, יעדיף ביהמ"ש להקל בעונשו של העבריין כדי לאפשר לו להתמיד בדרך הישר, מתוך ראיית טובת הציבור."

 

ובע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 10.9.06), ניתן דגש גם לאינטרס הציבורי שבהארכת תנאי במקרים המתאימים:

 

"מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפייה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפייה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס חברתי רחב"

 

 

הצדק עם מאשימה כי המלצת שירות המבחן הינה בגדר המלצה היא ואינה מחליפה את שיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות ובכלל זה את גילו הצעיר של הנאשם, השינוי שעשה בחייו והסדרת הרישיון מצאתי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולתת לנאשם הזדמנות נוספת להמשיך בהליכי השיקום בהם החל באופן מעשי.

אני סבורה כי ישנו אינטרס ציבורי בהעברת מסר לצעירים לפיו מי שנוטל אחריות למעשיו ובוחר בדרך השיקום, יכול לקבל הזדמנות נוספת מבית המשפט ככל שהדין מאפשר זאת.

 

יש להבדיל מהמקרה שלפני בו הוכח כי הנאשם עשה כברת דרך משמעותית לשיקומו מנסיבות המקרה ברע"פ 9016/14 אבו זהרה נ' מדינת ישראל, מיום 11.2.15, אליו הפנתה המאשימה שם נקבע כי מחלת הסרטן של אחד מילדיו של הנאשם אינה מצדיקה חריגה לקולה מהעונש בדרך של הארכת מאסר מותנה במיוחד כשמדובר בנאשם ששב ומבצע את אותן עבירות שוב ושוב ולא הוכח כלל כי השתקם.

 

לא נעלמו מעייני יתר שיקולי הענישה, של גמול, הרתעה ומניעה. לא נעלם מעייני האינטרס הציבורי שבהענשת מי שהרהיב עוז ונהג חרף פסילתו וחרף המאסר המותנה תלוי ועומד נגדו.

אולם סבורה אני כי במקרה זה חברו השיקולים האינדיבידואליים של הנאשם עם שיקולי הציבור בכללותו לאותה המטרה וכי בסופו של דבר ישנו סיכוי ממשי כי הנאשם לא יבצע עבירות נוספות ויחדל מלסכן את ציבור עוברי הדרך.

 

משכך ולאחר ששקלתי בכובד ראש את כלל שיקולי הענישה ואת מתחם הענישה הסביר, החלטתי להימנע מהפעלת המאסר על תנאי.

לחומרה לקחתי בחשבון את חומרת העבירות, עברו התעבורתי של הנאשם והעונשים מותנים התלויים ועומדים נגדו.

לקולה לקחתי בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם את העובדה שהודה ונטל אחריות למעשיו, את העובדה שהסדיר רישיונו והחל בהליכי שיקום ואת נסיבותיו האישיות.

 

על יסוד טיעוני הצדדים והאמור לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

 

  1. מורה על הארכת המאסר על תנאי שהושת על הנאשם ביום 28.3.17 בתיק 48501-06-16 בשנתיים נוספות.

     

  2. מטילה צו של"צ בהיקף של 150 שעות במסגרת רשות הטבע והגנים בגן לאומי "תל ערד", בפיקוח שירות המבחן.

     

    שירות המבחן יוכל לשנות את מקום ביצוע העבודות ללא צורך בהחלטה שיפוטית. לא יבצע הנאשם את השעות במלואן, כי אז יוטל עליו עונש חלופי.

     

  3. פסילה מלקבל רישיון למשך 11 חודשים, תוך הפעלת עונש הפסילה המותנה מתיק 48501-06-16 מיום 28.3.17 למשך 6 חודשים לריצוי באופן חופף.

    הפסילה תמנה מיום 14.5.18, אין צורך בהפקדה.

     

    תשומת לב הנאשם לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

     

  4. פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף (למעט רישיון נהיגה שפקע מסוג ברירת משפט).

     

  5. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 8,000 ₪ לפיה לא יעבור על הוראות סעיף 10(א) ו- 67 לפקודת התעבורה, למעט רישיון נהיגה שפקע מסוג ברירת משפט למשך שלוש שנים מהיום.

    לא יחתום יאסר למשך 10 ימים.

     

  6. קנס בסך 1500 ₪ שישולם ב 5 תשלומים החל מיום 2.6.19.

     

  7. ניתן בזאת צו מבחן לפיו הנאשם יעמוד בפיקוח שירות המבחן במשך שנה מהיום. הנאשם ישולב בכל קבוצה טיפולית לפי שיקול דעת שירות המבחן ויבצע בדיקות לגילוי צריכת סמים ו/או אלכוהול ככל שיידרש ע"י שירות המבחן.

     

    הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

     

     

    ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בנוכחות הצדדים.

     

    Picture 1

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ